לעיתים, ילדים גדולים, מרגישים מבוכה גדולה, בשל הקושי שלהם לקבל טיפול שיניים. כזה הוא מיקי.
מיקי בן העשר, ממש סובל בעת טיפול שיניים. לא מסוגל לסבול את הרעש. שונא את המים בפה. ממש נרתע ממגע כלשהו בפיו, כולל של מברשת השיניים שלו. אלי הוא הגיע לביקורת, ואבוי, מצאתי חור קטן בשן קבעה. לא אסון גדול לילד אחר. איום ונורא למיקי.
הוא פורץ בבכי. מתווכח איתי על הצורך בסכר גומי. (לא סובל בלי, לא סובל עם)
ומתקשה מאד לקבל את הטיפול,למרות שמדובר באמת בטיפול קל מאד יחסית וגם קצר.
וו סכר הגומי לא מתיישב טוב על השן (העליונה) של מיקי, ובמקום להתעקש שוב ושוב, וסתם לגרום סבל, החלטתי לבצע את הטיפול, באופן חריג, בלי. ילד גדול. שן עליונה ומרוחקת מהלשון. הוו ממש לא מתיישב היטב. בעיה.
מיקי מבוהל כולו מעצם הנסיון להניח את סכר הגומי, וגם מההודעה, שהטיפול יערך בלעדיו. אנה מחזיקה בסקשן בקפידה. להפחית ככל הניתן את מגע הפה עם המים של מכשירי, למנוע מן הלשון אפילו את החשק להתקרב למקדחי.
מיקי נרגע לאיטו. מתרגל לנאחס. מה אפשר לעשות. הטיפול מסתיים מהר, כמו שהבטחתי. סתימה קטנה בסך הכל. מיקי מתיישב לשטוף את הפה ואחר קם.
הוא נעמד לצד כיסאי ומתחיל לספר לי על תוצאות המבחנים האחרונים שלו (מאיות), בעודו עומד מעלי, היושבת, ומביט בי לשם שינוי מלמעלה.
אני נושאת מבטי אליו ומבטיחה: אני יודעת שאתה חכם ומוצלח. אין לי ספק.
|
תוכן ההודעה:
|
