פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

13/6/2002 0:40 עידית מאת: סיפור הלידה של מעין כותרת: באיחור של חודש כמעט (רציתי לפרסם אותו ביום ההולדת הרביעי שלה אבל לא היה לי מחשב) החלטתי לשתף אתכם בסיפור לידה של מעין. אני עדין חושבת שהייתי עושה את אותה הדרך. הסיפור נכתב אני חושבת כבר בחדר הלידה בנקודות ואיך שהגעתי הביתה שיחזרתי הכל כמו סרט כדי לא לשכוח. עד היום אני אוהבת לקרוא את זה מקווה שגם אתם. (לפני האיפוז עצמו כל הסוף שבוע היתי באה והולכת מהבית חולים בגלל מחסור בתנועות עובר מעל 6 שעות) כדי שלא רק תקראו סיפור ארוך הוספתי גם את הלינק לעמוד יום ההולדת שלה. http://www.iol.ie/~iditmom2/maayan%20birthday%204/maayan%20birthday%204.htm מהלך שבוע 39 של ההריון ועד חדר הלידה: 11.5.98 יום ב' 18:00 אני מגיעה לבית החולים לאחר ירידה בדופק במוניטור, בבדיקה אצל הרופא. פעמים עושים אולטרסאונד ואת לא זזה. המוניטור של בית החולים מעולה. את משגעת את כולם. בסוף בשעה 1:15 לפנות בוקר מחליטים על זירוז באמצעות כדורי G.P. שעה לאחר מכן שהגעתי לחדר 11 במחלקת יולדות ב' בעודי מתכוננת לשינה במיטה האמצעית, החלו הצירים שכואבים בגב מאוד. הערכת משקל שלך הייתה 4 ק"ג. 12.5.98 יום ג' הצירים נמשכים והם כבר בתדירות של 5 דקות. אנחנו נשלחים לאולטרסאונד להערכת משקל ומדדים שונים. הקושי שלי היה לשכב כמעט שעה והיה קשה לצפות בך. ביקשתי מהבודקת עוד פעם להציץ ולבדוק האם זו בת, כדי שלא אופתע, והיא הוסיפה ואמרה - לבת שלך יש הרבה שיער על הראש. סוף סוף משהו מוחשי שנאמר עליך. אני חוזרת לחדר לאחר שהוערכת במשקל של 4,200 ק"ג - 4,400 ק"ג והמדדים 8/8 ורוצה שהלידה תתקדם, אני בפתיחה של 2 ס"מ, כל כמה שעות מתחברת למוניטור שבו את זזה כל פעם והדופק נעלם וכך באיזשהו שלב גם הצירים בערך בשעה 17:00 16 שעות אחרי שהתחילו. הרופאים מחליטים לחכות לבוקר ולהחליט מה לעשות. אני שוב מרגישה אותך באופן חלש. 13.5.98 יום ד' ביקור רופאים היה רע וגרם לבכי, הרופאים לפעמים לא מתחשבים ואיזה רופא אידיוט מחליט שאני צריכה לאכול שוקולד בכל פעם שאני לא מרגישה אותך, וזה נמאס כבר. זיו, חברתי לחדר, נמצאת במצב דומה ופשוט משגעים אותנו. עד הצהרים אני לא מרגישה אותך כמעט ומחליטים להעביר אותי בהמלצתו של דר' בני אלמוג למחלקה לסיכון גבוה (P.R.H) שם הוא אחראי ומטפל. עד הערב לא מחליטים מה לעשות איתי וזה משגע. רופאה רוסיה חמודה (ששכחתי את שמה) מסבירה לי את מצבי: תינוקת גדולה, זירוז שנכשל ואף שוקלים ניתוח קיסרי. בלילה עוד אחת לידי הלכה לחדר הלידה וזה התחיל להכביד עלי מבחינה נפשית לראות את אלה שבאות בבוקר והלכות בערב לחדר הלידה. ואני עדיין נמצאת באותו מצב. 14.5.98 יום ה' בביקור הרופאים בשעה 6:00 דר' אלמוג מספר לי ששוקלים לעשות ניתוח קיסרי בעוד שבוע שהתינוקת תעבור את מחסום ה - 4,500 ק"ג. אני אמרתי לרופא "מאחר והתינוקת לא במצוקה, על פי בדיקתכם יש לה מספיק מעבר ללידה טבעית והיא בהערכת משקל של פחות מ - 4,500 ק"ג, אז אני דורשת לידה טבעית - זה גופי וזו זכותי המלאה". דר' אלמוג שהיה קצת המום - אמר שירשום זאת בתיקי ויביא זו לידיעת מנהל המחלקה בדיון עלי בצהרים. תוך כדי יציאה מהחדר ביקשה הרופאה הרוסיה לבדוק את מצבי ולראות את מצבי ללידה. היא סגרה את הוילון ואמרה לי: מאחר ואת מתעקשת על לידה טבעית, תתעקשי כי את מסוגלת ויכולה, חוץ מזה אני אבדוק אותך וזה יהי קצת לא נעים - אבל יגרום לצירים ויזרז הלידה. (סטריפינג בשפה המקצועית) אני שכבר מוכנה להכל ולא היה אכפת לי, נמצאת כבר בפתיחה של 3 ס"מ ורק צריכה צירים. לאחר כשעה בשעה 7:00 לערך התחילו הצירים !!! איך ששמחתי. בצהרים דר' אלמוג נכנס לחדרי (חדר מס' 2) ושאל לשלומי וסיפרתי לו שהתחילו הצירים. הוא אמר שבערב דר' מָני - מנהל המחלקה יגיע ויודיע החלטתו. ב - 18:00 הגיע דר' מני. זיו ואני עד אז מסתובבת במסדרונות בית החולים בכדי לקדם את הצירים כך שבבדיקה הייתי כבר בפתיחה של 4 ס"מ. הרופא מצווה לחבר אותי למוניטור לראות את הצירים ועוד מוסיף ואומר את המילים המיוחלות "בקרוב תרדי לחדר-לידה". דודו הוזעק מיידית לחדרי מהעבודה ואף צחקק ולא האמין שזה באמת. חוסר האמונה גרמו לו לדברים מוזרים: קריאת ספר במקום לעשות לי מסז' או לסדר את התיק וכו'. הצירים שהתחילו להיות חזקים יותר עד כדי כך שהמוניטור הראה ציר שאורכו כ - 5 דק', דודו לא רואה את סופו עד שהתחלתי לבכות, ואז ביקש שיביאו רופא מחדר לידה לבדוק אותי. מקלחות מים חמות רבות נעשו עד 23:00 בלילה. דוד עשה מסז'ים ואני כבר ארזתי והתכוננתי לעזוב את המחלקה. אמא ואבא הגיעו וניסו לעזור ולצחוק אבל אני כבר הייתי חסרת סבלנות. ב - 23:20 הגיע הסניטר והוריד אותי לחדר הלידה. נפרדתי מאמא ואבא שהתרגשו ואיחלו הצלחה. בדרכי לחדר הלידה ראיתי את התקרה וכמה נשים בחדרי הלידה. מיטתי נעצרה ליד חדרים 4-5 ואז נקוו דמעות בעיני - לא האמנתי שאני נמצאת לאחר כל כך הרבה זמן, טיפולים והריון לא קל רגע לפני הסוף השמח. חדר הלידה : 14.5.98 יום ה' 23:30 התקבלתי לחדר לידה מס' 4. שם המיילדת ענת שואלת לשלומי ובאם ברצוני בחוקן. עניתי שכן. התהליך הסתיים בשעה 00:30 לפנות בוקר יום ו'. 15.5.98 יום ו' 00:30 - לאחר מקלחות מים חמות, נשכבתי על המיטה. נמדד חום גופי שהיה 38.5 מעלות. קיבלתי 2 אקמול, חוברתי לאינפוזיה ובה הוזרקה אנטיביוטיקה בשל החום. חוברתי ביד שמאל למכשיר לחץ דם, ועל הבטן חוברתי למוניטור דופק וצירים. הפתיחה 5-6 ס"מ. 02:00 - המרדימה הגיעה וחיברה אותי לאפידורל המיוחל. זה כיף כל-כך. לא מרגישים צירים. האפידורל גרם לרעידות וקר, אבל כוסיתי בשמיכות צמר ונרדמתי. דודו בכסא לידי שכב כמו באקורדיון. בין התעוררות להתעוררות נכנסים ויוצאים רופאים מהחדר. בתחילה רצו לפקוע את מי השפיר במסרגה אבל הרופא מחליט שזוהי לידה ראשונה יש זמן, ועדיף שיפקעו לבד. 03:45 - הרופא מבקש לבדוק אותי אבל רק רגל ימין מתפקדת וצריך עזרה ברגל שמאל. בבדיקה נפקעו מי השפיר שהיו נקיים ועשו מעין בריכה ברצפת החדר. אלקטרודה מוצמדת לראשה של התינוקת ומודבקת בסופה על רגלי הימנית. עכשיו שומעים את הדופק יותר טוב ואין תזוזות שלו. הפתיחה עדיין 6 ס"מ והרופא מקווה שהיא תתחיל להתקדם. דודו עדיין ישן לידי, עייף ומותש, הרופאים שנכנסים לחדר אפילו צוחקים עליו. אמא נכנסת לחדרי מנגבת אותי במגבונים לחים ואני מבקשת שתלך לישון קצת מפני שיש עוד זמן ללידה. 07:00 - המיילדת ענת מתחלפת ברינת. כבר בוקר נראה מהחלון, דודו יורד לקנות קפה ואוכל בשבילו. מס' טיפות האפידורל מועלות כי אני מרגישה את הרגל. פרופ' ליסינג נכנס אלי ובבדיקה מבשר לי שהגעתי כבר לפתיחה של 9 ס"מ. הוא מורה למיילדת לא לבצע שום לידה עם וואקום או מלקחיים אלא להעלות לקיסרי באם נתקל בקשיים. אני אומרת לו שיהיה בסדר. הזמן חולף ואנחנו פותחים טלויזיה שמשעממת, והחלפנו בדיסק של סלין דיון שאהוב עלי במיוחד. 10:00 - לאחר שרגלי משוחררות לגמרי מההרדמה, וישנם מעט כאבים בגבי מחליטים להזריק לי מנה חדשה של אפידורל מפני שמחכה לי לידה קשה וארוכה. שוב רעידות ונרדמתי לי לשינה מתוקה של שעה. 11:00 - אמא נכנסת לבקר אותי ואני מבשרת לה שאני בתחילת הלידה ושתצא. אני לוחצת ולוחצת, כל הרופאים מוודאים שלחיצותיי טובות. אני מתעייפת והמיילדת מבשרת שיש עוד הרבה עבודה. דודו כבר לוחץ עמי כך שרגלי השמאלית על בטנו ורגלי הימנית על בטנה של המיילדת. השעה כבר כמעט 13:00 ואני כבר מאבדת את הסבלנות אחת המיילדות מביאה לי מראה בתודה על המאמץ הקשה כדי שאוכל לראות את הראש מתחיל לצאת. בדחיפה הבאה התרוממתי וראיתי את כיפת הראש הכחולה - שחורה של התינוקת וביקשתי לא לראות יותר כי זה עייף אותי יותר. המשכתי לדחוף ודודו אף אמר שעוד שתי לחיצות היא בחוץ. 13:10 מחלצים אותך מתוך גופי, מנתקים את חבל טבורך, אני שומעת את קולך ואז מביאים לי לראות אותך ולגעת בך לראשונה. אני מלטפת בהתרגשות אומרת לך שלום מעין ומאושרת מאוד. את אדומה מאוד מהלחץ ודומה מאוד לאבא בגלל העניים הסיניות. האף שלך נראה כמו אף של מתאגרף מעוך מלחץ הלידה אני מקווה שישתנה. את נלקחת לניקוי ובדיקה, ואבא מקבל אותך אחר כך לידיו. הוא יושב ומדבר אליך, בעוד אצלי לוחצים על הבטן בחוזקה בכדי שתצא השליה אליה היית מחוברת ברחמי. לאחר כל זאת הגיע הרגע הלא נחמד מבחנתי בכל תהליך הלידה - התפרים - לאחר תהליך ללא צעקה אחת בלבד התחלתי לצעוק שזה כואב ואני רוצה הרדמה מקומית. איזה 5-6 דקירות מעצבנות והרופא תופר ותופר, ותופר ונו ! זה נמאס ולא רואים את הסוף. טוב, גם זה מגיע, מחליפים ומנקים אותי. מיטתי מורמת למצב ישיבה ואז נכנסים לחדר אמא, והחברים דניאלה וגלעד והם רואים את מעין ומחליטים שהיא אדומה מאוד, דומה לדודו כולה במיוחד אזור העיניים, אבל האף קטן כמו שלי וממשיכים להתווכח. אמא שלי כבר מחליטה שעינייך כחולות כמו של אבא. בסוף כולם עוזבים אותי לבדי בחדר להתאושש ואני מנצלת את הזמן להתקשר באוויר ראותי הדליל לספר שילדתי סוף סוף. זהו ! תם חלק אחד של לפני ועכשיו מתחלים בחיים האמיתיים בגידולך. בהצלחה !!! מנקודת מבט של היום: הלחיצות היו מאוד מתישות. נעזרתי בשיטת למאז' שעזרה מאוד (גם בלידה של ארז) בזכות זה אני חושבת שלא הגעתי לקיסרי או וואקום כי זה עזר לי לשמור על הכוחות. ניסנו לילד אותי בשיטת הצד שמאוד הוציאה אותי מהריכוז בגלל שלי אישית לא היה נוח. אחרי פעם אחת סירבתי להמשיך ולא התווכחו איתי. המיילדת זרמה איתי לאורך כל הדרך. היה שלב שניכנסתי להיפר ונטילציה מהמאמץ אז עצרנו, היא ניגבה לי פנים נתנה לי לשתות שלוק וזה מאוד עזר. האחיות די מדייקות באיבחון הבטן מה משקל התינוק. יצאה 4050 ק"ג כמו שאמרה המיילדת בדיוק שנכנסתי לחדר לידה. הצוות של ליס בחדר לידה היה מקסים. הטענה היחידה שיש לי עד היום הוא בנושא ההנקה. לאחר הלידה מעין לא נשארה כמעט בכלל ליניקת קוסטרום. היא נלקחת לבדיקת סוכר בטענה שיש לה משקל גבוה (מה ידעתי אז...). קיבלתי אותה לאחר 8 שעות לחדר ללא הדרכה בכלל להנקה. בעלת חזה גדול פחדתי לחנוק אותה. שבקשתי אותה ללילה נאמר לי שעדיף לישון ולצבור כוחות (התעצלו להביא לי אותה לחדר כי היה אסור לי לקום - הייתי מחוברת עוד לאינפוזיה בגלל החום שנכנסתי ללידה וגם בגלל התפרים עוד לא קמתי מהמיטה). בגלל גולדה שעות ההאכלה (הנקה שלה היו קצת שונות מ3 שעות מוקצבות ולכן התרוצצתי די הרבה בין החדר לתינוקיה) בין לבין גם דחפו בקבוק, המכונה בחדר הנקה נראתה לי כמו עב"ם (מי ידעה שזה מכונת שאיבה), נתתי מוצץ בקיצור כל הדרכים לכישלון הנקה. עידית תוכן ההודעה: תגובות נוספות 13/6/2002  1:49 וואו, איזו השקעה, איזה זכרון, ואיזה טיימינג - רותי קרני הורוביץ 13/6/2002  7:39 עידית - תודה רבה על השתוף, והמשך חיים מאושרים יחדיו! ל"ת - שרון-ש 13/6/2002  7:44 מרגש מאוד דווקא בגלל שהופנה אל ישירות אל ילדתך ה"בוגרת"..באמת כל הכבוד!!!(לת) - ליאתי 13/6/2002  8:58 לא לקרוא בהריון. מרגש מאוד וכולי הערצה, אולי תהיה לי חוויה מתקנת בינואר...ל"ת - טל 13/6/2002  13:30 על זה נאמר - אף פעם לא מאוחר מדי... - כלבובה 13/6/2002  14:55 עידית יקרה, מז"ט ליום ההולדת הרביעי של מעיין, מרגש כרגיל לקרוא את דברייך. לת - רויטל 13/6/2002  16:5 תודה לכולם ורותי - ממש לא... - עידית 13/6/2002  16:21 ילדה יפה עם אושר בעיניים! שיהיה רק כייף! ל"ת - האמא'של אביגיל 13/6/2002  21:35 המון מזל טוב לשלותיכם ונשיקות לפיצפונת הגדולה ל"ת - מירי 13/6/2002  21:39 עידית יקרה - איזו גיבורה, איך עמדת על זכותך ויכולתך, מתנה גדולה לילדה שלך שנולדה כך !! אושר !!! לת - זהר 14/6/2002  2:42 יום הולדת שמח לך מעיין, אמא- its never too late לסיפור כל כך נפלא. כל הכבודלת - יעל 14/6/2002  22:33 מזל טוב למעין, ומזל טוב לך עידית יקרה. המשך הנאה ורק בריאות! לת - טובה קראוזה

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש