פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

30/3/2013 23:43 תיתי רופאת שיניים מאת: מאחורי המקדח- יומן שבועי כותרת: יום העבודה עבר. אני ממהרת. צריך לחזור לבית החולים לשחרר את הבעל שבור הקרסול. תם הטיפול בכל הפציאנטים. אני שותה עוד כוס קפה שמכינה לי אנה, שלא ארדם בדרך, ופתאום שומעת מישהו נכנס לחדר ההמתנה. אנה ניגשת, וחוזרת מאד מופתעת: "הזמנת מישהו לעזרה ראשונה?" לא! אני ניגשת לחדר ההמתנה ורואה שיושבים שם שניים. אפשר בהחלט לקרוא להם "משה וחצי" ע"ש רמטכ"לנו ז"ל. משה ענק. משהו בסדר גודל של שחקן כדורסל בליגת המכללות. וחצי סתם אדם בגודל רגיל. ושניהם יושבים להם בחדר ההמתנה באופן מפתיע. אני ניגשת לברר מה רצונם. וחצי אומר, שצריך עזרה ראשונה לילד שלו בן החמש, שסובל מאד מאד מכאבים. אני מביטה סביב. וכמוסיקאית חובבת, שואלת: "איפה הילד?" משה מסביר לי, שהילד יובא או-טו-טו ע"י אמא שלו. אני מסבירה, שאני מאד מאד ממהרת ומנסה להבין איך נחתו עלי פתאום. וחצי טוען, שמישהי שאינו זוכר את שמה, המליצה עלי. נו, עכשיו אני ממש מבינה הכל... עוברות עשר דקות, רבע שעה. משה וחצי מדברים בטלפון. לצערי, אני אינני מבינה אף לא מילה מהשיחה. (כנראה אמהרית). אילו היו משוחחים בצרפתית, גרמנית, איטלקית או ספרדית, אולי הייתי יכולה לדלות שבבי מילים. משה וחצי מתחילים להסתןבב במרפאה. אני מאד לא שקטה. דוקא אנה נראית לי רגועה. וחצי מתחיל לחטט לי בתיקי המתרפאים! אני כועסת, והוא מסביר שרק רצה למלא את הפרטים של בנו, כדי לא לבזבז זמן. לדרישתי, השניים יוצאים לחדר ההמתנה. עשרים דקות עוברות. משה קורא לי ומבקש הסברים על דגי האקווריום בחדר ההמתנה. המצב הופך מלחיץ מרגע לרגע. אני יוצרת קשר בווטס-אפ עם בעלי. כותבת לו בקצרה מה קורה. משה וחצי יכולים לעשות מה שהם רוצים. אנה ואני סגורות איתם בדירה. החלונות סגורים כי התכוננו ללכת. מי ישמע אותנו? מי יעזור? בעלי לחוץ. גם אני. בכוונה אני מאפשרת לשני האנשים לדעת, שיש איתי קשר כל הזמן. אני שואלת ממה קורה עם הילד הסובל. חצי טוען שהוא ממש כבר מגיע. אני כותבת לבעלי, שאם תוך חמש דקות לא אכתוב לו, שיזעיק משטרה. אחרי חצי שעה של המנתה מתוחה ומפחידה, אני מודיעה לצמד, שאני מבקשת שילכו. חייבת לצאת. להפתעתי, משה וחצי מביעים צער על כך שהילד לא יקבל טיפול, אך עוזבים את המרפאה בלי בעיות. אנה ואני יוצאות ביחד, עושות סיבוב לראות אם לא אורבים לנו, ואני שוב כותבת לבעל כשאני כבר באוטו. מסתבר, שתוך כדי, אנה היתה בקשר עם יהודה, בעל המרפאה, שצלצל אלי נרעש כולו, כשכבר הכל עבר. ככה כמעט הסתיים יום מטורף. אבל רק כמעט. כי צריך לעזור לבעל לצאת מבית החולים. צריך לקבל הדרכה לגבי התרופות, וגם לקנות אותן בלי לקנות אותן. איך? הכל אפשרי ביום שכזה! תוכן ההודעה: תגובות נוספות 4/4/2013  15:42 וואו תיתי לא משעמם אצלך (ל"ת) - Maia

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש