איתן שלי בן שלוש ושלושה חודשים. אז לכבוד יום ההולדת ובעקבות התעוררות בגן של כמה ילדים בני גילו. התחלנו תהליך גמילה שנכשל כישלון חרוץ לאור זה שהילד לחלוטין הלא הבין מה רוצים ממנו וגם לא היה מוכן להיפרד מהחיתול. ובאמת, החלטתי לעזוב ולתת לזה להגיע בזמן "שלו". עברו להם החודשים ולפני כשבוע הוא ניגש אלי וביקש בעצמו "מעכשיו רק ללבוש תחתונים". מאד שמחתי וכמובן שיתפתי את הצוות בגן ואת כל מי שהוא ואני מכירים ופצחנו בגמילה המחודשת. אממה- בגן הוא מלאך, מבקש ללכת ואף הולך לבד וחוץ מפעמיים (אחת אפילו לא באשמתו)שהוא פספס, הכל הולך חלק טפו טפו טפו.
בבית, לעומת זאת הסיפור שונה לחלוטין. אנחנו הולכים ה מ ו ן לשירותים, במיוחד כמה דקות אחרי שתיית מים וכו, הולכים לגינה "להשקות" את העציץ, אני שרה שירים, רוקדת, יושבת גם 25 דקות, משאירה אותו לבד, קוראת לאחים הגדולים, מבטיחה פרסים, מכינה טבלאות, שולחת אותו להחליף בעצמו (כמו שסופר נני לימדה...) -וכלום!! כלום לא יוצא איפה שצריך ובדיוק אחרי הפעם ה-20 כשחזרנו ללא הצלחה מהשירותים/גינה וכו, אז הוא משתין על הריצפה וצועק"ברח לי פיפי".
על מספר שתיים בכלל שאין מה לדבר- בגן הוא הפסיק לעשות ובבית אם זה קורה לפני האמבטיה- אז הוא ממלא את התחתונים ואם אחרי- למזלי זה כבר קורה בחיתול ואז לפחות לא צריך שוב לנקות וכל זה.
אני מרגישה חסרת אונים. יודעת שעכשיו כבר אי אפשר לחזור אחורה אבל גם ממש לא יודעת איך להתקדם. חשוב לומר שהוא הילד השלישי- מאד עצמאי ובוגר כמעט בכל דבר אחר- מדבר, מבין, הולך לבד לחברים ורק זה- כאילו יש כאן עסק עדיין עם תינוק פצפון. בנוסף הוא אמור ללכת לגן עירוני בספטמבר ולמרות שאומרים לי שיש עוד זמן- אני מאד חוששת. כי הנה עברו כבר שלושה חודשים מהניסיון הראשון ועדיין אין הצלחה. מה עושים???? סליחה על האורך הגלותי ומי שהגיע/ה עד לפה- מה אומר- הלוואי ותוכלו לעזור!
נטע.
|
תוכן ההודעה:
|
