|
10/10/2013 18:4
|
חסויה ותיקה מאוד
|
מאת:
|
איך ללא התראה מוקדמת התהפכו לי החיים - זהירות, ארוך וקשה
|
כותרת:
|
שלום לכולכן,
אני ותיקה מאוד כאן ובדרך כלל פעילה בניק קבוע אבל הפעם מן הסתם לא אזדהה. אני נשואה באושר הרבה שנים, בשנות השלושים לחיי + שני ילדים שגדלים לאט לאט. אני כבר חצי שנה נושאת איתי משהו נורא ואיני יודעת איך לפרוק אז אנסה להגיד את זה בשתי מלים: כנראה התאהבתי.
אני לא יודעת בכלל מאיפה זה בא לי. תמיד התגאתי בזוגיות מושלמת, היינו זוג לתפארת ואהבנו בלי סוף ועדיין אוהבים. אבל יש גם אותו. בחור מהעבודה שלי. רווק מושבע. אחד שכשהיכרתי אותו חשבתי "אם זה הזבל שיש בחוץ תודה לאל שאני כבר לא רווקה" וקיבלתי סתירה מצלצלת בפרצוף.
הכל התחיל משיחות ולאט לאט נשאב למשיכה וגרוע מזה לרגשות. התגלה כבן אדם מדהים. לא היה סקס עד הסוף וכואב לי להגיד את זה - בעיקר בגלל הבחור. והבחור הגון מאוד. כל הזמן אומר שכמה שהפספוס של מה שיכול היה לקרות כאן כואב - אם זה יקרה ונישאב לרומן והכל יתפוצץ יכאב לי הרבה יותר.
לא יודעת מה אני מרגישה כלפיו בעצם אבל הוא השתלט לגמרי על לבי ובאופן מעוות כלשהו כשהוא יוצא, מבלה ושוכב עם נשים (שזו הרי זכותו המלאה, הוא רווק!) אני אפילו מקנאה. אנחנו שומרים על קשר ויש בינינו כימיה מטורפת. אני משערת שהדבר הבריא ביותר זה להפסיק את הקשר הזה לגמרי - לא טלפונים, לא התכתבויות , לא כלום אבל זה פשוט נהיה כמו סם בשבילי.
אני מצליחה לקיים זוגיות נורמלית אבל הבחור הזה כל הזמן נמצא שם. והוא גם התוודה על רגשותיו אבל באיזשהו שלב הבין שכל אחד צריך להמשיך בחייו בלי קשר למה שאנחנו מרגישים. כואב לי. רע לי. זה כאילו שכבר אין את האחד בשבילי אלא שניים. אני יודעת שאתקל בהרבה תגובות שיפוטיות. אבל אשמח לכל תגובה באשר היא כי אני כבר לא יכולה יותר. תודה
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|
