|
19/6/2010 20:55
|
ותיקה עצובה
|
מאת:
|
סיפרנו הערב לבכורנו (שמסיים כיתה א')
|
כותרת:
|
שאבא לא יהיה במסיבת הסיום שלו בשל נסיעה לחו"ל (שאין שום אפשרות לדחותה או להזיזה). הוא הגיב כל כך קשה. פרץ בבכי ונרגע בקושי אחרי שעה. לא חשבתי שייקח את זה כל כך קשה. זאת אומרת, היה לי ברור שהוא יתאכזב, אבל חשבתי שזה לא כל כך משמעותי לו כמו מסיבת סוף הגן. אז מסתבר שטעיתי, והוא ממש ממש עצוב. לא יודעת איך לנחם אותו. נורא קשה לי לראות אותו ככה.
(אה, ובעלי גם כועס עליי כי סיפרתי לו שבוע מראש. לדעתו, אין טעם שיבכה עכשיו שבוע, ואפשר היה לחכות עם זה יומיים-שלושה לפני הנסיעה. לא שזה משנה כרגע. סתם עוד תוספת לייסורי המצפון...).
בעיקר רציתי לפרוק קצת, כי כאמור, ממש עצוב לי לראות אותו ככה. ואם יש לכן רעיונות חכמים איך לעודד או לנחם וכו'...
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|