פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

3/7/2010 22:32 תיתי רופאת שיניים מאת: מאחורי המקדח- יומן שבועי כותרת: הפעם, סיפור הקונצרט המשפחתי הראשון שלנו. (חלק א') הסיפור מתחיל, בכך שהבן עוזב את מורהו הנערץ לגיטרה (המכונה "ב"), מחמת גיוסו הקרוב מאד. ב' עזר לו לעבור בגרות מעשית בנגינה, קידם אותו באופן מדהים. הבן דיבר עליו עליו בעיניים נוצצות. פגשתי בב' באחת מההופעות של מגמת המוסיקה וניגשתי בחיל ורעדה רק כדי ללחוץ את ידו. מתישהו גם הילדה עברה ללמוד אצלו ולפני שלושה שבועות, גם הבעל! מכוון שמדובר במורה של רוב המשפחה, ונערץ על כל המשפחה (הן כמורה והן כאמן), רצינו במתנה שתבטא את רגשותינו. שינסתי מתני והכנתי כרוב כבוש (הכורכום צבע לי את הצפרניים), לימון כבוש (עם פפריקה אדומה), חצילים מטוגנים בשמן זית ומטובלים בלימון, שום ותבלינים טעימים. מוכר התבלינים הקבוע שלי, נחלץ לעזרה, אחרי שהסברתי את מצוקתי, ויחד בדקנו איך להכין גרנולה מושקעת במיוחד (אגוזים, צימוקים, שקדים, אננסים. טעים!) הוספתי סלרי בחומץ אורז וריבת תפוחים עם גושים והל. וגם עוגה עם צימוקים (ולא אגוזים, שתתאים לילדה קטנה). רציתי לפת כבושה, אבל התכנית ירדה לטמיון בשל כשל טכני, אחרי שהבעל הביא קולרבי במקום לפת. הכל בצרוף מכתב תודה מהבן, נארז בצנצנות משובחות ואטומות, בסלסלה שימושית ויפה. התקבלה מתנה גדולה וכבדת משקל עד מאד. הילדה התקדמה מאד בנגינה מאז הקונצרט האחרון, והחליטה גם ללמוד ליווי (כדי לעבוד ב"קרב" כמורה לזמר?). היא התעלמה במופגן מסלידתי מן העברית הקלוקלת, ובחרה מכל השירים, את "יש לך אותי" של דני בסן. ב' הציע שננגן יחד. הילדה תלווה את הדודוק שלי. למזלנו, בחרנו במורה, שהוא גם מעבד מוסיקלי מקצועי, וחיש כתב לילדה אקורדים לליווי. התאמנו ברצינות רבה. משנוכח שיש לנו עתיד (לא אמרתי מהו), ביקש המורה, שננגן גם שיר ארמני. שיר ערש מקסים בשם "בלני" נבחר ע"י הילדה, ונשלח למורה. כעבור כמה ימים, היה ליווי מוכן וכתוב, תוך בקשה, שגם הבעל ישתתף, (כתב לו תפקיד) למרות הותק הלא ממש גדול בנגינה (3 שבועות שלמים, כאמור). בינתיים, מהצד השני, נחלץ לעזרה המורה הנפלא שלי. "א". לא רק שעזר לי לשפר את נגינתי, אלא נתן עיצות, איך לכוון את הילדה, לגרום לה להשתלב היטב. להוביל נגנית צעירה וחסרת נסיון. בכל זאת, ילדה קטנה. הא! מי שנעזר זה אנחנו! בעלי ואני. הילדה לקחה על עצמה את הניהול המוסיקאלי, כולל סימוני כניסות, קצב, האטה, בקיצור, נצחה עלינו, שני טמבלים, שנגררים בשמחה ונחישות, אחרי מקצוענית אמיתית בת תשע וחצי. ב' העביד אותנו קשה בחזרות והציע להצטרף אלינו גם. לא כדי להאפיל חלילה על תלמידו המתחיל, אלא כקול נוסף. אני כמעט התעלפתי מאושר. כמה פעמים יוצא לנגן חובב לנגן בליווי שלוש גיטרות, כשאחת מתוכן של אמן גדול? מי לא יקפוץ על ההזדמנות? קפצתי. בטח שקפצתי. א', המורה שלי, הודיע, שכנראה לא יגיע לקונצרט. מאד קשה להיות "יתומה" במצב כזה. איך להתנהל עם הדודוק? להרטיב את העלה שלו? לשמור אותו יבש? לנגן הרבה כדי לחמם את האצבעות? ומה עם להשוויץ בילדה בפניו, מה? נעצבתי מאד. יום הקונצרט הגיע. מהבוקר כולנו מתרגשים. הבעל יגיע מוקדם מאד מהעבודה. הבן יגיע ישר לקונצרט עם המשקולת הכבדה, אממממ, סליחה, עם המתנה. ואנחנו, בלב נרגש, מגיעים שעתיים ומשהו לפני הקונצרט, לחזרה נוספת כמשפחה. ב' משנה לבעל כמה תוים, והוא נלחץ. אני צריכה פיפי כל הזמן. רק אחת יושבת רגועה וקרירה כמלפפון: המנהלת המוסיקלית, שניהלה גם את המורה שלה בלי להתבלבל. פתאום טלפון: א' מגיע. אני קצת יותר רגועה. בסך הכל קונצרט תלמידים קטן וצנוע. באים בני משפחה. לא סיפור. אז למה רצנו לעוד פיפי, למה? על הקונצרט, מקווה שיעניין מישהו, בפעם הבאה. תוכן ההודעה: תגובות נוספות 3/7/2010  22:38 נשמע מדליק. למה לא הזמנת? (ל"ת) - לי 4/7/2010  19:38 נשמע כיף גדול. נו, אז איך היה? (ל"ת) - ניה 5/7/2010  6:57 שששש! יש המשך בשבוע הבא. (ל"ת) - תיתי רופאת שיניים 7/7/2010  8:52 מחכים פה להמשך :-) (ל"ת) - maia

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש