שלום לכן יקרות,
שבועיים קשים עברו עלי מאז פרסום הכתבה במעריב. היו אלה ימים של חשבון נפש, ימים של חיפוש עקשני אחר תשובות ופתרונות.
הבנתי, שאני חייבת לקבל עזרה, אין שום סיבה שאעבור את התקופה הזאת לבדי. אני חייבת לציין, שבעלי תומך, אוהב ונפלא ובלעדיו הדברים היו נראים עוד יותר גרוע... אבל אני חושבת שזה משהו שאני צריכה לעבד עם עצמי. החלטתי להיפגש עם מישהי מקצועית ויחד נחליט על הכיוון ועל דרך הפעולה הרצויה.
המשפט של נירית מהדהד בראשי ולא עוזב: "את צריכה ליצור לך תמונת מוח חדשה". המשפט הזה פתח לי את העיניים, הבנתי שעד שלא אעשה משהו בשביל ליצור לי תמונה חדשה שכזו, המראות והקולות לא יעזבו אותי. אני אמשיך ללכת לישון איתם ולקום איתם בבוקר וככה אי-אפשר להמשיך! ונכון, המשפט שכולם אומרים: "את חייבת להמשיך הלאה" הוא מעצבן ומתסכל, אבל מה לעשות זה כנראה נכון.
בנות יקרות, אחת ההחלטות שלי היא להיפרד (לפחות זמנית) מהפורום הנפלא הזה. אני מרגישה שאני צריכה לתת לעצמי מנוחה מהעיסוק הכמעט אובססיבי שלי בסיפורי לידה למיניהם, אני חורשת את הפורום וקוראת סיפורי לידה, חלקם נפלאים ומדהימים, חלקם קשים ועצובים ואני לא יכולה שלא לחשוב כמה אחרת הכל יכול היה להיות. אני מכאיבה לעצמי בשאלות, שלרובן כמובן אין תשובות.
בחודשיים האחרונים הייתן לי כמו בית שני, מצאתי אצלכן כל כך הרבה תמיכה, אהבה וחום. יצרתן כאן קהילה מדהימה, שלא מוצאים בקלות. קהילה תומכת, מפרגנת ומלאת אהבה.
יש לכן כאן מקום מיוחד ויקר – שימרו עליו!!
אני מבטיחה לחזור, שאמצא מנוח לנפשי, אחזור חזרה שלמה יותר. אני כל כך רוצה סתם להיכנס לפורום ולהשתתף בדיונים פרוזאיים יותר, על עקומות גדילה, מיץ שזיפים וסתם על החיים. אני יודעת שיש לי הרבה מה לתרום ולשתף – אחרי הכל אני כבר אמא לשלושה ילדים... מי היה מאמין?!
אני רוצה שוב להודות לכולכן, לכל אחת מכן, אתן נפלאות (מה לעשות, מתחילים להגמר לי הסופרלטיבים...). עזרתן לי באחת התקופות הקשות ביותר בחיי ואין מילים שיוכלו לבטא את תודתי, ותאמינו לי חיפשתי... תודה על התגובות, תודה על המיילים, תודה על הכוח שנתתן לי להמשיך הלאה בראש מורם.
תודות ע-נ-ק-י-ו-ת לרותי, נירית ויעל ש., שמלוות אותי, תומכות ובעיקר מרעיפות עלי המון אהבה, חיזוקים וכוח.
בנות יקרות, שימרו על חלקת אלוהים הקטנה שלכן!
אולי זה הכל נשמע קצת דביק, אבל בימים כמו שלנו, של ציניות וכל כך הרבה דברים רעים – מצאתי פה פינה מיוחדת במינה, עם נשים חזקות, טובות, חכמות ואוהבות.
יהיה לי קשה בלעדיכן, אבל אני חייבת את זה לעצמי, קצת להרפות, לטפל ולהתחזק.
שימרו על עצמכן ועל גוזליכן
נשיקות, חיבוקים והמון, המון אהבה לכולכן.
אסנת
נ.ב.
אני אשאר בסביבה עוד יום-יומיים, מה חשבתן שאלך בלי לראות את התגובות שלכן?! :)
|
תוכן ההודעה:
|
