לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל ולא יודעת אם לצחוק או לבכות. בנתיים אני רק מחליפה צבעים פה ושם. הילדה שלי מבקשת מאנשים אחרים - מוכרים ולא מוכרים. מה מבקשת? הכל. בגינה הציבורית ניגשת לאנשים שאוכלים חטיפים או אבטיח או כל דבר אחר ופשוט שואלת אם יש עוד. ילד שאוכל ארטיק - שואלת את אימא שלו אם יש גם בשבילה. במבה, ביסלי, קרקר, סוכריות, מים ......וכו' וכו' הכל. מכל אדם שהיא רואה באזור. קורקינט, בימבה של תינוק, אופניים למרות שיש לה את שלה (חדשים).
אנחנו גרים במושב. קהילה די סגורה. את רוב האנשים שאנחנו רואים יום יום אנחנו מכירים. דיברתי עם הילדה שלי על כך. אמרתי לה שלא ניגשים לאנשים שלא מכירים ובטח שלא מבקשים מהם אוכל. ומה אתן חושבות היא ענתה לי......"אז אני אשאל איך קוראים להם ואגיד להם איך קוראים לי וככה אנחנו נכיר". :-) אני לא מנהלת אורח חיים בריא במיוחד ומותר לילדים שלי לאכול במבה או בייגלה מדי פעם, אם כי זה לא משהו יום יומי. אבל יש בבית והם לוקחים אם בא להם. רוצה לומר שזה לא שיש איסור על הדברים הנ"ל. רעבה היא בטוח לא. מה עוד יכול להיות? אני רואה אותה מגיעה לגן שעשועים במושב וממש מחפשת מה אפשר לבקש מאחרים. ממש רואה את זה מתגבש וקורה. כל פעם. משהו שחשבתי עליו: אני לא אוהבת לקחת איתנו את כל הג'אנק שבעולם, בעיקר כי הם לא אוכלים ארוחת ערב אחרי זה. אני ת מ י ד לוקחת משהו קטן, תמיד פירות או בייגלה. לרוב גם קונים קרטיב או גלידה, שלא כמו רוב האנשים שבאים עם במבה, ביסלי ודומיהם.
לא יודעת מה לעשות עם זה.
אשמח לתובנות ולעצות, בבקשה! בא לי לקבור את עצמי מרוב בושה, ואולי בעצם אין סיבה?
|
תוכן ההודעה:
|