טוב, לא בדיוק ניחום אבלים. עדיין לא...
אבא של חברה מאוד טובה שלי נמצא כבר המון זמן במצב לא טוב (אלצהיימר מתקדם). בחודש האחרון הוא מאושפז במחלקה סיעודית מורכבת. אני לא אלאה אתכן בתיאורים מזעזעים, אבל הלב שלו מאוד חזק וזה הדבר היחיד שעוד מחזיק אותו בחיים.
מיותר לציין שזו מעמסה ריגשית מאוד קשה לחברתי ולמשפחתה. היא משתפת אותי בהכל (היא בת יחידה) ולא פעם, ברגעים קשים אמרה שאם היו מודיעים לה שהוא מת היה לה יותר קל...
סביר להניח שזה יקרה בימים הקרובים. ואני חושבת כל הזמן על הרגע שבו היא תתקשר ותספר שהוא נפטר. מה אפשר לאמר? שאני מצטערת? זה אולי נשמע מוזר, אבל זה נשמע לי לא מתאים.
להגיד שהיא בטח מרגישה הקלה? ואם היא דווקא תרגיש נורא קשה?
חשבתי פשוט לשאול אותה איך היא מרגישה.
מה דעתכן? אני אשמח לשמוע מנסיונכן (לצערי אני בטוחה שיש כאן כמה שחוו כבר דבר דומה...)
תודה,
ושיהיו לכולנו בשורות טובות
|
תוכן ההודעה:
|
