איך אתן מרגישות אם אתן עונות לשאלה בפורום ומשקיעות הרבה זמן (שאין לכן ספייר ממנו) ומחשבה וידע וניסיון ואת מיטב הבנתכן - ובסופו של דבר הדיון "מת" ואין לכן מושג אם השואלת קראה את מה שכתבתן, אם היא נעזרה, הסכימה, לא הסכימה עם הכתוב. כלום. אפילו לא מילה אחת של תודה על הניסיון לעזור, על ההיענות עצמה. ואיך אתן מרגישות אם השאלה ממש הופנתה אליכן אישית (אשמח אם X תתיחס/תענה) וה- X (שהיא אני) מאתרת את הפניות האלה ומתגייסת (למרות שאני תמיד בדפיציט של זמן) ועונה - ו .... נאדה! כלום. אין תגובה. אני מרגישה אז שה"אני הוירטואלי" הלך לאיבוד, שהזמן והמאמץ והניסיון והידע נזרקו לאיזה פח אשפה גדול ואנונימי של ההיסטוריה האינטרנטית. מצאתי שזה קצת מתסכל אותי והחלטתי לשתף. אולי נכון לבקש או להנהיג (לפחות ממי ששואל) תרבות של מענה - ולו במילה או שתיים? מספיק "קראתי. תודה" או "לא מסכימה" או "אחשוב על כך". דעתכן?
|
תוכן ההודעה:
|