|
12/4/2010 8:29
|
רונה
|
מאת:
|
סוי.. סופסוף מגיעה לדיון שלך. אז מה זה גבולות אצלנו
|
כותרת:
|
מתנצלת מראש, לא קראתי את כל התגובות כי אין לי זמן אבל כן רוצה לחלוק איתך עד כמה אנחנו שונות:-)
אז קודם כל אני מאוד מאמינה שגבולות הן דבר חשוב לשני הצדדים אבל בעיקר לשפיות שלי. אני יודעת שכשאני נמצאת בבתים ללא גבולות לא של סדר לא של נקיון של סגנון דיבור וכדומה אני מאוד מתקשה להשאר בבתים אלו . אני, לא הילדים. בקטע הזה אני והאיש מאוד דומים.
אחת הסיבות שהחלטתי לעבור לצאת מתל אביב בית גדול היא גבולות המחיה. שלי. לא יכולתי לסבול את הבלאגן התמידי עם שני קטנים בבית והרגשתי שאני נחנקת ושאני חייבת מרחק בטחון שלהם מהעור התוף שלי כי לאורך זמן זה לא יחזיק מעמד.
אז אצלנו לכל דבר יש מקום.לכל דבר יש זמן ולכל דבר יש גבול. נשמע קיצוני אבל בסה"כ אני חושבת שאני מרוצה מהתוצאות. הילדים שלי כשמגיעים לבתים אחרים יודעים להסתגל ותמיד אני שומעת כמה נעים לארח אותם . הם בשוק כשהם רואים ילדים פראיים אחרים ואני חושבת שהם מבינים שהסדר חשוב לכולם.
ומעבר להכל אני, שנמצאת הכי הרבה איתם בבית, לא מתוסכלת ולא משועבדת לבלאגן שלהם.
אז צעצועים? מותר אחד בסלון לכל ילד . כל משחק נאסף בסיומו - פוגים גוגו משחקי קופסא... לא נשארים זרוקים בסלון אחרי שסיימנו לשחק . במרתף לעומת זאת שזו הממלכה שלהם הם עושים מה שבא להם גם אם זה אומר להגיע לסדום ועמורה טוטאלי אבל... הם גם מסדרים. האיום הגדול הוא "מחר העוזרת מגיעה עם השואב אבק":-) . ירדן מגיל 3 שם כל דבר במקום ושומר על הצעצועים שלו מאז ומתמיד , עומר פחות אבל אני עוזרת לו.במרתף משחקים לא אוכלים ולא שותים.
מחשב ? טלויזיה? פלייסטשיין?רק ברשות ורק מוקלטים ללא פרסומות ורק משחקי ילדים שעברו בקרה שלי.
לסדר מיטות? לא. אצלנו קומת השינה רלוונטית רק לשינה. הם יוצאים מחדר השינה בבוקר וחוזרים אליו בשעת המקלחת ושינה ולכן אני לא מרגישה צורך שיסדרו את המיטות. אני את שלי מסדרת תמיד כשאני חוזרת מהעבודה ועכשיו רק טורחת לסדר את המיטה בבוקר כי אני בבית. אבל, אין כניסה לקומת השינה עם אוכל או עם משחקים או עם בגדים מלוכלכים או עם נעליים.
שינה? בימי חול שמונה וחצי הם במיטה ולא דקה אחרי. כל אחד במיטה שלו מקולח עם פיג'אמה עם בובות מצידי שידברו ויקשקשו אבל לא מדליקים אור גדול ולא יורדים מהמיטות. זמן שינה זה זמן שינה. מבחינתי ככה גם בחופשים אבל מכיוון שאז הם קמים מוקדם ומעירים אותנו אז אני מאפשרת עד מאוחר. כשיש משחקי כדורגל של ברצלונה שאני וירדן אוהבים אני מרשה לו לישון מאוחר ואנו צופים יחד.
יש מקום בו חולצים נעליים, תולים מעילים ותיקים.יש מקום בו שמים כביסה מלוכלכת כשמתפשטים לפני אמבטיה, יש מקום למגבות, אוכלים אך ורק בשולחן האוכל או בגינה .שותים רק מים ומותר רק חטיף קטן אחד ביום.
לירדן אני לא מתערבת בכלל באחריות להכנת שיעורי בית אלא שואלת אם יש לו כדי להזכיר והוא מחליט מתי להכין. אם הגיעה שעת השינה ושכח- בעיה שלו.
שפה ואלימות? אני מאוד קצרה. בכלל אני לא מוכנה שהם יתחצפו אלינו . עם ירדן יותר קשה כי הוא מביא "פנינים" מבית ספר ולפעמים מקלל את עומר אבל אני מענישה כשהוא עובר גבול. אלימות? עם עומר עכשיו יותר קשה ירדן יודע שמותר לו לדחוף ממנו את עומר ולהתרחק למרות שהוא גם מחזיר לפעמים ולא תמיד אני מענישה.
אז זהו, ככה זה אצלנו לשאלתך. האם אני מרוצה ? כן. האם אני חושבת שהילדים גדלים בבית נורמלי? כן. הם ילדים שיודעים שיש גבולות ויש אחריות ויש סדר והכי חשוב יש להתחשב בשאר דיירי הבית.
רונה
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|
