פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

25/8/2002 18:15 אילנה לשם מאת: מימנה של מגשימה את חלומה - סיפור של לידה מחדש ( סיפור ארוך מאד לא מלא לגמרי ) הספר או הסרט - לבעלי הדמיון כותרת: סיפורי לידה :" מיומנה של מגשימה את חלומה" מאת : אילנה לשם מוקדש באהבה לכל אשה באשר היא . זהו סיפור לידה קצת לא שיגרתי, זה לא סיפור אלה סאגה שנמשכה כשלוש וחצי שנים. לסיפור יש סוף טוב – הפי אנד אך הוא תהליך ארוך של התבגרות למידה ריפוי וחניכה. מאד רוצה לשתף למען אלו שילמדו מסיפורי ויפיקו ממנו........... חלק ראשון הלידה של זוהר תמיד מאז שאני זוכרת את עצמי היה ברור לי שהדרך הנכונה עבורי היא ללדת באופן טבעי ממש. לפני 4.5 שנים הריתי את ביתי זוהר . ההריון היה מתוכנן ומיידי. אני ובן זוגי נועם חזרנו מירח דבש של 8 חודשים מרתקים בהודו . חזרנו לישראל והיה ברור לי שאני ניכנסת להריון מיד . תאריך החזרה במטוס היה תאריך המחזור האחרון ומאז החלה הספירה המוטעת( מתברר ). ההריון היה לא פשוט רווי בשילשולים הקאות ורגשות די קשים . עבדתי בשתי עבודות.במקביל . מקום אחד היה בית סגור לנערות במצוקה. היום לא הייתי עובדת בעבודה כזו בהריון בשום אופן משום שאני מודעת היום יותר מתמיד לכך שמרגע העיבור התינוק כאן בפיזי כעובר הוא חווה ומרגיש המון. הרגשות הקשים שחוויתי בתור אישה שעבדה בעבודות כאלה בעבר נחוו גם על העוברית שלי . חזרתי מהודו כאדם שונה רגיש ורך יותר והמשמעת וקשיחות שדרשה עבודה כזו כבר לא היו מנת חלקי. בהריון זה עשיתי את כל הבדיקות האפשריות. המון אולטרסאונדים בלי הבחנה. הקשבתי לכל פליטת פה של רופא ונבהלתי לאור כל מיני סברות שלעובר יש כליות רחבות ועוד כל מיני הערות והשערות . הייתי מלאת פחדים אבל לא הייתי מודעת למצבי וציפיתי ללידה קלה וזורמת מאד. חשבתי על לידת בית אבל פחדתי מאד והסביבה הקרובה הפחידה אותי מאד. בן זוגי ממש רצה לידת בית ואני ממש פחדתי אפילו לא ניגשתי לברר. בתחילת ההריון נסעתי כל יום לתל אביב וראיתי את השלט דרך אם מול הפרצוף כל בוקר – ולא ניגשתי לברר..... כך חלפו להם חודשי ההריון – וכן הגעתי לשבוע 42 מלא . אמא שלי לא הפסיקה להתקשר לברר עם ילדתי ועוד אנשים הלחיצו אותי . דוד שלי רופא בחול התקשר ואמר שזה מסוכן . שלחו אותי לזרוז כבר בשבוע 41 וסירבתי בכל תוקף . רק בבית חולים ליס היו סבלניים כלפי אבל אני כל כך הייתי מפוחדת ורציתי ללדת. בתוכי פחדתי שיקרה משהוא לא טוב לילדה הקטנה שלי – פחד שהתברר שאני סוחבת גילגולים על גבי גילגולים. חיכיתי כמה ימים בחדר לידה כל הבדיקות היו תקינות . אפילו ראיתי את השלייה פועמת ברוב חן באולטראסאונד. אחד הרופאים אמר שזה נראה לו כמו 41 וארבע . אבל אני לא רציתי לשמוע אפילו וחיכיתי לזירוז. אז לא היה לי מושג על תאריכים . עיבור וביוץ. לא ידעתי כי תאריך המחזור לא מדוייק שכל עובר אינדבידואלי שיש תינוקות שסוחבים יותר . וכן גם אפשרי לעבור 42 שבועות מלאים עם פיקוח ועוד יותר מזה . וכך מצפה חסרת סבלנות קיבלתי זרוז... הצירים הופיעו כמעט מיד עוצמתיים וחזקים . סירבתי לקבל כל אילחוש למרות שהאחות התעקשה את הלידה התחלתי ביולדות עם אורחים שביקשתי בשלב מסויים שילכו. בחדר הלידה היה לי ולבן זוגי נעים . רקדנו לצלילי מוסיקה שבחרנו נועם שלח לי רייקי והרגיש את הצירים בידיים שלו . הגיעה מיילדת שמתמחה בלידה טבעית . אמרתי לה שאני רוצה כמה שיותר טבעי. והיא אמרה משפט שנשאר לי חרוט בראש " לידה טבעית צריך לדעת איך " אני ונועם היינו באופוריה המיילדת המקסימה למדה אותי לשיר עם הציר ותנוחות להקלת הצירים . התקלחתי הלכתי רקדתי . נועם הסתכל על המוניטור ושאל אותי אם הוא בסדר " למודת מוניטורים " אמרתי לו מיד : מאד לא בסדר . טוב נחכה למיילדת אמר . לא זה נראה לי דחוף נקרא לה ..........אמרתי . ואז התחילה הדרמה " מיד ללא התראה נכנס צוות שלם לחדר . הם ראו את המוניטור ושידרו היסטריה מוחלטת . מיד בדקו אותי פקעו לי את המיים הם היו מקוניאלים. שכבתי שם בהלם ללא אומר אף אחד לא הסביר הם הכניסו לי סקרפ ובדקו את הדופק – רגע דראמתי- טוק טוק טוק בקצב איטי איטי . מיד הזריקו לי חומר והתחלתי לרעוד בטרוף בלתי נשלט . מיד נכנסה רופאה מרדימה עם עיניים קשוחות מאד . ואמרו שמנתחים אותי ניתוח חירום. מיד חתמתי על הניירות הזריקו לי אפידורל מיד. הדלתות נפתחו לרווחה כמו סרט ואני מוטסת על אלונקה לחדר הניתוח. אני זוכרת את מבטו הכואב וההמום של נועם ואת רצוני שיהיה עימי . בחדר הניתוח אני בוהה בתקרה או בעיניים של המרדימה .ולא מאמינה שזה קורה לי 9 חודשים חיכיתי בכדי ללדת ככה??. אני בלי משקפיים ולא רואה כלום אני מרגישה שהוציאו משהו . כל מה שאני רוצה זה לראות את הילדה מקרבים אותה אלי והעיניים שלה פקוחות היא נראת יפיפיה ממש לא נראתה במצוקה . ומיד לקחו לי אותה . הסבל והכאב התגברו. שקלו בדקו אבל כל מה שרציתי היה להחזיק ולחבק וכן היה לי כוח . ביקשתי שיעבירו אותה מיד לנועם והוא אכן היה עימה 20 דקות. העבירו אותי לחדר התאוששות ואני ממש המומה והלומה . הקושי העצום היה שאני לבד ללא נועם וללא התינוקת שלי . לא הצלחתי לבכות אפילו. וחיכיתי . כשהעבירו אותי לחדר במחלקת יולדות . הרגשתי פתאום שהנשמה שלי יוצאת מהגוף ומתחילה לרחף בכיוון מעלה . לא אמרתי! אני לא רוצה ללכת אני הרגע ילדתי וביתי צריכה אותי . לימים כשהפכתי למטפלת בטיפולים שאמניים בהחזרת חלקי נשמה הבנתי שזו תופעה של איבוד חלק נשמה. חלק מתהליך הריפוי בהריון שלישי היה לטפל בטראמות הלידה . כשהביאו לי את זוהר כבר הייתי רגועה יותר . התעקשתי להניק והתעקשתי שתהיה כל הזמן לידי. נשארתי בבית החולים כמה ימים וחזרתי הביתה ......... אני כותבת זאת לאחר 4.5 שנים . כן יש הרבה דברים שאני לא זוכרת . אבל ההרגשה שלי והתובנה שלי מיד אחרי לידה שמה שיצר את ה"סמטוחה" הזו היא לא אחרת מאשר התודעה שלי . מצד אחד האמנתי ברפואה אלטרנטיבית אך מצד שני פחדתי והאמנתי בסמכות הרפואית . תודעה פנימית זו באה לידי ביטוי בלידה כאשר הרופאים והמיילדות רבו בלידה שלי. היה שם צוות שתמך בלידה טבעית וצוות שתמך בקיסרי. כך נועם סיפר לי אחרי הלידה ... התובנה הזו גרמה לי לקחת אחריות ולא להאשים משהו בחוץ אלא להתחיל להתבונן פנימה ולראות מה יש שם. חלק שני : הלידה של אדם כשזוהר היתה בת 6 חודשים חלמתי שאני בהריון חודש שביעי. ידעתי מיד שניכנסתי להריון והודעתי לחמי זהו אני בהריון. הוא אמר לי להבדק אבל זה הספיק לי ממש ידעתי . ההריון עבר יפה מאד ורגוע עבדתי פחות ולמדתי הרבה בתחום של ריפוי אלטרנטיבי תחום שבו כבר התחלתי לעבוד. בשנה הזו למדתי צמחי מרפא ושמנים אתריים פרחי באך עיסוי תינוקות ועוד ועוד. עבדתי בריפוי וכרכזת תנועות הנוער ברחובות בחצי משרה . בחודש חמישי ביקשתי לדעת את שם העובר זה היה בנסיעה במכונית " שמעתי מיד את השם " אדם " התרגשתי והרגשתי רטט אנרגיה כאישור. חזרתי הביתה ואמרתי לבעלי אני יודעת את השם ..... זה אדם . לקראת החודש השמיני אני ונועם הלכנו לסיור בבית החולים מאיר והתעניינו בלידה טבעית . המיילדת היתה נחמדה והסבירה יפה . נראה לנו טוב . ניגשתי אליה בסוף ושאלתי אותה אם האופציה הזו היא גם לנשים אחרי קיסרי . מה פתאום אמרה את בסיכון צריכה להיות מחוברת כל הזמן למוניטור......... מאותו הרגע הבנתי שאני מסומנת לא יתייחסו אלי כרגיל וידעתי בליבי פנימה שאני עלולה להיות מנותחת שוב שרירותית .... פניתי לאיריס יוטבת מדרך אם.אני נועם וזוהר הקטנה התארחנו בביתה כאשר ביקשה ממני לספר על לידת זוהר היה לי קשה לא הייתי מסוגלת לדבר עיני הזילו דמעות והרגשתי הרגשה של מועקה בליבי. איריס המדהימה טיפלה בי החזירה אותי ללידה קודמת ותירגלה אותי בהכנה ללידה . כמו כן היא אמרה לי שאם אני רוצה ללדת רגיל בישראל – אז בלידת בית . היא נתנה לי 3 טלפונים של מילדות בית . ואני החלטתי להתקשר . בנתיים בחודש התשיעי עברתי חוויה מאד חזקה-חלמתי חלום מודע שבעצם היה חניכה שאמנית . החוייה הזו גרמה לי ללמוד שאמניזם החזרת חלקי נשמה ולהתחבר לחלימה כעבודה רוחנית וזו היתה מתנת בני היקר. כמה שבועות אחרי הלכתי לחנות סטימצקי לחפש ספרים מסויימים לא מצאתי והייתי מתוסכלת מאד עמדתי לצאת מהחנות כשראיתי בזוית העין ספר – בעלי אמר לי שאם אראה אותו אעיין בו. התקרבתי לאט ולתדהמתי ראיתי את 3 הספרים שחיפשתי מסודרים סביב הספר הנ"ל בתצוגה . הרמתי את הספר התיישבתי בחנות פתחתי בדיוק בסיפור לידה מרגש של אישה שילדה בבית לאחר שתי לידות טראומתיות . פרצתי בבכי בחנות כל כך הזדהתי כל כך יחלתי גם לעצמי . המסר שאליו לא שמתי לב היה שהאשה פשוט סמכה על רייקי על כוח עליון וויתרה ואז בא הריפוי . באותו היום הלכתי לפגוש מיילדת בית סיפרתי לה שאני אחרי קיסרי היא התבוננה בניירת הסבירה לי אמרה שהיא מוכנה לילד אותי עם רופא הסכמתי ושמחתי . סיפרתי לה על הספר והיא סיפרה לי שהיא ילדה את הסופרת ... חזרנו הביתה ב11:00 וציפיתי לראותה תוך 3 שבועות . 7 שעות אחרי הפגישה עימה ירדו לי המים ב 6 בבוקר יום שישי . זו היתה הפתעה מוחלטת . קמתי בבוקר מוקדם כתבתי את המשפט " המים נשפכים " במחברת החלומות שלי החזקתי את הספר המפורסם והופ ירדו לי המים בשטף . התקשרתי להורים שלי שיקחו את הילדה שלי אליהם . המתנתי המון שעות עד לצירים ובאמצע הליליה נסענו למיילדת . הלידה התקדמה לאט תוך שאני עושה קולות נמוכים ומנסה לזרום . הרגשתי לא טוב בחילות שלשולים וחולשה . אחרי שעות ארוכות של צירים מטורפים בקושי היתה פתיחה. עזר לי להיות בג'קוזי ולכוון זרם מים רותחים לבטן . כל כך כאב לי שהרגשתי לפעמים מעולפת לגמרי לא פה . באה וחוזרת . חוזרת ובאה. בשלב מסויים יצאנו החוצה בן זוגי אמר לי תתחברי לאדמה לעצים – הסתכלתי עליו כמו על משוגע: אני רוצה אפידורל עכשיו . א-נ-י ל-א י-כ-ו-ל-ה י-ו-ת-ר. היה לי קשה – קשה מאד .בשעה 6 בצהריים בשבת נשברתי ורציתי לבית החולים לקבל אפידורל . בן זוגי ניסה לעזור אך הייתי נחושה עייפה ושבורה . נסענו לקפלן שם קיבלתי אפידורל יחד עם יחס משפיל. למה לא נבדקת . אין בדיקת סכרת ישר דחפו לי בדיקת סוכר . את כמו בדואית בעלך כמו בדואי נאמר בצורה מעליבה ( למרות שזו מחמאה גדולה – הנשים הבדוויות יודעות ללדת ....) נועם היה בשוק מהמעבר של לידת בית לבית החולים . שאלו אותי מתי ירדו המים אמרתי שלפני כמה שעות בבוקר ( האמת היתה לפני 36 שעות )מזל שלא אמרתי את האמת גם כך מה שדיווחנו זה עורר היסטריה . האפידורל לא עזר ממש כי הרגשתי את הצירי לחץ לא היה לי כוח לדחוף ורק רציתי יחס חם ותומך אבל לא היה- כן בכל בית חולים קפלן הגדול לא היתה נשמה טובה שתשים לב לאישה אחת בין כל המיטות אישה אחת שכל כך רצתה ללדת רגיל ורק היתה צריכה קצת עידוד או מילה טובה. הרופא אמר לי שאני אשה שלא מסוגלת ללדת ללא אפידורל ( הוא לא ידע כמה כבר סבלתי.... התמודדתי שרתי....) שכבתי שעות הלידה לא התקדמה לא היה מי שינחה אותי אני הייתי תשושה . הרופא אמר לי מה יהיה הגיעה הזמן שתלדי רגיל .. אבל החליט על ואקום . לא היה לי כוח להתנגד . שוב בעלי יצא מהחדר חתכו אותי כהוגן והוציאו את אדם . הפעם הוא לא נלקח ממני שמו אותו עלי הנקתי אותו הוא יצא עם ראש מלפפון גינגי כהוגן ומתוק. כשלקחו אותו ושכבתי בהתאוששות שוב חוויתי יציאה מהגוף כמו בלידה הראשונה שוב חוויתי אובדן נשמה . אבל למרות הכל הרגשתי נצחון – לא ניתחו אותי והלידה בכל זאת היתה וגינאלית. אני לא אשכח בחיים איך בן הזוג שלי חיבק אותי אחרי הלידה וירדו לו דמעות מהעיניים – כן גם הוא היה בטראומה. ביולדות ניסיתי שאדם יהיה לידי בלילה גם – לא הסכימו ותוך 24 שעות הינו בחוץ בבית חתמנו על ויתור וברחנו מבית החולים . שבועיים לא יכלתי ללכת בגלל התפרים הלכתי שוב לבדיקה ואמרו שבסדר ( למרות שלא היה- בלידה שלישית הסתבר שתפרו אותי יותר מידי ). המסקנה הסופית שלי מכל הסיפור היתה : צריך לוותר לסמוך על הכוחות האלוהיים ומכאב אי אפשר לברוח . רציתי אפידורל וקיבלתי חתך ענקי וכאבי תופת לשבועיים . אחרי הלידה הזו הצהרתי בקול רם שאני לא אלד יותר. ותודה להדס שאמרה בדיוק לפני שנתיים "איך את מדברת, את אמא נהדרת יש הרבה נשמות שמחכות בתור שתהיי אמא שלהם... אבלההתמודדות עם ילדה בת שנה וארבע וילד חדש( בונבוני המקסימים) השכיחה ממני את הכאב ... חלק שלישי הלידה של נס לידה שלישית . הפעם הכל היה שונה כבר התבגרתי גדלתי וידעתי הרבה יותר. הפעם רציתי וידעתי שזה יהיה שיפור תיקון ואעשה כל מה שאני יודעת בשביל זה .אדם היה בן שנה וקצת כשנכנסתי להריון שוב כמובן מרצון . ידעתי מיד על ההריון הרצאתי בתל אביב על חלימה כשבאמצע ההרצאה יודעתי שאני בהריון ... כמובן שההרצאה מרגע זה לא היתה משהוא... בתקופה זו כבר טיפלתי יום יום באנשים בהחזרת חלקי נשמה בעיקר התחילו לעלות הרבה מאד טראומות שקשורות להריון ולידה . הגיעו אלי לטיפול נשים שעברו הפלות . נער שנולד מהר מידי , אשה שמתה בלידה בחיים קודמים ועוד ועוד... לימדתי הרבה חלימה שאמנית וגם קורס במדיטציה ודמיון מודרך . בשיעור הראשון של אשה אחת מקסימה היא עברה חוויה מעניינת . הנחתי אותם לבקר במקום מסויים לקצב תיפוף שאמני . בסיום המסע האשה היתה נרעשת וחוותה חוויה חזקה שהיא לא יכלה לדבר עליה. בשיעור לאחר מכן היא סיפרה שעברה לא מזמן הפלה בשלב הריון מתקדם . במסע היא חוותה שוב את החוויה ממבט אחר ועמוק יותר כולל כל התחושות הפיזיות והתחושות והמחשבות הלא מודעות. היא הרגישה ריפוי גדול ( כיום היא שוב בהריון ) ריברסינג חברה שהיא מורה לריברסינג הזמינה אותי לעזור לה בסדנא – שמחתי לבוא לעזור וגם ללמוד על הטכניקה המעניינת הזו שמטרתה להבריא את טראומת הלידה . בקורס היו 3 נשים .מרים הנחתה אותן לנשום בטכניקה מסויימת והנחתה אותן לחזור ללידה שלהן( בתור עוברות ). הן חזרו מיד ללידה כולל תחושות פיזיות. קולות תחושות נפשיות- הכל . היתה שם אשה מקסימה שחותה לידה טראומתית במיוחד , בלידה היא בלעה מים . ובאמת כאן בתהליך היא לא הפסיקה לירוק ליחה. היא לא רצתה לצאת מהרחם . ביקשתי רשות ממרים להתערב . כי הבנתי שאם לא תצא מהרחם היא תצטרך לחזור על התהליך. אמרתי לה כי אעזור לה . ופתאום ראיתי את הלידה שלה מזוית של התינוקת שהיתה. היא הסכימה לצאת וכולנו הינו מאושרים . וכך עברתי מאחת לשניה ואני ומרים עוברות נוגעות מעודדות ואוהבות . כל כך התרשמתי מהעבודה של מרים ומהאהבה הרבה שבה כיוונה את התהליך . ובשבילי זו היתה חויה מיוחדת שנתנה לי עוד פאן על לידה . והכי חשוב הבנתי שאפשר לרפא כך לידה טראומתית . הצטערתי שלא הבאתי את אדם וזוהר למרים אחרי הלידה שלהם . אך איחרתי את המועד . תינוקות קטנים אפשר להעביר אותם את התהליך רק עד גיל 7 חודשים ( אם איני טועה .) האם נושמת בבריכה כשהילד עליה. והילד עובר את התהליך . אחר כך צריך להמתין עד גיל 5 או 7 כשהילד עצמאי . אבל למדתי שאפשר את הלידה של הילדים אפשר לרפא בדרכים אחרות כשזה נובע מהם. גם אני רציתי לעבור את החויה . אך מרים אמרה שאני צריכה לחכות כי בהריון לא עושים זאת . הקשר עם שיין המיילדת: על שיין המליצו לי הרבה עוד לפני שנתיים. הלכתי לפגוש אותה עוד בחודש השלישי. ציפיתי לראות מיילדת " גברת פלפלת " עם קוקו אסוף ואפור וטוסיק גדול. ונדהמתי לראות בחורה צעירה ויפה כאילו יצאה מאיזה זורנל . הלכתי עם זוהר ואדם חמודוני . הם שיחקו קצת ובעיקר קפצו עלי כשניסיתי לדבר . אבל שיתפתי אותה במה שעברתי . ולמרות שאני אחרי קיסרי וזה לא מקובל שיין קיבלה אותי . ועל כך אני מודה לה עד עצם היום הזה. אמרתי לה מיד כי אני מוכנה לקחת אחריות ולחתום על הצהרה מול עורך דין . ושאני יודעת בלב בתור עוסקת בחלימה כי אם משהו חמור עומד לקרות כמו הפתחות צלקת בלידה . אני אחלום על כך קודם ולא נלד בבית . שיין מבינה אני יודעת שהיא מזהה את הכוח שבי ואת הנחישות . נפגשנו בהתחלה כל חודש ולקראת הלידה יותר ויותר .היא עשתה רושם מאד מקצועי ואמין מההתחלה. לא לקחה צאנסים וניהלה תיק בדיקות מסודר . ובדקה אותי ואת העובר לאורך ההריון.עברנו מעקב אצלה ומעט מאד בקופת חולים רק מה ששין דרשה משום שאני הייתי כבר שבעת בדיקות לחלוטין. כתבתי לה מכתב לקיחת אחריות ובסוף לא החתמנו עורך דין . כששין אמרה לי שבעקבות הקשר איתי היא לקחה עוד נשים אחרי קיסרי שמחתי שמחה גדולה מאד. סוף סוף משהי שלא נכנעת לתודעת פחד, לפחדים סטיגמות ועוד כל מיני מרעין בישין שהמערכת הקונבנסיונלית ממש חולה בהן. פחדים שגורמים לאחוז התערבויות גבוהה ולידות מכשירניות מיותרות לעיתים . הפעם זה היה אחרת אני והעובר הכרנו את המיילדת ועברנו יחד תהליך . לאט לאט הקשר ביננו נהיה יותר חם . כשהגענו ללידה הרגשתי איתה מאד נוח וסמכתי עליה. אני ממליצה עליה בחום כמיילדת בית . היא מקצועית מאד ומעל לכל בעלת אינטואיציה מרשימה ויכולת לעשות בלידה את הדבר הנכון בזמן הנכון. אני שמחה שהתינוק שלי נולד ישר לזרועותיה המצפות והאוהבות. מאשה- הלוחשת לעוברים אני מטפלת גם בשיטת IPEC בהריון של נס גם גמרתי את השלב השני והתעמקתי בריפוי בשיטה ( כפי שאספר). החלטתי קצת לפני ההריון לעבור תהליך טיפולי בעצמי מתוך המחשבה שכך אהיה מטפלת טובה יותר . התחלנו בניקויים פיזים שכללו ניקוי רגישות לחומרים אלרגנים .ואחר כל עברנו לצד הרגשי . המטפלת שלי מאשה בר שלום היא אשה מדהימה ומה גם שהיא מתמחה בטיפול בעוברים. כן קראתם נכון טיפול בעוברים!!!!!!!!!! כבר בחודש החמישי להריוני היא החלה לבדוק את נס . הטיפול נעשה דרך איבחון בקינסיולוגיה דרכי . אני מתרכזת בעובר ומאשה בודקת לי את השרירים האם חזק או חלש ומקבלת תשובות כן לא וגם כך בודקת רגישות לחומרים . היא עשתה לו איבחון – הקטן היה רגיש לסוכרים נס קפה, שמש אבק ועוד ועוד ( לא בגלל זה קראתי לו נס .. אם חשבתם ..). אבל הכי מרתק היו התהליכים שעברנו אני ונועם בעקבות עוברנו המתוק, רק לדוגמא יום אחד מאשה אומרת לי שהעובר כועס עלי משום שאיני מדברת עמו מספיק ביחס לאחים שלו . אני מבינה לעומק שהוא איתנו כאן ולמרות שהוא לא מוחשי הוא רואה וקולט הכל . ושיש להתייחס אליו ולדבר – פיזית כמה שיותר . באותו ערב אני הולכת להרצאה ושואלת אותי משהי אותי נו אני רואה שהגעת לבד" מה פתאום " אמרתי אני כאן עם העובר שלי ". בפגישה אחרת מאשה אומרת שהעובר כועס על בעלי כי הוא לא מתייחס אלי יפה. אני מדווחת לבעלי והוא משנה גישה ומתייחס יותר יפה. זה היה מדהים כי נועם התנהג בצורה לא מודעת בדפוס שחיקה ממשהו קרוב. בזכות העובר זכינו לפתור משהו בקלות ובצורה יפה . לפני הלידה גילינו שהעובר לא סומך עלי כי אני עדיין תקועה בלידות הקודמות מה שזירז אותי לטפל לפני לידה בכל העיניינים.... אני זוכרת את עצמי במכונית אחרי הטיפול אומרת לעובר " אני כל כך משתדלת, אתה תראה שיהיה בסדר..... וכו'. בתחילה העובר נס לא רצה להוולד בבית ולא סמך על המיילדת אבל גם הוא עבר תהליך של הכרות עם המיילדת ולקראת הלידה ממש רצה להוולד בבית . קיבלתי הרבה מידע דרך הטיפולים. הוא אהב את השם נס ואת אחיו ועוד ועוד .. ממש מרתק . מאשה גם טיפלה בריגישויות שלו לחומרים ואט אט ניקתה אותו מאלרגיות שונות ומשונות ממש מרתק ומעודד. הילד שלי יוולד נקי מאלרגיות שהיו בנסיבות רגילות מחלישות את גופו ללא ידיעתי . אני כל כך מודה למאשה הנפלאה על עבודת הקודש שעשתה באהבה ובשמחה . העבודה עם האמהות – אמא אדמה עוד לפני ההריון התחלתי יחד עם עוד מורות שאמניות לעבוד על 13 נשות השבט שהן מייצגות ע"פ מסורת עתיקה אינדיאנית את הפנים השונות של אמא אדמה. זו עבודה מאד נשית ומאד חיברה אותי לנשיות שלי. יחד למדנו מהי עוצמה נשית כיצד ליצור קשר עם הפנים השונות של אמא אדמה. אין מילים לתאר עבודה זו. כל אם עם המתנות שהביאה לתודעתי המתפתחת חכמתן הבלתי נגמרת חיזקה אותי בהריון ובלידה. אשה מקשיבה לימדה אותי להקשיב מעבר למילים לאנשים, אבנים ,לעשב הגדל, לים דרך הצדפים . יחד עם טווה את הרשת טוויתי את הלידה של נס. משוחחת עם קרובים עזרה לי לפתוח את הלב ולאזן בין שמים לארץ נשי וגברי .אשת השמש השוקעת לימדה אותי לדבר עם צמחים אישה מרפאה לימדה אותי ליצור קשר עם חיות הטוטם שלה בלידה ועוד ועוד. הכימיה בין נשות הקבוצה ובעצם האלכימיה היתה מדהימה. עברנו תהליך מדהים של ריפוי לימוד וחניכה. העבודה הרוחנית באה לידי ביטוי בחיים והיו לה תוצאות ממשיות כמו הלידה של נס. עם אחת הנשים בקבוצה עבדתי בנפרד רציתי שהיא תהיה בלידה של נס. ויחד התאמנו לקראת הלידה . כתבתי מדיטציות והדמיות ובכלל עשינו יחד הרבה עבודה. זכור לי שבוע אחד כל הזמן רץ לי בראש המשפט " בצער תלדי בנים " וקיבלתי מידע שבתנ"ך יש את הדרך לא ללדת בצער . בעודי עולה במדרגות לביתה של מיכל חברתי הרהרתי עם לספר לה על המחשבה שלא עזבה אותי כל השבוע . חשבתי לעצמי בטח נמאס לה כבר מהלידה שלי ושל עוברי. כשהגעתי אליה היא סיפרה לי שהיתה בכותל ואברהם אמר לה שאני צריכה לאכול כל יום תפוח בדבש....... בהתחלה הסתכלתי עליה בחשדנות ... תפוח דבש.... והופ הלב שלי פעם בהתרגשות.. התפוח אדם חווה.. להפוך לדבש למתוק . ואו .. התיישבנו עם התנ"ך ועשינו מסע לגלות מה היה. היה מרתק ואני קיבלתי כוח והסברים איך להפוך את הלידה לדבש ..... אני לא זוכרת אם בפגישה הזו או באחרת שמיכל אמרה לי שבעבר בחיים אחרים חזרתי על דפוס של ללדת עוברים מתים ובגלל זה קשה לי ללדת אני לא משחררת את העוברים . זה נשמע לי הגיוני( לאחרים לא ... אני יודעת ..). לא התייחסתי לכך . אבל כשטיפלתי בעצמי באייפק וגם בטקס לידה וגם בחלימה האמת יצאה לאור כן היה וכן נברא . אך הפעם מצויידת בכל כך הרבה כלי ריפוי ונחישות . ידעתי שאצליח לנפץ דפוס זה וליצור חדש. אני מוכרחה לציין שהסביבה של חבורות נשים באמת עזרה .פעם בשבוע נפגשנו גם חבורת נשים שמגדלות את הילדים בבית .המטרה להפגיש בין הילדים . אבל נהנתי לשהות עם קבוצה חזקה של נשים מעניינות שכל אחת עולם ומלואו. בקרב הקבוצה היו יחסית הרבה מאד לדות בית או טיבעיות ויחסו לכך משמעות .קיבלתי תמיכה שלא היתה לי בלידות קודמות. לקראת הלידה כבר הרגשתי שאני לא זקוקה לעזרת מיכל סיפרתי לה על כך למרות שהיה לי קשה , הרי התכוננו . השארנו את כל האופציות פתוחות וסיכמנו שאם ארצה אז אקרה לה. אם יהיה נכון. לקראת הלידה התחלתי להרגיש שמבחינה תודעתית אני מוכנה ללכת לפרדס לחפור שוחה וללדת לבד- כל כך עבדתי ויצרתי מציאות שזה מה שקרה... ילדתי ממש ללא כמעט עזרה – רק עם תמיכה וליווי... עבודה עם חלימה- כן אני חולמת ואני מורה לחלימה וכמובן העבודה על חלומות בהריון של נס באה לידי ביטוי בכל עוזה ותפארתה . לא אפרט כאן חלומות רק אציין שדרך החלומות למדתי איפה אני תקועה ואיך לפתור את הבעיות . עבדתי הרבה על הדגרת חלום . כל ערב לפני השינה ביקשתי ללדת באופן נפלא. זו שיטה עתיקה של ליצור חלום להכניסו לחלימת לילה ולהשפיע על המציאות . כל ההריון חיכיתי לחלום שאני יולדת . לא היתה לי חוויה של לידה טבעית .ידעתי בודאות שאם אני חווה לידה כזו בחלום אז זה יקרה במציאות . כל דבר חווים קודם בחלימה ואז החלום מתבטא במציאות . לקראת הלידה היו לי חלומות מעניינים . בחלומות הופיע שיין היה לי ברור שיהיו לי צירים ואחר כך ירידת מים כמו בחלומות . בחלומות ראיתי אותי ואת שין בזמנים שונים היא מיילדת ואני יולדת ותמיד היא עשתה כל מיני דברים בחלום שהתברר לי שבאמת עושים בלידה. הבנתי ששין ואני מכירות כבר מזמן וזה לא פעם ראשונה שהיא מיילדת אותי וזה נתן לי הרבה בטחון. שבועיים בערך לפני הלידה הלכתי לישון לבד בסלון ליד המזגן כבר לא יכולתי לשאת את החום . ואני חולמת חלום מודע ובו אני עוברת דרך ההילה שלי לזמן אחר ולמקום מוכר לי שדה במושב בו גדלתי אני רואה מולי את שיין אני בתנוחת כריעה ואני יולדת תינוק . שיין מחזיקה אותו ואני רואה את הראש יוצר ועוד כתף ועוד כתף. כשהתעוררתי בבוקר הייתי מאושרת העבודה שלי נשאה פרי חלומי ללדת בטבעיות יתגשם . זו לא היתה השערה אלא ידיעה . החזרת חלקי נשמה- בחודש השמיני להריוני החלטתי שאעבור טיפול להחזרת חלקי נשמה. רציתי לחזור ללידות של זוהר ואדם ידעתי שהן טראומתיות עבורי מאד . ידעתי בתור מטפלת בשיטה שאמנית עתיקה זו שזה יעזור לי מאד. לא הצלחתי לעשות לעצמי טיפול ונזקקתי לעזרה .לא ידעתי ממי לבקש עזרה . יש לי כמה חברות ומכרות שיודעות לבצע טיפול נפלא זה . התקשרתי לחברה שמיד הציעה לי לבוא . וכך הגעתי אליה לטיפול . הטיפול היה נפלא שוב למדתי הרבה על לידה . וזכיתי להתבונן בעינים רוחניות בלידות שלי ולראות עוד פאן ממה שקרה שם ולמה קרה . אבל הכי חשוב אספתי את האנרגיה שלי- הכוח שלי העוצמה שלי שנשארו בבית החולים ליס וקפלן . חדרי הלידה שבהם ילדתי היו מלאים באנרגיה רבה של יולדות אחרות שאבדו גם חלקי נשמה . אך זיהיתי את האור שלי ללא בעיה . למדתי שהלידה של זוהר היתה מאד טראומתית ושל אדם הרבה פחות . ראיתי את אורו של הרך או יותר נכון הזך הנולד ממלא את חדרי הלידה ואת ליבי הפצוע מיד אחרי הלידה .היה לי טוב להיות גם מטופלת ולא רק מטפלת ולהסכים לקבל עזרה . אחרי הטיפול הרגשתי הקלה עצומה. אני שטיפלתי בכל כך הרבה אנשים כך- זכיתי להיות מטופלת בשיטה זו בפעם השלישית בחיי. אייפק במשך ההריון הזה השלמתי את הקורס אייפק למתקדמים. את האמת היה לי קשה להתחבר לשיטת הטיפול . בעיקר משום שהורגלתי לטפל בראיה על חושית . ואייפק מבוססת על מבחן שרירים פיזי וחיצוני יותר. הטיפול בהחזרת חלקי נשמה עובד ברמת הנשמה וגם הגוף . ובאייפק המון עבודה דרך הגוף נקודות דיקור הומואופתיה ועוד. ברגע שהחלטתי בכל זאת ללכת על זה וואו – לרגע לא התחרטתי . מ-ד-ה-י-ם מ-ד-ה-י-ם! השיטה הברוכה הזו איפשרה לי לטפל בעצמי . לשלוף דברים מהתת מודע שלי ולגלות מאיפה מגיעות חסימות : פיזיות מנטליות רגשיות . והכי חשוב לנקות ולסלק אותם מהגוף ומהנפש. במשך ההריון יצא לי לטפל בנושאים רבים. האיבחון נעשה על ידי מבחן שרירים עצמי. דרך טבלאות עם מילים. הטיפול נעשה באמצעים מתוך הרפואה הסינית בשילוב עם הומאופתיה קריסטלים פרחי באך ועוד שיטות . שיטה מאד הוליסטית. חלק מהנושאים שעבדתי עליהם : אני מאמינה שהלידה תהיה קצרה ושאוכל להתמודד עם הכאב הגוף שלי מסוגל ללדת בזרימה ובביטחון אני סומכת על העובר בלידה פחד לשחרר את העובר אני סומכת על המיילדת שלי פחד מכאב בלידה אני נפרדת מההריון בשמחה אני מקבלת בברכה את התינוק שלי הלידה של זוהר. לכל משפט מהמשפטים הנ"ל הגוף שלי הגיב חלש ונדרשתי לעבוד עליהם. כל משפט כזה היה מסע בפני עצמו הוא לקח אותי לגיל החסימה לסיטואציה .למקומות בגופי למחשבות ורגשות ממש עולם ומלואו. עם כל טיפול התחזקתי והתנקתי. דרך הטיפולים למדתי הרבה מאד על עצמי ושלפתי דברים שהיו תקועים בתת מודע. דוגמא : אחרי שמאשה אמרה שהעובר לא סומך עלי בגלל שאני תקועה בלידות קודמות .בבית כתבתי על פתק את המשפט : הלידה של זוהר והתחלתי לאבחן: הנושאים היו : אהבה , השרדות ובגרות . מדובר בטראומה רגשית ופיזית. המחסום המנטלי הוא תיכנון המחסום הפיזי : חסימה , עודף ניקוי רעלים וספיגה . זה התחיל בגיל 3 ( הלידה של אחותי ) זה לא מודע תקוע במעי הדק ( בדידות ונטישה ). המיקום בגוף : שלד!( רגע שלד מה שלד איך זה קשור ? אני מתמרדת !!!!! אבל ממשיכה ומטפלת) כמה דקות אחרי אני באוטו עם נועם בדרך לילדים שלי אצל ההורים ואי פתאום כואב לי כואב לי מאד מאד . ואיפה בעמוד השידרה... אה אני קוראת!!!! אני מבינה!! . האפידורל כואב לי בדיוק היכן שתקעו לי את המחט בלידה של זוהר. וזה משתחרר איזה יופי. ומה שיפה שבמקביל טיפלתי בזוהר ומה הופיע ? הלידה שלה – ממש מרגש. וכך כל פעם יצא לי לטפל באיזה שדון שצץ מבערך שום מקום. אבל לפחות הפעם ראיתי אותם וגרשתי אותם שיחזרו הבייתה....... לאן שהם שייכים. ופה ברשותכם מסר לנו הנשים אנו לא חייבות להתקע באותה נקודה אם באמת נרצה יחד או לבד נוכל לאתר את המכשולים ולהתמודד . אני אשמח לעזור. הלידה של בן של חברתי . כשהייתי בערך בחודש שישי להריוני .ביקשה ממני חברה להיות בלידה של בנה.חברה מקסימה זו גם למדה אצלי קורס בחלימה שאמנית. היתי מוקסמת מהיכולת שלה לחלום היא חלמה על הבן ועל שמו וראתה אותו בחלום . הלידה שלו היתה אמורה להיות בבית. אבל בסוף היתה בבית חולים.היתה לי זכות גדולה להיות איתה ועם בן זוגה בלידה. אבל שוב קיבלתי חיזוק שלידה מקומה לא בבית החולים . החברה שלי רצתה לידה טיבעית . היא קיבלה זירוז. והתעקשה לא לקבל אפידורל למרות הצירים העוצמתיים . כל הזמן הציעו לה אפידול " זו לא לידה טבעית כמו שרצית אז אולי עדיף......" כל הזמן נכנסו לחדר ויצאו פרטיות לא היתה . יש ניתור ואי אפשר כל הזמן להתנוענע . למרות שהצוות היה נחמד ואיפשר לי להדליק מבער עם שמנים. ולבן הזוג לתקוע בדיד'ג כל פעם שהיה לחברתי ציר( התדר הנמוך מאד עוזר להתמודד עם הצירים , הבאתי את התוף שלי אבל החברה שלי לא יכלה לסבול את הצליל שהיה גבוהה מאד ללידה ) . החברה ביקשה אפידורל ובסוף הלידה נגמרה בואקום . שוב חזיתי בלידה התערבותית מכשירנית . כשראיתי את התינוק הנפלא שיצא נרגעתי איזה יצור יפיפה. .חברתי חזקה והיא תתאושש.היא אדם נפלא ויקר היא ריפאה את עצמה לאחר מכן וגם את התינוק הנפלא. אין לי ספק שאת הלידה הבאה היא תעשה בבית בהצלחה . הגירוד הגדול: בערך בחודש השביעי להריונו של נס חטפתי את שיעור חיי( או ליתר דיוק אחד מהם ) התחלתי להתעורר באמצע הלילה עם גרוד חזק מתחת לעור בכל הגוף. לאט לאט גופי המתגרד התכסה בפצעים. נהייתי עצבנית מאד . 10 ימים לא יכולתי לישון. הסבלנות שלי כלפי ילדי החלה לפוג( הם לא בגנים אלה בבית –ואני הדמות המטפלת העיקרית בקושי בתפקוד ). המצב בלשון המעטה לא היה טוב בכלל. בהתחלה הלכתי למטפלת שלי והיא גילתה שהגירוד נובע מאלרגיה לבע"ח ולצמחים מסויימים . היא טיפלה בי וציפיתי שהגירוד יחלוף . והוא לא חלף. גיליתי לבד שתה הפטל ששתיתי גם תורם למצב וטיפלתי בכך . בלילות חסרי השינה שכבתי באמבטיה חמימה שהרגיעה וניצלתי את הזמן בשיא הכאבים והגירוד להתכונן ללידה . תירגלתי נשימות והדמיות . וממש עשיתי עבודה תודעתית כי ידעתי שבלידה יכאב ודרוש אימון . החלטתי שלגירוד יש גם יתרונות .. אבל היה לי קשה קשה מאד . הכנתי שמנים אתרים משחות ופרחי באך שקצת הקלו עלי. ולאחר כמה ימים כשגופי מכוסה פצעים החלטתי ליסוע למיון . נועם לקח אותי . מיד טיפלו בי נכנס רופא צעיר שמיד צעק אהלן וזיהה את נועם . הם טיילו באפריקה ביחד ( איזה עולם מופלא ) הרופאים היו נעימים ועדינים . הם לא ידעו מה גורם לגרד אבל החליטו להזריק לי סטרואידים בטענה שזה בטוח. אני נבהלתי חתמתי על סרוב ומיד ברחתי הביתה . למדתי שוב לסמוך על עצמי . החלטתי לתת לאייפק עוד צאנס וחזרתי למאשה הפעם מצויידת באבחנה משלי וכל מיני דברים שעבדתי עליהם. ביקשתי שתטפל בי בהורמונים ברגישות להורמונים . אבל לא ידעתי איזה היא גילתה איזה וגם עוד גורמים ועלתה בול על הבעיה . לאחר הטיפול הרגשתי הרבה יותר טוב אבל עדיין היה גרד . לקחתי את עצמי בידיים ומצאתי עוד גורמים , אנזימים ,מיצי מרה ועוד . טיפלתי בעצמי עד שהבעיה עברה לחלוטין. עמוק בלב הרגשתי שכל הסבל הזה היה במקום הסבל בלידה ושהכל בסדר. שוב הייתי צריכה לסמוך על עצמי. טקס לידה: בשלב מסויים אני רואה חיזיון מעניין : נשים לבושות לבן עולות לרגל לאישה לפני הלידה על מנת לחזק לברך ולתת מתנות כוח לקראת הלידה . המחזה היה כפרי מתקופה קדומה . אני מספרת לנועם והוא די צוחק... שכחתי מכל העניין עד שדיברתי עם זיוה חברתי שהיא מורה שאמנית שסיפרה לי שיש טקס כזה שנעשה 3 שבועות לפני הלידה . אני מחליטה לקיים טקס כזה . מתקשרת לעוד חברה שעוסקת בהוראת שאמניזם ומספרת על טקס לידה שהשתתפה בו. כשאני נפגשת עם קבוצת העבודה שלי אנו עורכות מסע לקצבה תיפוף ומקבלות מידע לגבי הטקס וכיצד לעורכו. בתאריך 25.6 עת ירח מלא מתקיים טקס הלידה . הוזמנו כ15 חברות לטקס.כל אחת הביאה כיבוד וחפץ עוצמה ליולדת . הטקס נערך בתוך אוהל אינדיאני ענק בחצר שלי. בהתחלה אכלנו ואחר כך זיוה סידרה את כולם בשתי שורות היא עשתה טקס טיהור עם עלי מרוה ונוצות . וכולנו המהמנו שיר מיוחד . אחר כך סיפרה את הסיפור על אמא תירס כיצד לימדה את הנשים ללקט. אני עברתי בין כולם וזרקו עלי תירס ( יסוד האדמה). כשנכנסנו פנימה כל אחת הדליקה נר ואמרה את שמה ואיך היא מכירה אותי וממתי. משהי תופפה, דיברתי קצת. ואחר כך העברתי תירגול תרגול של שמים וארץ- איזון. מיכל העבירה מדיטציה :כל אחת והלידה שלה- מה ברחם לראות מה יש שם מה רוצים להכניס ומה להוציא .זורעים זרע של מה שרוצים לגדל . ואפשר ללדת את העובר. לאחר התרגול כל אחת סיפרה מה חוותה. כל אחת חוותה את החויה המיוחדת שלה .לי קרה משהו מאד משמעותי הרחם שלי התנקתה מהרבה מאד . צפיתי בהמון עוברים מתים יוצאים מרחמי . עוברים אנרגטים מחיים קודמים . לא הופתעתי כבר ראיתי בטיפולים דברים מעין אלו בכל מיני צורות וגדלים. וידעתי שהתנקתי ממשהו חשוב מאד . האוירה היתה מופלאה ונעימה . לאחר מכן עסקנו ביצירת חרוזים :הנשים בטאו בחרוזים את ברכתם ללידה שלי.היו שם חרוזים נפלאים ובתוכם ברכות נפלאות . צירפתי את כולם לשרשרת לידה – שרשרת של כוח. אחר כל כל אחת בתורה נתנה לי את מה שהביאה מהבית . נרות צבעונים עבודת יד צדפים קריסטלים לוכד חלומות מלאך פיל גולם ריק של תולעת משי ועוד . בסוף נפרדנו באוירה נעימה היה טקס נפלא ומעצים . איריס יוטבת- ידעתי שאני חייבת לפגוש אותה שוב, הגעתי אליה בתקופת הגרד. בבית הוריה בתל אביב היא קיבלה את פני . שוחחנו והעלתי בפניה את רגשותי ומחשבותי . לאחר מכן תירגלנו מדיטציה והשמעת קולות נמוכים . היה נפלא. הרגשתי בעוצמה איך ההדמיות עובדות ואיך על ידי התודעה אפשר ליצור עולמות . איריס היתה כל כך נעימה ואוהבת . כשנפרדנו היא אמרה משפט גדול " יש לי הרגשה טובה מאד לגביך "" כן גם לי "אמרתי אני התחבקנו . ויצאתי עם תחושת בטחון . אני ממליצה בחום לכל אשה בהריון לפגוש אותה. הלידה של נס. כשעברתי את התאריך המשוער נהייתי כבר חסרת סבלנות לגמרי ידעתי שזה תאריך אמיתי לפי אולטרסאונד והרי לפי תאריך המחזור כבר עברתי 42 מלא. לפני הלידה המשיכו לעלות לי דברים שדרשו ריפוי והרגשתי שלפחדים שלי יש בור ללא תחתית . יומיים לפני הלידה נזכרתי בדבריה של שיין שאני אישה שאוהבת להיות בהריון. בדקתי בשיטת אייפק את המשפט " אני משחררת את ההריון באהבה" הגוף שלי הגיב בחולשה למשפט ונדרשתי לעבוד עליו. יום לפני הלידה אני מרגישה גרד ברגל ומבררת למה . כן זה רגשי רגשות של חרדה ויאוש . אני משתגעת כל ההריון אני עובדת על עצמי באלף דרכים מנקה דפוסי מחשבה ורגשות ועכשיו מה . אני לקראת לידה ובאמת אין סוף להכנה . מתי ארגיש מוכנה . ואז גיליתי את גיל החסימה האנרגטית שבעה חודשים לעוברותי . כשאמא שלי באה באותו יום לקחת את הילדים ( כבר פגה סבלנותי וההורמונים החלו להשתולל ) שאלתי אותה מה קרה לה כשהיא היתה בהריון איתי בחודש שישי שביעי . כן היא אמרה : אבא שלך ואני היינו בדרום אפריקה ואביך נדקר בסכין ....... זה היה מדהים. יצא לי לעבוד על כל כך הרבה מקרים מהעבר שקשורים להריון ולידה ועד שלא טיפלתי בנושא זה לא ילדתי . בערב ירד הפקק הרירי – או סוף סוף קורה משהוא – סימן לידה . אני עומדת להחזיק את התינוק ביד עוד כמה שעות יומיים או שבוע . מה שבטוח הסוגר על צואר הרחם נפתח. אני מעדכנת את העובר מסבירה לו מה קרה ומספרת לו על תהליך הלידה . על צירי הפתיחה והלחץ ועל התחושות שהוא עלול להרגיש בלידה . ממש בפרוט בכדי להכין אותו . אני אומרת לו שאני איתו בגוף ברוח לאורך כל התהליך. וכמובן שאני מתרגשת לקראת בואו . הזמנתי אותו לצאת ... באמצע הלילה אני קמה ומסתכלת בשעון השעה 1:19 בלילה וכן יש לי צירים . אני שמחה מאד. יש לי ציר כל כמה דקות . כעבור שעה נשמע הצלצול של השעון המעורר. בן זוגי מתעורר בכדי לסוע לשעור קבלה( הוא לומד בלילות ). אני מדווחת לו על מה שקורה והוא מודיע לי שהוא נשאר.( תודה לאל ). אני מאד מרוכזת שוכבת רוב הזמן על הצד נושמת ברוגע. כשיש לי ציר אני נשענת על הקיר ומשמיעה קולות נמוכים בפה פתוח. אני רואה צינור אור גדול ולבן ( שמוכר לי מתרגול של שנים ) ומורידה אותו לאדמה . כשאני מרוכזת ומתרגלת אני לא מרגישה כאב למרות שהצירים חזקים מאד. אני כל הזמן שומרת על רוגע ריכוז צלילות ומשמרת כוח. בשתיים בלילה נועם הולך לחדר מחשב ולומד קבלה מהרבי שלו בלייב דרך האינטרנט – אני די כועסת עליו- אבל אומרת לעצמי שאני בלידה ועלי לחשוב חיובי ובטוב – טוב שילמד ואולי עדיף שאהיה לבד . הצירים ממשיכים וכשהם כל 6 דקות אני מתקשרת לשיין להודיע לה . היא מבקשת שאודיע על כל שינוי . ב6 בבוקר נועם מציע שנרד לפרדס לטיול – אני מתלבטת ומסכימה – החלטה נפלאה . אנו מטיילים מזג האויר נפלא . כל פעם שיש ציר אני נשענת על נועם ושננו שרים בקול נמוך ואני מקפידה להוריד את האנרגיה לאדמה . פתאום נועם אומר הסתכלי אחורה . אני מסתכלת ורואה שועל . מוזר נועם אומר לא ראיתי כאן מעולם שועל. אנו מסתכלים על העקבות ונושמים אויר צח . כשחוזרים הביתה נועם נותן לי במתנה נוצה של בז ומסתכל בספרים האינדיאנים שלי על המשמעות של ראיית שועל ובז . בדרך כלל נועם לא מתעניין כל כך בחיות טוטם . ואני מאד מתפעמת מהסולידריות והתמיכה . כך הצירים נמשכים ונמשכים אני כל הזמן מתרכזת ומדברת אל התינוק וגם רואה את גופי האנרגיה הנפלאים שלו בצבעים בהירים . כשאני נשענת על הקיר אני רואה בעיני רוחי שיש לי גוף של עכבישה . אני שואלת בליבי " סבתא עכבישה מדוע הופעת כאן " הופעתי כדי להזכיר לך את חלומך ואת חלומותייך שהדגרת אלו יתגשמו הלידה נפלאה " שאבתי כוח מדבריה. אני רואה על הקיר למעלה גם את חיית הכוח של הלידה העטלף( ומקבלת אישור על העזרה שלו בחלום אחרי הלידה ). המשכתי לעבוד שעות . ב6- בבוקר שיין מתקשרת ושואלת אם לבוא . אני אומרת לה שלא . שהלידה עדיין לא פעילה . בשעה 12 שיין מגיעה לבדוק אותי ( היא עוברת בדרך לתל אביב ). היא מסתכלת עלי ואומרת שלפי הצבע שלי יש לי עוד זמן ושהיא מצפה לא יותר משני אצבעות .אני לא מאמינה למשמע אוזני . מה אחרי 11 שעות . היא בודקת אותי ואומרת סנטימטר וחצי . נועם אומר שזו לידה ארוכה כמו של אדם . שיין אומרת שזה הזדמנות לשינוי – אני מסכימה איתה במאה אחוז . אני שואלת את שיין אם נועם יכול לסוע לקניות והיא מאשרת . היא ממליצה לי את המלצת המאה - לשתות חצי כוס יין אדום . אני שותה היין מרחיק את הצירים ומרגיע את הרחם . אני קצת נרדמת ולפתע שומעת קול " אילנה אילנה " המטפלת של השכנה נכנסת בהיסטריה לבית ופורצת את הקן שלי... אני שוכבת במיטה ללא תזוזה ומחכה שתצא כבר ..... היא יוצאת .( מאוחר יותר חמתי סיפרה לי שהיא שלחה אותה להציץ....). נועם חוזר מהקניות . הצירים מתגברים מאד אני כבר זקוקה יותר לנועם שתומך פיזית ומשמיע איתי קולות .אני אומרת נועם ציר ציר ורצה אליו שיחזיק אותי. שיין כל הזמן על הקו מתעדכנת ומתעניינת . בשעה 3 בצהריים ירידת מיים . הם צהבהבים ואני לרגע נבהלת אבל מבינה שזה בסדר. הצירים נהיו מטורפים אני צריכה להתרכז גם בצירים וגם בזמן בין הצירים . אני כבר צועקת לנועם שיהיה איתי ולא ידבר בטלפון " שיין שואלת האם אני בלידה " נועןם עונה בעצבנות " מה אני מבין בלידות ". אני נכנסת לאמבטיה – כאבי תופת . המיים החמים מרגיעים מאד וכל פעם שיש לי ציר אני מכוונת זרם מים קולחים על הבטן התחתונה. משמיע קולות מדברת אל התינוק ומסבירה לו מה קורה . אני מספרת לו עד כמה אני מתרגשת לראותו בקרוב קרוב . למרות האינטנסיביות אני מרגישה בשליטה ויודעת בדיוק מה לעשות . אני תוהה ביני לבין עצמי איפה הלידה הקצרה שהבטחתי לעצמי. ולא משערת אפילו עד כמה הסוף קרוב. אני כבר רוצה ששין תגיע . נועם אומר שהיא בדרך . אני שמחה מאד . כששין מגיעה ארבע היא מתארגנת בנתיים נועם ממלא ברכת לידה הוא המציא פטנט . צינור מחובר למייחם ומשפך שמחממים את המים .שיין אומרת לו שזו המצאה גאונית . אני קופצת פנימה ושיין בודקת אותי . יש פתיחה של 5 אצבעות . כבר כואב נורא כל הגוף במתח . אני מרגישה גם המון עוצמה פנימית . נועם נכנס פנימה לבריכה ותומך בי מאחור . אני מזמנת את רוחה של חסידה שלפי המסורת האינדיאנית אחראית ללמד תנוחות של לידה נכונה ועוזרת להקל על הצירים . ברגע שאני עושה זאת הגוף שלי מתחיל לזוז בצורות משונות ביותר אני משתוללת בתנועות שמעולם לא עשיתי אבל זה מתמיר את הכאב . המאמץ עכשיו אדיר . מאד אינטנסיבי . אני לא יודעת איך אבל אני חושבת על כל הנשים שיולדות עכשיו ושולחת להם אור מרפא ירוק דרך ליבי . אני רואה שאישה מרפאה ( מ13 נשות השבט ) מגיעה לעזור . שיין בודקת ואומרת פתיחה של 8.5 . שיין כל הזמן ליידי בשלב מסויים אני אומרת שיין ותופסת לה את היד לשתי שניות . הנוכחות שלה ממש מרגיעה . היא שקטה ואוהבת מאד מכבדת את המרחב שלי מקרינה הרבה אהבה ומעודדת בקול רך ונשי ואיטי " יופי יופי את מופלאה אילנה המופלאה " יופי יופי . מאד נעים לי שהיא לידי אני מרגישה מבעד למילים או מעבר למילים את הנוכחות הכל כך מחזקת שלה . כל ציר חזק ואני נושכת את נועם שמבקש משיין בד שאני אנשך במקום אותו . נועם מציעה שמנים אתריים . אני מריחה תערובת אהובה במיוחד. התערובת פותחת לי את הנשימה ומעוררת זכרונות טובים של התגברות וריפוי . נועם מנסה לעשות לי דמיון מודרך אבל זה מעצבן אותי והוא כמובן מפסיק . מדהים עד כמה אשה בלידה יודעת בדיוק מה היא צריכה . שיין בודקת ואומרת פתיחה של 9.5 ומיד אני מתחילה לנוח להרגע ומרגישה אהבה. אני שומעת את שיין לוחשת שזה סימן שאני בפתיחה מלאה . שיין מתחילה לסגור אורות להכין את החדר לבוא התינוק. אני מנצלת את ההפוגה לדבר לתינוק . נדמה לי שאמרתי לו בוא כבר . פתאום אני מרגישה לחץ אדיר באגן . אני אומרת לשיין שאני חייבת ללחוץ . היא אומרת לי עוד לא. ואני משחררת את מעיי.. שין מיד מוציאה מהמים . שיין מתבוננת ואומרת שהתינוק קירח אני ונועם ממש לא מופתעים ( לאור ילדנו הקרחים ) שיין מנחה אותי איך ללחוץ נכון בהשמעת קול מסויים . היא מעודדת ללחוץ אני לוחצת ומשחררת צעקות רמות במיוחד. זה מרגיש לי נכון ואלו צרחות טובות לא של היסטריה אלא של שחרור . אני מפחדת ללחוץ, אבל משחררת . שיין מעסה לי את הפירנאום ואומרת שעשו לי עבודת תפירה לא טובה והיא מכינה את המקום . לחיצה והראש בחוץ מאד מאוד כואב אבל מדהים ועוצמתי כאחד. שיין אומרת " את עושה את זה " ואומרת לי לגעת בראש אני מרגישה משהוא ביד אבל לא מתפנה כל ישותי מגוייסת להוצאת היצור החי מתוכי. נועם מתרגש " י-א-ל-ה הנה הראש "אני מרגישה כתף ועוד כתף כמו בחלום שחלמתי בשבת והופ הוא מחליק החוצה . מדהים ש-ק-ט ורוגע אינסופי איזה מהפך . כבר לא כואב . ופתאום הוא עלי . נועם מתרגש מאד . פעם ראשונה שהוא רואה תינוק שלו יוצא ועוד ככה .אני די המומה איזה דבר פלאי קרה כאן פתאום באמצע היום בשתי דקות לחמש. באמת נס . אני מדברת עם נס ואומרת לו ברוך הבא ושנשמור עליו ונתמוך בו בדרך שלו . אני שואלת את שיין למין העובר " היא צוחקת תיסתכלי הוא שלך" אני מסתכלת דבר ראשון על אברי המין ( זה מה שמעניין אותי ??????????????? אני לא אמורה להסתכל על העיניים????????) זה בן – אי אפשר לטעות.זה די היה צפוי זה מה שהרגשתי לקראת הלידה . חבל הטבור מפסיק לפעום ושיין מנחה את נועם איך לחתוך אותו. אי הרגשתי את זה .נועם מתפלא הרגשת ? אני צוחקת ואומרת לו אתה לא מכיר את אשתך ... אני לא זוכרת מתי אבל שיין נגעה בחבל והשלייה יצאה . אני מחבקת את נס הוא בוכה אני מנסה להניק ופתאום מבינה שקר לו . נועם ושיין עוטפים ומחבקים אותו . שיין יוצאת רגע ואני אומרת לנועם אז נקרא לו נס ? השם שקיבלתי כמה שבועות לפני בדיוק במקום הפיזי שבו ילדתי. נועם אומר כן. קשה לי לצאת מן המים ואני מרגישה קרע . שיין מסתכלת ואומרת שלא צריך תפרים מה שקרה שבלידה שעברה תפרו לי מקום שלא אמור להיות תפור והוא נפתח וזה טוב . התנחמתי . לא נורא. נס עם נועם ושיין מוציאה אותי מהמים ומטפלת בי בעדינות ואהבה רואים שהיא מאושרת וגם אני מאד מאד מאד . אני רועדת כולי בכל הגוף ושיין מכסה אותי ולוחצת לי על הבטן ואנו גם משוחחות ומעבדות את הארוע .שיין מצלמת מידי פעם ומתעדת את הארוע . אני מספרת לה שאני רוצה לשמור את חבל הטבור לקמע לילד . היא מקפלת אותו על צלחת ומשמנת . היא אומרת שאת השיליה היא ממליצה לקבור באדמה . בטח אני אומרת ואני אשתול מעליה עץ לכבוד התינוק – נס .ואכן זה מה שעשינו. השיליה חבל הטבור כל כך מדהים לראות ולגעת חלקים כל כך מהותיים שבעבר לא היתה לי גישה אליהם פתאום כל כך נגישים. הרגשתי בלידה הרבה עוצמה ואהבה. זו היתה חויה כל כך חזקה ןטובה ושונה מהלידות הקודמות. הלידה היתה כל כך טבעית וזורמת ללא התערבות בכלל.שיין הגיעה ב4 ובחמש הילד כבר היה בחוץ. גם ההריון כמעט ללא בדיקות . אחרי הלידה של אדם אמרתי שאני לא אלד יותר . עכשיו אני מודה אני אוהבת ללדת. זה תהליך כל כך טבעי כל כך מעצים.לתודעה יש שליטה מדהימה על הגוף. אני לא מצטערת בכלל על כל הדברים הקשים שעברתי.אני מסתכלת אחורה על האשה שהייתי והאשה שאני עכשיו ויודעת שדרך התהליך הזה גדלתי והתעצמתי מאד מאד. אני מודה לאלוהים על השיעור שעברתי ולכל מי שהשתתף בשיעור כן גם לבתי החולים ולרופאים.............................. אין מילים שיוכלו לתאר את החויה שעברתי ועד היום עוד לא עיכלתי את החוויה מה שבטוח תם פרק בחיי והתחיל פרק נוסף. שלכם באהבה אילנה לשם. תוכן ההודעה: תגובות נוספות 25/8/2002  19:0 אילנה, עוד לא קראתי את הסיפור אבל בבקשה - ג'קי 25/8/2002  19:6 מדהים! - שרה 25/8/2002  19:25 לשרה - אילנה 25/8/2002  19:37 מדהים - התרגשתי עד דמעות - אמא של אר"ד 25/8/2002  19:59 אילנה מדהים! כמי שעברה אתך חלק מהמסע - יהודית 25/8/2002  20:17 איפה הפורום החלומות? הייתי רוצה להשתתף.. תודה (ל"ת) - שרה 25/8/2002  20:55 הנה הקישור - יהודית 25/8/2002  21:21 אילנה-הסיפור מקסים אך אין ספק שהדרך היא העיקר - יעל.ש 25/8/2002  22:43 אילנה - יצרת שינוי - כל הכבוד! - שרון 25/8/2002  23:46 דבריך החזירו לתודעתי תחושות ורגשות שאבדו. נותרתי תוהה. תודה. ל"ת - איריס גוב 26/8/2002  3:46 אילנה מאד התרגשתי לגלות כי בליל הירח המלא, 25.6, כשאני הבאתי לעולם את יואב, את היית בטקס הלידה של נס... - זהר 26/8/2002  7:26 לזוהר - אילנה 26/8/2002  12:8 הו אילנה - נועה ברקת 26/8/2002  13:35 לאילנה ויהודית - - זהר 26/8/2002  19:12 ****אילנה, את עשירה וצבעונית כל כך (על סמך הכרותי איתך - טרם הספיקותי לקרא), רק רוצה לספר שאילנה היא אחת ממנחות המעגלים ב 'ח גיגת לידה שיבטית'**** - מירב שרמן 26/8/2002  21:47 אילנה יקרה, תודה על התיעוד הייחודי של דרך הנפש - בטוחה שישמש אוצר ומורה נבוכים לנשים נוספות - רותי קרני הורוביץ 26/8/2002  23:31 לאילנה וגם לרותי - איריס גוב 27/8/2002  11:41 תודה שסיפרת את כל זה! (ל"ת) - סאלוש 27/8/2002  12:4 לכל המגיבות אנא כנסו בבקשה!! - אילנה לשם 27/8/2002  17:30 תודה אילנה על ההתיחסות האישית, את נהדרת! (ל"ת) - סאלוש 27/8/2002  19:8 אילנה יקרה - אסנת ש. 12/9/2002  20:58 כולי נרגשת ונפעמת!!! (ל"ת) - פצקולה 12/9/2002  21:16 כולי נרגשת ונפעמת!!! - פצקולה 8/11/2005  18:13 תודה ובקשה - אליה 31/3/2007  22:54 מרגש - ס.א

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש