בקצרה על היפה שלי, ילדה מהממת, חכמה ושמחה אבל מה בישנית נוראאאאא!!
מתביישת מהגננת שהיא כל כך אוהבת,היא לא תדבר איתה אלא אם היא תפנה אליה כי היא תרגיש שהיא צריכה עזרה (ויש לה גננת מדהימה) מתביישת לתת חיבוק לסבא וסבתא, מתביישת ללכת לחברות למרות שאחרי שנגמרות כל ההצגות של הפרידה היא נהנת אצלן מאד מאד, עדיין מתקשה להפרד בבקרים, לא תבקש מאף אחד משהו שהיא רוצה כי היא מתביישת, כולל במבה בגן אם הייתה יום הולדת למרות שבא לה עוד כמה חתיכות והיא משוגעת על ממתקים, כמובן שהיא לא הולכת לאף חוג כי אני לא שם למרות שגם באלו הייתי מוכנה לשבת שעה בחוג רק שתלך כי היא כל כך רצתה, בגן שעשועים היא יכולה לשבת על ידי שעה וחצי ולא ללכת לשחק כי היא לא מרגישה בטוחה כי החברה ששם לא הזמינה אותה לשחק, כל הזמן דבוקה אלי "רק את אמא אני רוצה" ועוד ועוד. אני מתה עליה באמת שכך אבל זה משגע אותי הבישנות והדבקות הזו. קשה לי לראות אותה ככה, יש לה כל כך הרבה ממה להנות, והיא כל הזמן עסוקה בלהתבייש ולראות איפה אני ומה אני עושה.
אני נורא רוצה לעזור לה עם הבטחון, איך בונים בטחון? לקחת אותה לתרפיה בדרמה, באומנות, רכיבה על סוסים, לא רוצה לקחת אותה לפסיכולוג זה נראה לי גדול עליה רוצה משהו שיקל עליה ויגרום לה להפתח, לבטוח בעצמה וביכולות שלה, להיות קלילה יותר וזורמת ובעיקר להנות.
מה אני שואלת בעצם..... מה עכשיו, איך עושים? למי פונים? אני באיזור השרון אבל אסע עד קצה העולם בשביל להקל עליה.
תודה
|
תוכן ההודעה:
|
