פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

5/1/2013 22:1 תיתי רופאת שיניים מאת: מאחורי המקדח- יומן שבועי כותרת: אמא נכנסת עם שלומי בן הארבע. פרצופו של שלומי זועף מאד. אמא מספרת, כי לפני שנתיים שלומי נפל על הפנים, שבר שן, ורופא שיניים אמר לא לגעת ולא לעשות דבר. עכשיו שלומי מתלונן על כאבים בעת אכילה וגם בוכה מכאב שיניים בלילות. אמא ניסתה לגשת לאותו רופא, אבל שלומי לא הסכים לעלות על הכיסא. אני מזמינה את שלומי לטפס על הכיסא הדנטאלי, ושלומי מסרב בתוקף. אמא מנסה לשכנע אותו, ושלומי מודיע בחדות: "לא!". אני מבקשת מאמא להושיב את שלומי על הכיסא, שאוכל לראות מה קורה עם השן הכואבת. שלומי מתפתל ואמא מנסה להחזיק בו בכח. אני מביטה ורואה שן שבורה ונפיחות גדולה בחניכיים. זה יכול לקרות אחרי מכה בשן. גם אם עברו כבר שנתיים. אני רוצה לצלם את השן, לבדוק את מצב השורשים שלה, ולהחליט אם לבצע טיפול שורש או לעקור את השן. אמא מתכוננת למלחמת עולם. שלומי מודיע שאינו מוכן ומתפתל ביתר שאת. בהתחלה, אני חושבת לבקש מאמא להחזיק בשלומי בחזקה ופשוט לצלם, אבל זה נראה לי בלתי נסבל. ממש אונס. שלומי נבון מאד ויודע היטב מה הוא רוצה. אני מרגישה שככה נרמוס אותו. אני מודיעה לשלומי, שאם לא יחדל מלצעוק ולהתפתל, אמא תצא. אמא די מופתעת, קמה ויוצאת. מציצה מעבר לדלת, לראות מה אעשה לבנה. שלומי לא שותק. הוא מתלונן, מנסה לקרוא לאמא, צועק. טוען בבכי שאני מכאיבה לו (מחזיקה שלא יפול מהכיסא, כי זה בטוח יכאב...). אני מודיעה לשלומי, שכשישכב בלי תזוזה, וידיו מתחת לגוף, לא רק שלא אצטרך להחזיק בו, אלא גם אמא תכנס ותשב לצידו. שלומי ממשיך להתפתל במרץ רב, וקורא לאמו. אמא לא מתאפקת ועונה. מבטיחה שתחזיק בשלומי חזק. אני לא מרוצה מהעניין, אבל מושיבה את אמא. שלומי חוזר להתפתל ומנסה לקפוץ ראש מהכיסא. אני מוציאה את אמא שוב. עובר זמן רב. אני יושבת. לידי יסכה הסייעת. שתינו ממתינות לשלומי, שישתף כבר פעולה. אמא די סקפטית. שלומי מנסה למשוך אותי לויכוח. אני מתעלמת. רק חוזרת על המנטרה: : רגליים ישרות, ידיים מתחת לגוף". לפעמים יוצא לי: "ידיים ישרות ורגליים מתחת לגוף". מתבלבלת. יסכה מניחה סינור עופרת על שלומי, והוא משתולל אפילו יותר. "אני נחנק!!!" הוא צועק במלוא גרון מלא אויר צח. נמאס לי. יסכה מניחה גם עלי סינור, ואני חורגת ממנהגי ומצטלמת עם שלומי. אחר כך, גם יסכה וגם אני, משבחות את שלומי על "שיתוף הפעולה" המופלא. שלומי נראה המום. כל תכניתו להתנגד, בכלל לא מצליחה! הוא זוכה לשבחים ותרועות מהאוייבת הנוראית. אמא נקקראת לחדר. אני מספרת את שבחו של שלומי לאמא ומבקשת שתשב לידו, כך שיוכל להחזיק בידה, שיהיה לשניהם נעים. מדגישה, שאינני מרשה שאמא תחזיק בכח בשלומי. יסכה חוזרת עם הצילום. השורש שלם. רואים שק מוגלה בקצהו. אפשר לבצע טיפול שורש. אמא מתלבטת אם לעקור את השן או לטפל. לא מאמינה שבכלל אפשר לטפל. אולי תחזיק בשלומי חזק חזק, אני אעקור וגמרנו? אני ממליצה לא לעקור. כאב לב. וגם לשם עקירה, הילד יזדקק קודם לאנטיביוטיקה, שכן אי אפשר לאלחש שן עם מוגלה כזו. הכנסת מחט עלולה לפזר את המוגלה לסינוסים ואף למח. לא כדאי. אמא סקפטית. יושבת על הכיסא. שלומי חושש כנראה משבחים נוספים, פשוט פותח פה, ואני מבצעת טיפול שורש. לקראת הסוף, הוא קצת מתחיל להתפתל שוב. פשוט נמאס לו. בכל זאת, ישב המון זמן על הכיסא. לא חשוב שהחלק הגדול של הזמן היה טיפול בפיתול. שלומי קם מהכיסא די כועס. יוצא בעצבים מהחדר. מסרב לקבל מתנה. (אמא לוקחת עבורו). אני מקווה שהפסקת כאב השיניים החמור, תרגום לילד החזק הזה, להפסיק לכעוס עלי. הוא צריך לחזור לבצע סתימה קבועה. תוכן ההודעה: תגובות נוספות 5/1/2013  23:7 איזה קטע, הרגיז אותו שהוא נחשב משתפ :-) (ל"ת) - דפלול 6/1/2013  11:44 תיתי יקרה, עושים טיפול שורש בשן חלב? לא עדיפה באמת עקירה? (ל"ת) - לימורית 6/1/2013  11:47 ואחלה של סיפור :-) (ל"ת) - לימורית 6/1/2013  12:9 תודה! וכן, מבצעים טיול שורש בשן חלב - תיתי רופאת שיניים 6/1/2013  14:44 תיתי, טוב לדעת...תודה. (ל"ת) - לימורית

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש