מי חשב שבגילי המופלג, תהיה לי אסיפת הורים? לא בדיוק הורים, אבל אסיפה כן.
הגעתי לשיעור הנגינה שלי. מכוון שמדובר בכלי נגינה "חי", עשוי עץ ועלה מקנה, הוא מתנהג כרצונו. לעלה יש קריזות ושגעונות. יש לו העדפה גורפת לימים קרירים ולחים. חמסינים מעצבנים אותו!
יום נפלא התחיל. קרירות מרעננת, לחות ירושלמית נעימה. ליבו של העלה טוב עליו. אני מתחילה לנגן ויוצא צליל מוצלח וצלול במיוחד. המורה משבח אותי בלהט. לא מוכן לקבל את הטיעון, שבכלל לא בי ה"אשם". אני מוכנה בשמחה לקבל עלי את האחריות ומנגנת בכיף.
בעלי שיחיה, זה שאחראי ישירות על כך שיש לי בכלל דודוק, מתקשר. הוא ממתין לי באוטו. איליה המורה מסרב בתוקף. לוקח את הטלפון מידי ומזמין את הבעל לבוא. היום שיעור פתוח.
הבעל די מופתע. לא התכונן. אני לא ממש יודעת איך להגיב. הבעל המסכן, שומע אותי מתאמנת בבית. הוא כבר רגיל. איליה אמנם מאד מאד מפחיד, אבל גם לכך שהוא מאזין לנגינתי (ולשגיאותי) אני כבר רגילה. ובכל זאת, אני קצת מתרגשת. יש קהל.
הבעל מתרווח ופתאום אני מבינה את עצמת הברוך. הוא ישמע את איליה. לעומתו, נגינתי כנגינת צרצר. הבעל באמת מופתע לראות מה אפשר לעשות כשבאמת יודעים לנגן. אני קצת מתבעסת. אבל אז, זה התחיל!
הרבצנו כמה מנגינות יחד. מורה ותלמידה, בשני קולות. הבעל מעולם לא שמע כך אותנו. ואנחנו מתואמים היטב. אני מציצה מידי פעם לעבר אהוב לבי, ורואה את התדהמה. הוא לא תאר לעצמו שכך עוברים עלי בקרי יום ששי.
סיימנו את "בלני" (אפשר ביו- טיוב). שפתי כבר רועדות מעייפות. אנחנו מנגנים רצוף כמעט שעתיים. האדרנלין גורם לי לדלג כמו עיזה במדרגות. אסיפת ההורים הסתיימה לה.
|
תוכן ההודעה:
|
