פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

13/9/2002 10:26 ש הריונית לשעבר מאת: סיפור הלידה של ליבי (ארוך מאוד) כותרת: הרבה זמן לא הייתי כאן, אבל בזמנים שהייתי, שאבתי מכן הרבה כוח וידע... מגיע לכן את סיפור לידתה של ליבי, בדיוק לפני שבוע. סיפור הלידה של ליבי תאריך לידה משוער: 1/9/02 תאריך: 5/9/02 שבוע 41, או כפי שנהוג להגיד, 40+4 בתור מי שילדה עד כה, לכל המאוחר בשבוע 38, המצב מייאש עד מתסכל, אני כמעט מתחילה להשלים עם העובדה שהיא לא תצא לעולם. בבוקר הייתי בדיכאון ממש. נרדמתי לכמה שעות והייתי חסרת חיוניות, ובכלל נראיתי רע. אחה"צ, בערך ב 17:00 דיברתי עם שיין, בעיקר על המוניטור שעשיתי יום לפני. סיכמנו את השיחה בכך שנדבר בקרוב, ובעצם לא ידעתי כמה קרוב. לקראת 18:00 דיברתי עם זיו, גיסי ותיאמנו ביקור לראות את האוגרים שנולדו להם. הם גרים במרחק 10 דקות נסיעה, והילדים שמחו מאוד לנסוע. כשיצאנו מהקיבוץ היה לי ציר, כרגיל, לא כואב, משהו כמו כאבי מחזור, אולי קצת יותר. לא כזה ששווה התייחסות מצדי, עברתי לא מעט כאלו בחודש האחרון. כשהגענו למושב, עוד ציר מאותו הסוג. במהלך השעה אצל זיו ושמחה, הצירים המשיכו להגיע כל 10 דקות, לא כואבים במיוחד. שום רמז שהיום זה היום. דיברנו קצת על הלידה, כמה אני רוצה שתתרחש, ואיך אני אוהבת את הצירים. זיו ושמחה בענייני קולנוע וטלוויזיה, ולפני שיצאנו חזרה הביתה, חשבתי לבקש את המצלמה שלהם, אבל מכיוון שלא הייתי בטוחה שיש צורך, לא אמרתי מילה. זיו ושמחה נסעו לירושלים, ואנחנו הביתה. כשיצאנו מהמושב: ציר. כשהגענו לקיבוץ: ציר. כל 10 דקות עדיין. קבענו להיפגש עם שביט ברפת, ושם סיפרתי לו שיש לי צירים כל 10 דקות. התייחסנו אליהם בביטול. בערך ב 20:15 הגענו הביתה, הילדים ואני במקלחת, והצירים החלו להופיע כל 5 דקות, עדיין לא כואבים ולא ארוכים במיוחד. אני אוהבת את הצירים, אבל לא בטוחה שאלו צירים לידה. חברה שלנו שגרה בקיבוץ ואמורה לקחת את הילדים בזמן הלידה מגיעה לביקור היומי ומתלהבת מהצירים ומקבלת את הטלפון הסלולרי למדידת הצירים בזמן ששביט מכין ארוחת ערב. בדיוק כל 5 דקות. אני יושבת בישיבה מזרחית על הספה, עטופה בחלוק אמבטיה. הילדים, שביט וסמדר אוכלים ארוחת ערב, לי אין תאבון במיוחד. לאחר ארוחת הערב הוחלט שהילדים הולכים לסמדר, והם מתארגנים עם קלטות וספרים, כל אחד בתיק שלו, וסיכמנו שנדבר עוד שעה. אם זו לידה, הם ישנו שם, ואם, כמו בפעמיים הקודמות שהיו במהלך החודש האחרון, הצירים ייעלמו, יחזרו הביתה. ב 21:00, הצירים עדיין לא כואבים במיוחד, אבל מגיעים כל 5 דקות ואורכם דקה. שביט כבר לוחץ שאתקשר לשיין, אני מזכירה לו שרק אחרי שיהיו לי צירים כל 5 דקות במשך שעה. מיד לאחר שהילדים וסמדר עוזבים הגיעו שני צירים כואבים,ומיד אחריהם טלפון לשיין. השעה 21:20. היא אומרת שהיא מתארגנת ונדבר עוד ¼ שעה. היא לוקחת בחשבון את הלידות המהירות שהיו לי כבר. אחרי ¼ שעה היא מתקשרת, שביט עונה ומבקש שתגיע. היא מבקשת משביט שירתיח מים ויכין בקבוק חם. שביט שם מיד מים על הגז. אני נמצאת שעונה על הפוף שצמוד לספה ומתחת לברכיים כרית גדולה. בין הצירים אני מצליחה להרים טלפונים, למרות שני עדיין סקפטית לגבי התרחשות הלידה. קצת מביש עבור לידה שלישית. במקרה או שלא במקרה, עדי מתקשרת לשיחה היומית. שביט עונה לשיחה: "תניעי". מה תניעי? לשגית יש צירים כל 5 דקות. היא בדרך, יש לה שעה נסיעה. מיד אחר כך, בין הצירים טלפון ליעל, חברה טובה שגרה במרחק של שעה ועשרים, ולאחותי, שלמזלנו נמצאה קרוב ליעל, ונסעו יחד, טלפון שירלי, הצלמת. דווקא היום היא לא עונה. בחודש האחרון, כל מה שעשתה והיתה צריכה לסגור את הטלפון שלה, היא הודיעה לי. היום לא. השארתי לה כבר שתי הודעות. החלטתי לבקש משמחה, שכאמור נמצאת בירושלים, שתגיע לצלם. היא בדרך אני עדיין שעונה על הפוף, לאט לאט נכנסת לאיזה עולם פרטי פנימי שלי, ואומרת לעצמי שאני אוהבת את הצירים, ומדברת קצת אל התינוקת, ומעבירה לה מסר שאני מחכה לה. מדי פעם אני קמה להסביר לשביט מה עוד צריך לעשות, איך להציע את המיטה. הבוקר הורדתי את המצעים ולא הספקתי לסדר את המיטה עם נקיים. סדין נקי, מעליו וילון אמבטיה ישן, ומעליו סדין שאינו נמצא בשימוש. אחרי ציר כואב במיוחד, שתפס אותי בין החדר לסלון, שביט שואל אם אני רוצה לנסוע לבי"ח. אני מגיבה קשה מאוד. זה לא היה משפט תומך במיוחד, כנראה שזו הדרך של שביט להתמודד עם המצב שאין לו בו שליטה. ממלאת את האמבטיה למקרה שארצה להיכנס אליה מאוחר יותר. שביט מסתובב כמו דבורה מסביב, מסדר את הבית, עושה כלים, מטאטא, מנקה את השירותים, כאילו שאי אפשר ללדת בבלגאן... השעה 21:50, שיין מגיעה. אני שוב על הפוף, עדיין לא מאמינה שזה קורה לי... אני יולדת בבית... שיין נכנסת הביתה, אני באמצע ציר, אולי אפילו בשיאו. היא מניחה מיד את התיקים וניגשת אליי, מניחה את הידיים החמות שלה על הגב שלי. אני מיד מתחילה לבכות, הקלה. שיין אומרת לי: "כמה רצית שיכאב לך!" נכון, כל כך רציתי, ואני עדיין אוהבת את הצירים. שיין משחררת את שביט מהאחריות שהוא מרגיש כלפי הבית, ומבקשת ממנו להיות איתה ואיתי. היא מכינה שמנים ומים חמים למסאז' וקומפרסים. המסאז' בגב נפלא. אני אומרת לה שאורית מסרה לי לא לוותר על המסאז'. בין הצירים אני עדיין בפוקוס. בזמן הצירים עוד מצליחים להגיע אליי כמה קולות מסביב. שני צירים תופסים אתי בדרך לשירותים, שיין ושביט מחבקים אותי, אני מרגישה מאוד טוב שהם איתי. שיין מעסה בגב, בדיוק במקום הנכון, מה שלא הצלחתי להסביר לשביט, היא עושה בצורה כל כך טבעית. שביט מרשה לי להישען עליי כמה שאני צריכה. אני מרגישה טוב שהם איתי. אני מתלוננת על לחץ גדול וחוסר נוחות. אני הולכת לשירותים ומגלה דימום. במשך כל החודש התשיעי חיכיתי לפקק שירד. כלום. שביט אומר שהפקק הוא סתם אגדה. בכל מקרה, אני לא ראיתי אותו משתחרר. אני קוראת מודאגת לשיין שתראה אם הדימום תקין, והיא אומרת שזה מצוין כי זה אומר שיש פתיחה. זו נקודת התפנית שלי, אני מבינה שאני עומדת ללדת. הלילה זה יקרה, עוד מעט תהיה לי תינוקת בידיים. אני רוצה לשבת קצת באמבטיה. הוספתי מים חמים, ועברתי שם שני צירים. היה לי נעים במים, אבל מאוד לא נוח, בגלל הצפיפות שגזרה עליי הבטן והאמבטיה הצרה. אני רוצה לצאת החוצה לשירותים. אחרי השירותים כבר לא בא לי לחזור לאמבטיה, אבל מודיעה לשביט שבפעם הבאה אני לא מוותרת על בריכת לידה. מתעטפת במגבת, ובדיוק אז עדי מגיעה. חיבוק. איזה כיף שאני לא לבד. אני שוב על הפוף, מכוסה במגבת. שביט יושב מולי, אני מחזיקה לו את היד, הוא מלטף לי את הראש. שיין מאחורי עושה לי קומפרסים מדהימם ונעימים. עדי לשמאלי, מלטפת אותי בגב, ואני מרגישה כל כך מוגנת, אהובה ומחובקת. הצירים צפופים, בערך כל 3 דקות, אולי צפופים יותר. בשלב מסוים, אני חושבת שהשעה 22:45, שמחה מגיעה, מתיישבת על הספה לשמאלי. בין הצירים הצצתי אליה מבין השערות הרטובות שלי שהסתירו לי את הפנים, וחייכתי. נוכחותה בלתי מורגשת, ואני כל כך רגילה למצלמה שליוותה אותנו כל ההריון, כך שאפילו את האינטימיות היא לא הצליחה להרוס. הצירים כואבים מאוד, אני נוהמת בצירים, שיין עושה מסאז', עדי מדברת אליי, לפי מה שסיכמנו. דברים שידעתי שאוהב לשמוע בין הצירים: "עוד מעט התינוקת תהיה כאן, תחבקי אותה, תניקי אותה, הצירים מקרבים אותה" ועוד... אחרי כמה צירים חזקים, אני אומרת שאני לא יכולה יותר. שיין בודקת אותי, ואומרת שאני בפתיחה של 8 ס"מ, ובזמן ציר 9, והמים עומדים לפקוע. כל כך פחדתי שהבדיקה תראה שבסך הכל הגעתי ל 5 ס"מ. אני טיפה מאוכזבת. האגן מתנדנד מצד לצד, באופן טבעי לחלוטין, שיין מעודדת אותי שזה נהדר. אחרי ציר מאוד חזק, אני נכנסת למצב מנוחה ורגיעה, מרגישה ממש בנירוונה, כאילו תכף נרדמת, אבל אחרי 3 דקות אני שוב בציר חזק, ומיד אחריו אני רוצה לקום. שיין שואלת אותי לאן? אני לא ממש יודעת לאן ושיין מציעה לי לשבת על הכסא ההולנדי (כסא דמוי אסלה, פתוח מקדימה ומלמעלה, מה שדומה למושב האסלה, אינו סגור לגמרי). אני מרגישה שגם בין הצירים אני בעולם אחר, לא מחוברת לסביבה, אלא רק פנימה לתוך תוכי. שיין מביאה את הכסא לפינה בין הספות. הכנתי את שיין מראש שזו פינה אהובה עליי. החדר חשוך, מואר רק על ידי נרות. לא שמתי לב מתי הכל הוחשך והנרות הודלקו. שביט תומך בי מאחור, עדי מימין תומכת בי, ושיין מלפנים. שמחה נמצאת רחוק ממני, בקצה החדר. ברגע שהתיישבתי על הכסא, ציר לחץ חזק תוקף אותי, אני כבר לא מצליחה לנהום, ויוצאת לי צרחה איומה וארוכה מהגרון, הראש מתחיל לצאת, שיין מבקשת ממני להפסיק ללחוץ ואני נזכרת באיזו סצנה עם יו גרנט שגם בו האשה נושפת פו-פו-פו. אני מושיטה את היד ליגוע בראש, הוא רטוב ולח כמו ספוג. אני ממלמלת שאני לא מאמינה שעוד מעט תהיה לי תינוקת. זה כל כך נעים וכואב לי מאוד. הראש יוצא, יחד עם מי השפיר. הקלה מסוימת. עוברות 3 דקות ללא צירים, אני מרגישה בתוך הגוף שלי את הכתפיים מסתובבות מעצמן ובציר הבא הכתפיים בחוץ והגוף מחליק החוצה. ליבי בידיים שלי, חבל הטבור היה כרוך פעמיים מסביב לצווארה, בצורה די מהודקת. שיין אומרת מאוחר יותר שלא היו שום סימנים קליניים למצוקה, לכן אין עם זה שום בעיה. אני מחזיקה את התינוקת הרטובה והחלקלקה שלי , ורועדת מרוב התרגשות. הלחץ לא עובר, מאוד מציק ולא נותן לי לשבת בנוחות. חבל הטבור עדיין פועם. שביין מבקשת ממני להרגיש את הפעימות ואני מרגישה את החבל, אבל לא את הפעימות. סביר להניח שאני מתרגשת מדי. החבל מפסיק לפעום כעבור 5 דקות, שיין מכינה את החבל לחיתוך ושביט חותך את החבל. תוך דקה השלייה בחוץ, איזה הקלה, אפשר לשבת בנחת. שיין אומרת לנו מזל טוב. ליבי בוהה בשביט מעבר לכתף שלי, ומחפשת את קולו. שיין מנקה לליבי את הפה מנוזלים, ואני מנסה להניק. תוך כמה דקות היא יונקת, שיין עוטפת אותה מיד, ומסדרת את הסדיניות על הספה כדי שאוכל לשכב עליה, ולהניק את ליבי שלי. אני מאושרת ומחייכת. עשיתי את זה. 10 דקות לאחר הלידה מגיעות יעל ואחותי, ומוסרות שאפילו השומר בשער רוצה לדעת אם ילדתי. הן קצת מאוכזבות שפספסו את הלידה. שיין שוקלת את ליבי – 3800! המשקל הכי גבוה עד היום. ללא קרע או אפילו שריטה. היא נראית קצת סגולה, אבל זה רק הלחץ על המצח מהלידה, שיין בודקת ומסבירה. כולם סביבי, מדברים, מתרגשים, החצאית של עדי שוחה בשלולית מי השפיר שעל השטיח. מתקשרים להורים, לאחים, לחברות הטובות שלי. אנחנו יושבים יחד, מדברים ונהנים. אחרי שעה בערך שיין בודקת את מצב הרחם והדימום, שוטפת אותי במים חמים עם אכילאה, אני רוצה לעשות מקלחת. שיין מלווה אותי, אני מרגישה כל כך טוב, נקייה, מתלבשת, חוזרת לספה. שמחה כבר נסעה חזרה לירושלים, שירלי מגיעה להמשיך ולצלם, ושיין נשארת עוד שעה וחצי ולפני שנוסעת משאירה לנו הנחיות לימים הקרובים. אחרי ששיין הולכת, גם עדי נוסעת, נשרנו עוד שעה וחצי לדבר, ואחר כך לישון. אני בהיי טוטאלי, מצליחה להירדם לשעתיים, מסתכלת על הפלא שרק עכשיו נולדה. בבוקר הילדים מגיעים, קצת מסויגים מליבי, ולוקח להם עוד יומיים להגיד כמה הם אוהבים אותה, לחבק אותה, ללטף ולנשק אותה. תודה רבה לשביט שהסכים ללדת בבית, והיום יודע שאין כמו בבית. תודה לשיין שהיתה איתי מההתחלה-התחלה, וחיזקה אותי בכל הרגעים הקשים בחודש תשיעי ולא ויתרה לי בכלום, וכמובן לכל מי שתמכו בי בזמן הלידה – עדי, שמחה, יעל, מאיה ושירלי. תודה לליבי! תוכן ההודעה: תגובות נוספות 13/9/2002  10:55 מזל טוב! איזו לידת בית נהדרת. - דנה השניה 13/9/2002  11:54 שגית יקרה, איזה יופי! - אסנת ש. 13/9/2002  13:47 פשוט מדהים ! - אביטל 13/9/2002  13:57 סיפורך מעצים מאוד ונותן תקווה ללידות הבאות שיבואו עלינו בקלות- בביתנו. מזל טוב. - סתיו 13/9/2002  14:10 מזל טוב - זולו 13/9/2002  15:56 כמה מקסים!!! ברכות חמות לליבי לבואה לעולם - אורית ג. 13/9/2002  17:21 מזל טוב - נועה ברקת 13/9/2002  18:18 סיפור מדהים!!! המון מזל טוב להולדת ליבי (ל"ת) - לירון 13/9/2002  18:34 מקסים, עושה חשק, מזל טוב (ל"ת) - אנט 13/9/2002  21:55 ועוד וואו גדול אחד. פשוט מקסים. המון מז"ט ואושר. (ל"ת) - רויטל 14/9/2002  7:0 מזל טוב, סיפור מופלא . (ל"ת) - ג'קי 14/9/2002  9:12 מזל טוב איזה לידה מדהימה. התרגשתי מאד!!(ל"ת) (ל"ת) - אילנה 14/9/2002  9:45 המון מזל-טוב! איזה סיפור מקסים! (ל"ת) - יעל.ש. 14/9/2002  12:31 איזה סיפור נפלא!!! המון מזל טוב לכל המשפחה!!! (ל"ת) - אלכס 15/9/2002  1:34 מזל טוב-שיהיה לכולם נפלא יחדיו. ברוכה הבאה ליבי בלידה נפלאה ומוצלחת.. (ל"ת) - שרי 15/9/2002  5:37 המון מזל טוב! איזו לידה נפלאה וכל הכבוד לך! (ל"ת) (ל"ת) - סאלוש 22/9/2002  0:15 שגית יקרה, שמת לב שאני מושכת איתך כבר המון זמן - רותי קרני הורובץ

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש