פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי
 
3/5/2002 2:34 אביטלל מאת:
סיפור הלידה שלי
כותרת:
נדלקתי על היוגה עוד לפני ההריון, אך מעולם לא מצאתי זמן מתאים להתחיל באימונים.
היה זה הגוף שהתחיל להרגיש רפוס וכבד וגם ורד שהאיצה בי וסיפרה עד כמה היוגה מחוללת פלאים להריון.
וכך, הגעתי לחנה בכור, ארבע פעמים בשבוע, בתוספת אימוני בית, אפשר להגיד שהתמכרתי.
את התנועות הראשונות של העובר התחלתי להרגיש באחת ההרפיות בסוף השיעור.

יום לפני סוף חודש תשיעי, החלטתי שהגיע הזמן לצאת לבלות. עוד באותו יום הוזמנו אני ובן זוגי, שמעתה יקרא מר לוי, לצפות בהצגה של חברים.
אחרי ההצגה קינחנו ב"לינק" (בית קפה) וכל זאת מספר ימים אחרי הפיגוע ב"מומנט".
יהודה, בעל המקום, כ"כ התרגש מהעובדה שאנשים באים ל"לינק" ולכן הזמין את כל מי שבא לשתיה ואוכל על חשבון הבית.
מצאנו את עצמנו כמו זוג רווקים,יושבים על הבר ומלצרים עייפים מרימים עלינו את הכיסאות בשלוש לפנות בוקר.(אני שתיתי רק סיידר ומים ונהגתי הביתה עם בן זוג מדדה)
9:00 בבוקר. אני מתעוררת לשיעור יוגה.בהרפיה התחלתי לחוש כאבי מחזור בבטן תחתונה. ניגשתי לחנה בסוף השיעור ואמרתי לה שזה נראה לי קרוב.
חנה ענתה שהיא הסתכלה על הבטן שלי בהרפיה וגם היא הרגישה שזה קרוב. וכך נפרדנו.
בדרך הביתה הכאבים העמומים מופיעים ועמוק בפנים אני מתחילה להרגיש שזה זה.
הגעתי הביתה ושיתפתי את מר לוי בתחושות
"נדמה לי שזה קרוב"
מר לוי מיהר לבטל את דברי בבטחון אופייני
"את בטח מדמיינת..זה צירים מדומים" פסק
פה המקום לציין שהידע של מר לוי נרכש בקורס הכנה ללידה של ג'וני אבלמן, שלא הייתי מוותרת עליו.
התחלתי להסתובב בבית כמו זומבי.מר לוי הודיע לי שהוא קופץ לשוק וכשיחזור הוא יעמיד מרק ואני אכין עוף.
אני לבד בבית. מידי פעם הכאב מגיע ואני יורדת לעמידת שש ונושמת לגב תחתון. זה עוזר.
מר לוי חוזר מהשוק עמוס בשקיות ומוצא אותי בעמידת שש ומיד מתחיל לבשל.
כן כן, היה זה הוא שנתקף ביצר הקינון מהספרים...
אני מביטה בו ומרגישה סוציומטית שלא עוזרת.
"טוב אני עולה לנוח. ואם זה מדומה אז כמו בכאבי מחזור אני אקום מהשינה והכל יעבור"
אני נכנסת למיטה והכאב מגיע. אני מיד קופצת. אי אפשר לישון. אני יורדת למטה.
"מה קורה?"
"אני לא מסוגלת לישון"
מר לוי מפציר בי להרים טלפון לחנה המורה ליוגה (שנבחרה להיות תומכת הלידה שלנו)
אני מרימה טלפון לחנה ומתנצלת אם אני מטרידה ומתארת לה מה אני מרגישה.
חנה מיד פוסקת "זה זה. אני מגיעה אלייך"
"רגע רגע קחי את הזמן אין צורך למהר"
חנה אומרת שיקח לה חצי שעה.
אני עולה לחדר לתרגל יוגה ומשאירה את מר לוי במטבח עם המרק והעוף וריחות נהדרים.
ביו תנוחה לתנוחה אני רצה לשרותים להתרוקן.
13:00 בצהריים.חנה באה ומביאה איתה הרבה שלווה וביטחון ושמן שקדים.
אני מגלה שהצירונים האלו מקבלים צורה.הם עוברים לבטן, ולפעמים נשארים בעיקר בגב.
חנה מעסה את גבי. אני מגלה שהתנוחה שהכי נוחה לי היא עמידה של 90 מעלות עם שתי רגליים יציבות ומפוסקות מעט והשענות קדימה.
כשמגיע ציר חזק יותר חנה אומרת "הנה ציר טוב".היא ממש מרגישה את הציר עד שהוא עוזב.
במקביל אני עושה דמיון מודרך, ומדמיינת את העובר שלי זורם בנחל בתוך הגוף וכל ציר שמגיע מוריד אותו מטה מטה בתעלת הלידה.
ונשימות.
אני מספרת לחנה שאני מרגישה שאני עוצרת אותו מלצאת. שקשה לי להפרד ממנו.
עכשיו קל יותר להתרכז.
אני מתעייפת. חנה עוברת לרפלקסולוגיה ולחיצות מזרזות וכל ציר אני קופצת מיד לתנוחת 90 מעלות.
אני עושה הרפיה בין הצירים.
מר לוי עולה לראות מה קורה ואני שומעת אותו משוחח בטלפון:"אה זה סתם צירונים קטנים".הוא מודיע לי שהוא חייב ללכת לעבוד כי יש משהו שהוא לא הצליח לבטל.
16:00 אחר הצהריים.אני נשארת עם חנה ואנחנו נכנסות למיטה. אני מנמנמת בין הצירים וחנה מעסה את כפות רגלי.
חנה מנסה לשכנע אותי להכנס להתקלח ואני מסרבת, כי ג'וני אמרה בקורס שמקלחת מוקדמת יכולה לעכב פתיחה ושהכי ממולץ להכנס למקלחת בפתיחה של 7 ס"מ.
חנה מודדת זמן והמרווחים בין הצירים נעשים של 5 דקות.לפעמים הם פשוט נדבקים אחד לשני.
חנה מאיצה בי שניסע לבית חולים כי הנסיעה תהיה קשה (20 דקות לעין כרם) ושכדאי שיבדקו אותי ונקבל חדר ומקסימום נסתובב בחוץ.
טלפון למר לוי שמגיע, ואנחנו נוסעים לעין כרם.
בנסיעה אני נשענת על החלון האחורי ועוברת לקולות עמוקים שמאד עוזרים.
מר לוי נבהל וחנה מאיצה בו לנסוע ולא להתחשב בנו.
אכן נסיעה סיוטית שנראת כמו נצח.

19:20 חדר קבלה בעין כרם. המילדת טלי מקבלת את פני.אין לנו מדבקות ומר לוי מסביר שנרשמנו ואמרו לנו שזה בסדר. טלי מסתכלת עליו במבט של "שמענו כבר את הסיפור הזה".
אני מתעלמת מהשיחה ובכל ציר נשענת על מה שלפני ומשמיעה את הקולות העמוקים ומצידי שהעולם יתהפך.
טלי ניגשת אלי."אני רואה שאת כבר בלידה ולכן לא נשלח אותך להר הצופים למרות שאין פה מקום"
אני בכלל לא עונה.
טלי שואלת את חנה אם אפשר להציע לנו משהו.
"מה יש לך להציע?"
"אפידורל או טשטוש. זה מה שיש לנו כאן"
אחרי בדיקת שתן מבקשים שאתחבר למוניטור. אני מסרבת לעלות על המיטה ובכל ציר מתנתקת מהמוניטור שמציק ומכאיב.
אין לי מושג איך נבדקתי. בסופו של דבר זוכרת שהכריזו על פתיחה 4.
אנחנו מקבלים חדר אחרי שמר לוי רץ להסדיר את הרישום.
המילדת טובה קרני מקבלת את פנינו.
כמה מילים על טובה: טובה הייתה מילדת במשגב לדך והתקבלה בקיץ לעבודה בעין כרם. אישה חזקה וגדולה, עם שיער אסוף. עניינית מאד ומסורה.
בחדר אנחנו פורקים מזוודה על גלגלים מלאה בכל טוב ושקית עם שתיה ואוכל.
מגיע ציר ואני מגלה שלהשען על המיטה זה לא נוח ומבקשת אישור מטובה להשתמש בשידה על גלגלים אותה אני גוררת ומצמידה למיטה.
עכשיו אני מוכנה לקבל את הצירים.
טובה מבקשת שאתחבר למוניטור, ומציינת ששמעה שאני עושה בעיות עם המוניטור.
טובה מראה למר לוי שאני לא חייבת להיות קשורה, אם הוא רק יחזיק את המוניטור צמוד לבטן.
וכך, משוחררת מהרצועות, הגב פנויי לעיסויי של חנה, אני בזווית של 90.
מעלות.
מר לוי זז קצת, וטובה מסבירה לנו בסבלנות שהיא חייבת מוניטור רצוף של 20 דקות, אז לא לזוז בבקשה.
אחרי שיש מוניטור רציף אני משוחררת.
הכאב מתחזק, אבל זה לא כאב רע, זה הופך להיות כאב מופשט כי אני ממש מדמיינת איך כל קול שאני משמיעה העובר שלי יורד בתעלת הלידה.
חנה מידי פעם משמנת את הידיים ומעסה את הגב.
מר לוי נושם יחד איתי ומחזיק לי את הידיים מקדימה.
הקולות שלי הולכים ונעשים דומים לשל פרה.
אני הופכת לפרה ברפת של הקיבוץ שם עבדתי בחליבה. בראש עולה תמונה של כל הפרות שעומדות זו לצד זו במחלבה. אני אחת מכן.
חנה משמיעה קולות עמוקים לאגן. אני מרגישה שהיא מנשקת לי את האגן.
מר לוי מרוכז יחד איתי.
אני משתדלת להרפות בצירים. כל הזמן על הרגליים, יציבות, עם פיסוק קל מידי פעם מעבירה משקל מרגל לרגל.
חנה מזכירה לי לנשום.
לפתע נכנס רופא לחדר.
הוא מבקש ממני לעלות על המיטה. אני מבקשת "אחרי הציר" וחוזרת לקולות.
הציר נגמר ומגיע עוד אחד. אני קולטת שהוא מאבד סבלנות.
טובה שואלת אותו למה אני חייבת לעלות למיטה ושאפשר בעמידה.
הוא מסרב בתוקף.
אני מתחילה להוריד תחתונים, וטובה עוצרת אותי "את לא צריכה להוריד תחתונים"
אני עולה למיטה. הרופא מודד לי דופק והולך.אנחנו מגחכים אחריו.
אני יורדת מהמיטה וחוזרת לשידה לתשעים מעלות.
הצירים מתחזקים ואני מרגישה שרגל שמאל מתכווצת מעט אני משתדלת להרפות כמה שאפשר. "אולי אפשר להתקלח?"
טובה מבקשת לבדוק פתיחה וזוחלת מתחתי.
כשהיא מתרוממת היא מכריזה "פתיחה תשע תשע וחצי!!!"
מר לוי וחנה מחבקים אותי. כל הכבוד איזו התקדמות מדהימה. אני מעודדת.
"תשכחי ממקלחת את עולה למיטה".
אני עולה למיטה ומתחברת למוניטור, שוכבת על צד שמאל ורגל ימין למעלה נתמכת.
מר לוי יושב מולי ואוחז בידי.חנה מאחור מעסה את גבי וטובה מול המיטה.
מתחילים צירי לחץ. אני מרגישה לחץ כבד באיזור הישבן ויודעת שאסור לי ללחוץ. אני נושפת (נשיפת נר) פו פו פו. ומבקשת ממר לוי להביא לי כוס מים
מבקשת מטובה שתגיד לי מתי אפשר להתחיל ללחוץ ובחצי נשימה מספרת לה על האפי נו ושלא תחתוך. היא עונה שהיא מכירה את המכשיר ושנגיע לרגע נדע.
אני אומרת לה שאני סומכת עליה לגמרי.
מישהו החשיך את החדר. בראש עולות לי תמונות של סבתא שלי מתימן ואמא שלי. פו פו פו..
פתאום שקט.
אני בחושך מוחלט בתוך מערה. לא רואה כלום . אני מנמנמת. איזו שלווה פתאום. אני מרגישה איך הגוף שלי אוגר כוחות. מהמהמת קולות שקטים.
כשהצירים חוזרים אני חוזרת לגנוח מוו...
אני שומעת את טובה מספרת שהיא הולכת לפקוע לי את המיים.
אני לא רואה אף אחד ומרגישה את כולם.
והכי חשוב עכשיו מר לוי."אל תזוז. רק תחזיק לי חזק חזק את היד . לא! אל תלטף אותי"
מר לוי משמיע קולות יחד איתי ומידי פעם מגיש לי כוס מיים.
אנחנו יחידה אחת.
לפתע נוזל חמים ונעים מציף אותי. אני מתמכרת לתחושה ואז לחץ חזק מאד בישבן.
טובה מתחילה לעסות אותי ואני אומרת לה שהעיסויי מאד מרגיע אותי. היא מופתעת.
"על פניו נראה פירנאום מאד גמיש"
טובה מאשרת לי להתחיל ללחוץ.
אני לא לוחצת.
"אני מחכה לרפלקס הלחיצה"
אני מתחילה ללחוץ . טובה קוראת למר לוי לצפות בראש.
"אני רואה תלתל תימני שחור" הוא מציין.
אני לא לוחצת יותר וחנה נותנת לי עצות איך לנשום.
טובה חוששת שהראש נתקע ואני אומרת לה שאני מחכה לרפלקס בשביל ללחוץ.
עכשיו בכל הכוח. אני לוחצת והקולות הופכים ליבבה עמוקה. ולוחצת ולוחצת ומרגישה איך הראש ממלא אותי, עד להתפקע. חנה צוהלת " יופי יופי תמשיכי הוא יוצא". מר לוי מעודד וגם טובה.
אני מביטה ורואה את הגוף עף החוצה ושומעת צרחה של התינוקי שלי.
אני מחבקת את התינוק שלי
"אני לא מאמינה"
הוא מיד נרגע . אני מנסה להניק אותו. טובה באה לעזור לי וגם חנה.
אני מחבקת את מר לוי
"התינוקי שלנו"
חנה מזכירה לי להתחיל לכווץ (תרגילי קגל)
אחרי יניקה קצרה התינוק שלינרדם.
טובה מראה למר לוי איפה לחתוך את חבל הטבור. אני מרעיפה מחמאות על טובה הנפלאה.
טובה בודקת את הפירנאום ומכריזה שהוא שלם. אני גאה בעצמי ובאפי נו.
שוקלים את התינוק. 3220. היקף ראש: 34.8. השעה 22:20.
אני מכריזה שנפגש פה כולם שנה הבאה ושאנחנו צוות לעניין.
אל החדר נכנסת המילדת שפקעה לי את המיים ומעסה לי את הבטן כדי להחזיר את הרחם למקום.
אני נזכרת שקראתי ב"טבעי ללדת" שעיסויי זה היה נהוג בתימן, ומציינת לעצמי שצריך לשאול את סבתא.
הדימום לא מפסיק ולכן טובה מזריקה לי כמות קטנה של פיטוצין לכיווץ הרחם.
אל החדר נכנסת קבוצה של מיילדות למשמרת הלילה. וטובה אומרת להן בגאווה
"לידה ראשונה, בלי אפידורל, בלי חתך ובלי תפרים"
הן מאחלות לי מזל טוב ויוצאות.
אחר כך המקלחת שחיכיתי לה ואני עוברת לישון במסדרון, בלי פרגוד, מול עמדת המזכירות. ומתחילים כיווצי רחם... אבל עכשיו הכל קטן עלי.

כאן המקום להודות לכן בנות נפלאות, על שעות מול המחשב עם הסיפורים המרגשים שלכן והעצות הטובות. לא יאמן כמות הידע שרכשתי כאן.
והמילדות הנפלאות בעין כרם ובעיקר טובה קרני המופלאה.

ההכנות שעשיתי לפרוייקט הלידה:
1 ) יוגה החל משבוע 13.
2 ) קורס הכנה ללידה של ג'וני אבלמן שחיזק בי את התחושה שהגוף שלי יודע את העבודה
3 ) תה עלי סרפד ועלי פטל, לפי ההוראות
4 ) תזונה מועשרת בסידן וברזל (המוגלובין 13 בהריון, ו11 לאחר הלידה)
5 ) מתחילת תשיעי - ישבתי בכריעה כל יום 10 דקות על קערה עם מים חמים ורוזמרין
6 ) אפי נו- מתחתי קצת יותר מההוראות
7 )תרגילי קגל- 100 פעם ביום לפחות.ומיד לאחר הלידה.
8) ממליצה על הספר "טבעי ללדת"

אה.. ושמו בישראל- איתמר.
בקרוב- גרסתו של מר לוי.





 תוכן ההודעה:

תגובות נוספות
3/5/2002  3:20 מזל טוב. רק אושר ובריאות. כול הכבוד על ההקשבה לגופך והאמונה שאפשר גם אחרת. - אמא לשתיים
3/5/2002  3:21 ההודעה מעל ללא תוכן - אמא לשתיים.
3/5/2002  3:32 אביטל, תודה. הסיפור שלך נפלא, מרגש ומחזק. תודה על כל מילה בו, והמון אושר עם איתמר ומר לוי- עושה רושם שאתם צוות לעניין! (ל"ת) - אמא
3/5/2002  7:37 מזל טוב לכולכם! איזו לידה ואיזו יכולת הבעה! שימשיך כך, רק בטוב ובאושר. ל"ת - יסמין
3/5/2002  8:39 מזל טוב ענק! - מיכל ג.
3/5/2002  9:18 אוי, איזה סיפור לידה נפלא! מזל טוב לך לאישך ולאיתמר המתוק ל"ת - תותשדה
3/5/2002  9:20 וואהו!!! איזה יופי! מזל טוב אביטלל, יופי של סיפור! ל"ת - נירה
3/5/2002  9:24 טעות קטנטונת - אחרי הלידה המוגלובין12 ל"ת - אביטלל
3/5/2002  9:35 מזל טוב לך וכמה מלים על טובה - נועה ברקת
3/5/2002  15:44 הוי אביטללללי - ורד
3/5/2002  16:15 איזה יופי, איזה קסם. מזל טוב ובריאות לכל המשפחה שנולדה. לת - זהר
3/5/2002  17:18 תיארת את כל הסיטואציה בצורה מופלאה ממש. כל הכבוד ומזל-טוב ענק! ל"ת - דנה
3/5/2002  17:21 אביטלל - תודה רבה על סיפור מרגש - דנה השניה
3/5/2002  18:10 אביטלל, איזה סיפור נפלא ומרגש. מזל טוב. - דיאנה
3/5/2002  19:42 וואו-ממש שגעון אני גאה בך וגם.... - מירי
3/5/2002  20:31 המון המון המון מזל טוב!!! ל"ת - אור2
3/5/2002  22:2 אביטלל הסיפור מרגש. את נשמעת לי דגולה אמיתית ונורא משמחת - נירית
3/5/2002  22:24 סיפור מקסים ומרגש, תגדלוהו באהבה ובאושר ל"ת - איריס גוב
4/5/2002  1:0 יפהפה - רותי קרני הורוביץ
4/5/2002  7:47 אביטלל, סיפור יפה ומרגש, שיהיה הרבה מזל טוב (ל"ת) - ענבר
4/5/2002  20:25 המון המון מזל טוב ל"ת - לימ
4/5/2002  21:14 אביטלל- סיפור מקסים!!! אושר!!!! לת - יגור
4/5/2002  22:26 וואו! איזו לידה מדהימה! המון אושר למשפחה החדשה. (לת.) - פולינה
4/5/2002  23:16 איזה כיף שהכל הלך כפי שרצית !!! המון מזל טוב ותגדלו את איתמר בכיף!! ל"ת - mommy
5/5/2002  1:19 תודה לכן בנות יקרות ( ויגור). הרבה בזכות הפורום הנפלא.ושאלה לרותי - אביטלל
5/5/2002  1:42 אביטל, איזו לידה נהדרת! - ענבל ל
5/5/2002  9:8 ואוו! איזה סיפור לידה מהמם! אביטל יקרה, המון מזל טוב להולדת איתמר (שם מדהים!) רק אושר ונחת! - שרון א.
5/5/2002  10:17 המון מזל טוב, ללידה הנהדרת! - כרמית_מ
5/5/2002  10:58 אביטל, אני חושבת שאת יכולה להעביר קורסים בהכנה ללידה - ענת ב
7/5/2002  0:54 מו - רותי קרני הורוביץ
7/5/2002  1:1 והצמחנות, אגב, ממני והלאה - רותי קרני(בור) הורוביץ


   
 

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש