פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

14/5/2011 20:18 תיתי רופאת שיניים מאת: מאחורי המקדח- יומן שבועי כותרת: מרינה הגיעה למרפאה כולה נרגשת. היום מטפלים בשן האחרונה, ונגמר הסיפור. אמא באה איתה, ועם שאולי הקטן בן השנה. שאולי אינו מחבב מרפאות שיניים בכלל. איך שנכנס לחדר, פרץ בזעקות ובצעקות. מרינה רוצה את אמה לידה, ושאולי אינו רוצה אותי לידו. בעיה! אמא מגישה לשאולי, היושב בעגלה, פרוסת לחם. שאולי מביט באמא במבט חודר, ומעיף את הפרוסה הרחק, על הרצפה. אני מבקשת מאמא, לא לתת לשאולי את הפרוסה מהרצפה. בכל זאת, מרפאת שיניים, כספית. בכלל לא ראוי ורצוי לאכול בחדר. שאולי רואה שאמצעי התעסוקה שאנחנו מכנים בטעות "לחם", נלקח ממנו, ופורץ בזעקות שבר. אני מאלחשת בינתיים את השן של מרינה. מנסה להניח סכר גומי. שאולי דורש תעסוקה. שרה מנסה להושיט לו צינור חד פעמי של סקשן. שקט. שלוה. אפשר להתחיל בעבודה. שאולי שומע את מקדחי, ופורץ שנית בזעקות חמס, תוך שהוא מעיף את הסקשן. אמא מצליחה להשתחל מתחת למגש שלי, כדי להושיט לו משהו אחר לעסוק בו. אין לי זמן או הזדמנות לראות מה. בכל זאת, מרינה שוכבת שם. אמא חוזרת ומשתחלת בגמישות מפתיעה מתחת למגש, מתיישבת ומחזיקה בידה של מרינה לעידוד. אני משתדלת למהר. אוי כמה השתדלתי. שלחתי את שרה לרוץ ולהביא את חומרי הסתימה, לפני שזעקות הקרב של שאולי יגיעו לרחוב. נגמר. מרינה מושיטה לי הזמנה לחתונת אחותה. (מסתבר שהמחותנים המיועדים שייכים לצד החרדי של המשפוחה שלי. מצחיק!) שאולי נרגע בזרועות אמא, שפוסעת מותשת הביתה. אני חושבת שאמא היתה זקוקה לאילחוש יותר ממרינה... תוכן ההודעה: תגובות נוספות 17/5/2011  22:28 אני רק שאלה - ניה

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש