פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי
 
16/9/2002 11:43 יעל_מ מאת:
סיפור הלידה שלי סופר ארוך !!!!!
כותרת:

אני לא כתבתי הרבה במהלך ההריון שלי אבל הפורם הזה ליוה אותי לכל אורך ההריון. למדתי המון מכל השאלות והתשובות ומדי פעם גם השתמשתי באוזן הקשבת שלכן. בגללכן הלידה שלי עברה עליי כחוויית החיים שלי – ורציתי להודות לכן על כך.

הסיפור שלי מתחיל קצת לפני יום הלידה הגדול, כחודש לפני הלידה. בשבוע 36 גיליתי שהגברת הקטנה החליטה שלראות את העולם הפוך זה די משעמם ולכן התהפכה למצג עכוז. אני, שרציתי לידה כמה שיותר טבעית נחרדתי מהרעיון של ניתוח קיסרי. לאחר התייעצות אתכן ועם ד"ר עמוס בר המדהים, החלטתי לנסות לעשות היפוך חיצוני. (כמעט שכחתי לספר שזה כמובן רק לאחר שבוע של סרחון עם מוקסה מסביב לאצבע הקטנה של הרגל).לכן בעלי ואני פנינו לד"ר קנאטי במאיר לנסיון היפוך. אם בגלל המוקסות או ריבוי היחסי של המים, ההיפוך הצליח ובקלות מפתיעה (פחות מדקה).

אז הנה הינו שוב בדרך ללידה הטבעית החלומית שלי. קניתי את האפי-נו והתאמנתי ( האמת שלא מספיק), השכרתי את ה Maternity unit וישבתי וספרתי את הימים עם הדולה המקסימה שלי, נעמי גטניו.
בקיצור כמו שאתן ראותו הייתי מוכנה "לקרב".
וכך חלפו להן הימים, והתאריך המשוער עבר , והתסכול גבר. ופתאום ביום שישי בערב התחיל כאב קטן ומציק בגב שלא נתן לי יותר מדי מנוחה גם בלילה. עדיין לא היה ניתן לתזמן אותו, לפעמים הכאב גם נעלם לא לשעות. בעלי האהוב והתומך (שעל תפקידו עוד ידבר בהמשך) ניסה לעזור לי במסאז' בגב שמאוד עזר.
יצרתי כבר קשר עם הדולה וקבענו לדבר בהמשך יום ראשון. וגם יום ראשון עבר ללא צרים תכופים מספיק. להופיע בתוכנית הטלויזיה המהפך, והוא נורא התרגש ורצה שכולנו נצפה בזה ביחד. אז איכשהו זה אכן הסתדר . ביום שני הרגשתי כבר שהיום אני יולדת אבל רציתי למשוך בבית כמה שאני יכולה. כל היום נחתי ואכלתי בכדי לצבור כוח ללידה הקרבה. והנה ערב והתוכנית מתחילה ואני מרגישה שזהו זה הצירים כבר במרחק של כל 2 דקות ואני רוצה כבר ללכת. רואה מהר את התחלת התוכנית בבית הוריו של בעלי ויוצאים לדרך לכיוון תל השומר.

מלאים בכח והתרגשות הגענו לחדר קבלה ושם כבר חיכתה לנו נעמי הדולה שלי.
הפתיחה היתה 2.5-3 ומחיקה מלאה ולכן התקבלתי.
מהרגע שנכנסתי לחדר הלידה נעמי ישר החליפה את נורה מעליי לנורה אדומה עם אור מרגיע, שמה מוסיקה והפעילה את מבער השמן החשמלי שהוציא ריח מדהים.
את רוב השעות הראשונות עברתי בקלות ללא כאבים בלתי נסבלים ואפילו בהנאה. חלק נכבד מזה לקח הכדור המדהים שאיליו ישבתי בחלק נכבד מהלידה מחוברת למוניטור . אפרופו מוניטור, המכשיר הזה הפך לדבר השנוא עליי ביותר בעולם… כל פעם שחיברו אותי "רק ל 10 דקות" זה הפך לשעה כיוון שהגברת הקטנה שלי זזה הרבה מה שגרם לקטעים נעלמים בגרף. בהתחלה עוד נתנו לי לזוז אבל לאחר זמן מה ריתקו אותי למיטה על הצד בכדי שיהיה מוניטור מושלם, וזה היה פשוט סיוט.
וכן העברתי את ה 10 השעות הראשונות שלי בחדר לידה, על הכדור ואפילו קצת .בג'קוזי ואחר כך באמבטיה גם על הכדור עם בעלי התומך. התחברתי למכשיר הפלא הטנס שפשוט הקל עליי מאוד את הצירים אבל לא הגביל אותי בכלל. בכל כמה שעות בדקו את הפתיחה אבל התוצאה לא היתה מעודדת במיוחד לאחר 10 שעות של צירים טובים וחזקים הפתיחה היתה 4.5 והראש לא מבוסס. המיילדת כבר התחילה לשאול שוב לגבי אפידורל ואני סירבתי שוב אבל הפעם לא בלב שלם. השעות הארוכות ללא התקדמות גבהו את מחירים ואני הרגשתי איך הכוחות שלי הולכים ונעלמים. תחושה חזקה של ייוואש מעצם המחשבה על אפידורל עלתה בי. לא יכולתי להאמין שאני אכן חושבת על לקחת אותו. אני שכל כך רציתי ללדת טבעי עומדת להישבר. התחלתי לבכות נוראה. למזלי היתה שם נעמי ובעלי היקר ערן שחזר ואמר שהוא תומך בכל החלטה שאני יעשה והוא כבר מאוד גאהה בי בצורה שעברתי את ה 10 שעות האחרונות. נעמי ניסתה להקל עליי את הצירים בעיסויים ושמנים אבל ככול שהזמן עבר רציתי רק לישון. התחננתי לישון שעה, והבטחתי שאז יוכל לסיים את הלידה ללא אפידורל – כמובן שזהו דבר לא אפשרי.
אז לאחר 12 שעות של שהיה בחדר הלידה ויומיים של צירים לפני כן נשברתי ובקשתי אפידורל.
צריך לציין שהמיילדות שטיפלו בי (במהלך כל הלידה טיפלו בי 5 מיילדות כיוון שהמשמרות התחלפו) לא לחצו עליי לקחת אפידורל וגם לא לחצו לגבי זירוז – אני משייכת את זה לדולה שכל הזמן הרגיע את הצוות ואפילו גרמה לכך שלפעמיים שכחו ממני לכמה שעות וזה בדיוק משהייתי צריכה.
מפה והאלה הלידה עברה בקלות רבה עם האפידורל יכולת באמת לנוח קצת. לאחר עוד 8 שעות האפידורל נגמר ואני שמחתי מאוד לכך שהלידה עוד לא קרתה והחומר התחיל להתפוגג ואני עם כוחות חדשים יוכל ללדת כמעט כמו שרציתי.
ואז כמו פיה טובה נכנסה לחדר אריס, המיילדת החדשה שלי. היא ישר ניתקה אותי מהמוניטור הנוראי והפכה אותי כל כמה דקות מצד לצד- דבר אשר לא ניתן לי על ידי המיילדת הקודמת בגלל האפידורל. והנה פתאום פתיחה של 9.5 – 10. כוחות חדשים הציפו את כולנו (לא רק אני היתי תשושה גם נעמי ובעלי עברו את ה20 שעות האחרונות איתי) כאשר שמענו את הבשורות הטובות. והנה גם אני התחלתי להרגיש לחץ עצום וצורך ללחוץ. זהו זה ידעתי שהגעתי לרגע שכולנו חיכינו לו כל כך הרבה שעות. התחלתי להרגיש הצפה של רגשות טובים אשר הכניסו אותי למעין שלווה שבחיים עוד לא הרגשתי. ידעתי שאני הולכת ללדת והאמנית בגוף שלי. עצמתי עניים והתמסרתי לרגשות הללו. ושוב איריס "המלאכית" שלי נכנסה לתמונה. היא על דעת עצמה התחילה להזיז אותי לכול מיני תנוחות לידה. אני לחלוטין מקשיבה לכל מילה שלה וזז על פי הוראותיה. הלחץ הלך והתגבר ועם כל ציר אני רגוע ושלווה יותר. איריס שואלת אותי עם אני רוצה מראה אבל אני יותר מידי מרוכזת בגוף שלי בכדי לענות כמו שצריך. לכן היא לוקחת יוזמה ומכניסה מראה ענקית לחדר הלידה וגם מראה קטנה אשר היא מחזיקה ביד. בעלי נותן לה את הבקבוק שמן השקדים אשר הבינו מהבית והיא מתחילה לשפוך עליי בכל ציר ממנו. הצירים נעשים חזקים מאוד ואני לוחצת ודוחפת בכל כוחי. צעקות בלתי נשלטות יוצאות מפי. לא מהכאב אלא כעין דחף בלתי נשלטת. איריס לוקחת את ידי בין רגליי ונותנת לי למשש את הראש המבצבץ ומראה לי אותו גם במראה הקטנה. היא נותנת גם לבעלי לגעת והוא מתרגש עד דמעות. המראה הזה נתן לי את הפוש האחרון של מרץ בכדי לסיים את הלידה בציר הבאה. וכמו נס שלא ניתן לתאר אותו במילים שוכבת פתאום על המיטה ביתי הקטנה מור וניראת כל כך שלווה. איריס מניחה אותה על חזי. אני לעולם לא ישכח את הרגע המדהים הזה שאני עם בתי הקטנה על חזי שוכבת ומתפעלת מכל מלימטר מגופה הרך. בעלי מנשק את שנינו בהתרגשות רבה. אני מנסה להעניק אבל הקטנה רק מלקקת- גם טוב.
הזמן עבר לנו כמו חלום טוב, לאחר שעה וחצי איריס מתנצלת על כך שהיא חייבת לקחת את הילדה לתינוקיה. בעלי לוקח אותה ואני נשארת עוד קצת זמן ל"גובלן" המוכר (היו לי קרעים קטנים לא רציניים אבל
מכן והאלה אני היתי רוצה לשכוח את היום שעבר עליי במחלקה הצפופה והמגעילה. למזלי הזמנתי כבר מראש חדר במלונית ושם זה כבר סיפור אחר לגמרי.
והנה אני כבר כמעט חודש לאחר הלידה עם ביתי המקסימה מור יושבת ובזמן הכתיבה שוב מוזילה דמעה.
אני רוצה לציין שלאחר מעשה אני מודה לפורום הזה אשר פתח בפניי את העולם הזה ולימד אותי על דברים נפלאים כמו דולה. אני לא מאמינה שאני ובעלי הינו עוברים את ה 22 שעות האלו ללא עזרת נעמי אשר ידע בכל מצב מה להגיד או לעשות כדי לעודד אותנו. אני ממליצה בחום על דולה בלידה, לא רק בשביל היולדת אלא גם בשביל הבעל. עוד דבר לפני סיום המלצה נוספת היא על ה טנס מכשיר קטן שממש עזר לי. והכי חשוב להיכנס לחדר הלידה עם חיוך ושלווה ולדעת שהמתנה הכי גדולה בחיים שלנו הולכת להיוולד פה. להאמין בגוף שלנו, לסמוך עליו ולעזר באנשים קרובים לתמיכה.

אני מתפעלת מכל אחת ממכן אשר הצליחה לקרוא את דבריי עד הסוף. תודה על הכל

יעל ערן ומור

תוכן ההודעה:


תגובות נוספות
16/9/2002  13:32 מזל טוב!!!! (ל"ת) - רותם ו שות
16/9/2002  17:45 מרגש נורא. מזל טוב (ל"ת) - אמא של אר"ד
16/9/2002  17:53 איזה סיפור מרגש ויפה! נשמע כמו לידה נהדרת - מור
16/9/2002  17:53 מזל טוב לכולכם על המתנה שקיבלתם לכבוד השנה החדשה! שתהנו ממנה תמיד. ולאיריס ולנעמי - כל הכבוד על התמיכה והפתיחות. לדעת לזרום עם הלידה והיולדת זו תכונה נעלה. (ל"ת) - ענבל ל
16/9/2002  19:12 ליעל, ערן ומור הקטנה המון מזל טוב!!!:-) (ל"ת) - אלכס
16/9/2002  22:49 ליעל-אני שמחה בשמחתך על שחווית הלידה שלך היא כה בלתי נשכחת עבורך. מזל-טוב! (ל"ת) - יעל.ש.
17/9/2002  14:37 יעל, איזה סיפור נפלא! - סאלוש
17/9/2002  16:41 יעל הגיבורה, ברכות על סאגת הגבורה של לידת בתך - רותי קרני הורוביץ
17/9/2002  19:33 המון מזל טוב והלוואי על כולנו לידות מולאות כאלו ל"ת (ל"ת) - מירי
17/9/2002  23:3 יעל יקרה, כל הכבוד על הנחישות והאומץ. שנה טובה ונפלאה וכל טוב (ל"ת) - איריס גוב


   
 

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש