ביתי בכיתה ד', ובכל פעם לפני מבחן בתנ"ך אני יושבת וקוראת איתה את הפרקים. תנ"ך הוא דווקא אחד המקצועות האהובים עליה, היא אוהבת סיפורים. אבל - בסיפורי התנ"ך אין חמלה, אין אנושיות, אין "קדושת החיים" ובעיקר כל מי שהוא לא מישראל חייו שווים כקליפת השום. כעת אנו לומדים בספר יהושוע, בו יהושוע עם בני ישראל כובשים את הארץ. תחילה הוא כבש את יריחו, בעזרת ה'. ששה ימים בני ישראל סובבו את העיר וביום השביעי חומות העיר נפלו על יושביה, לא נותר איש בחיים ולבני ישראל נותר רק להיכנס, להוציא את השלל ולשרוף את העיר. בהמשך התברר שאחד האנשים לקח שלל לעצמו למרות איסור מפורש מה'. ה' כעס ולכן הם הפסידו את הקרב בעי. נמצא האיש שלקח מן השלל - עכן שמו. על מנת להרגיע את חרון ה', עכן נלקח עם משפחתו, בניו ובנותיו לעמק העכור ושם נסקלו באבנים. אחר כך שרפו אותם. במפורש כתוב שהרגו את כל המשפחה כדי שלא ישאר זכר ממשפחה זו. בהמשך הסיפור הם כנראה ממשיכים לעבור מעיר לעיר, הורגים את כל יושביה ומעלים אותה באש. זאת כי ה' עימם. כל ניצחון כזה הוא לגמרי הפי אנד.
כשאני קוראת את הסיפורים האלה עם הילדה, הקטע שהיא לא מנידה עפעף. לא מטריד אותה כלל שבעיר יריחו היו אנשים חפים מפשע, היא בכלל לא חושבת על זה. לא מטריד אותה שהרגו את ילדיו של עכן שלא עשו דבר. אותי מטרידה קהות החושים הזו. אני קוראת איתה ומוודאה שהיא מבינה מה שכתוב כדי שתצליח במבחן, וכיוון שהיא לא מתעכבת על האכזריות וחוסר הצדק, גם אני לא. לא יודעת מה לעשות עם זה. אני זוכרת את עצמי כילדה, שגם אני לקחתי את זה בקלות, האכזריות וההרג בסיפורי התנ"ך היא דבר שבשיגרה עד שלא שמים לב בכלל. איך זה חינוכי הדבר הזה? משחקי המחשב וסדרות הטלויזיה האלימים שאנו דואגים לוודא שילדינו הרכים לא ייחשפו אליהם נראים כמו טלטאביז לעומת מה שלומדים מסיפורי התנ"ך.
אשמח מאד לקרוא דעתכן, ובפרט אמהות שלומדות תנ"ך עם ילדיהן, או אם יש כאן מורות - אשמח מאד. איך מתווכים את הסיפורים האלה לילדים, האם להעלות את הבעייתיות גם אם הילד לא מעלה? מה מסבירים?
|
תוכן ההודעה:
|