ילדתי לפני חודשים ספורים (ילד שלישי). במהלך ההריון התחלתי לסבול מאד מחרדות ומחשבות אובססיביות. היה לי קשה לתפקד ופחדתי מהכל. כמעט כל אוכל חששתי שהוא מזיק להריון, כל נשימה פחדתי אני מכניסה רעלים לגוף, פחדתי להשתמש בשירותים ציבוריים, הייתי מדוכאת וחרדה ונטולת כוחות. קיוויתי שלאחר הלידה זה יעבור. מתיד בהריונות הייתי חרדה אבל תמיד נהניתי גם מההריון וזה לא שיתק אותי. הפעם כן. ניסיתי כל מיני טיפולים אבל לא הצלחתי. טיפולים אלטרנטיבים הלחיצו אותי כי כל דבר שהיה קשור לנשימות היה גורם לי להפסיק לנשום ואז הייתי חרדה לעובר וזה היה מחמיר הכל. טיפולים פסיכולוגים גם לא ממש עזרו. בסוף רק מצאתי פסיכולוגית טובה שבעיקר הרגיעה אותי - היא לא רצתה ממש לטפל אלא להרגיע עד ללידה. אז היא אמרה שנוכל לראות הלאה - אולי אני אחזור לדיקור בו הייתי מטופלת לפני ההריון, אולי אני אלך לטיפול, אולי יוגה אולי משהו אחר.
היתה לי לידה טובה ונראה היה שהכל בסדר מאז. אבל אחרי כחודש הכל התחיל לחזור ובצורה קשה יותר. אני ממש מדמיינת מצבים אסוניים שקורים ומשכנעת את עצמי שזה אפשרי. אני בחרדות נוראיות ממחלות קשות שהילדים יחטפו, או אולי חטפו מבלי שאנחנו יודעים (מחלות שותקות למיניהן), אני מפחדת שיקרה להם משהו כשנהיה בחוץ אם לשניה אני אסיט מבטי מהם. קשה לי לישון בלילות, הכל קשה וכבד לי. אני מאוהבת לגמרי בתינוקת החדשה ומתפקדת מצוין עם שאר הילדים בבית אבל בתוך תוכי אני כל הזמן סובלת. כל הזמן נמעך לי הלב מפחד, מחרדה, מרגשות אשם שהייתי לא בסדר. בעלי כבר משתגע ממני לגמרי ואני לא יודעת כמה זמן הוא עוד יצליח להחזיק מעמד.
אני מחפשת טיפול ולא מוצאת: דיקור סיני עוזר רגעית אבל לא יותר מאותו היום. לפסיכולוגית שהייתי אין לי כסף ואפשרות ללכת. קיבלתי פרחי באך אבל אני מפחדת לקחת בגלל ההנקה (התחלתי לקחת וזה קצת עזר אבל מרגע שהתחלתי התינוקת הפסיקה לדבר את ה"בייבי טוק" שלה. זה היה כמה ימים ואז הפסקתי לקחת את הפרחי באך והיא חזרה "לדבר" - אני יודעת שזה לא הגיוני ולא אמור להיות קשור אבל עובדה...). קיבלתי פורמולה של רפואה סינית אבל אני מפחדת לקחת בגלל ההנקה. מיותר לציין שגם כדורים פסיכיאטרים אני מפחדת לקחת מאותה סיבה. אני כבר לא יודעת למי לפנות ומה לעשות. זה פשוט סבל בלתי נגמר. יש לי משפחה נהדרת ואני רוצה להנות ממנה. ולא מצליחה להפסיק לחרוד.
|
תוכן ההודעה:
|
