המדור באדיבות ביה"ח וולפסון - האגף לנשים ויולדות
תוצאות מיילדותיות בהריונות עם שילייה נמוכה
הובא ע"י ד"ר סוזאנה ונד
שלית פתח היא שליה המכסה את צוואר הרחם. מצב זה עלול לגרום לדימום ואינו מאפשר לידה נרתיקית. נשים עם שלית פתח זקוקות לניתוח קיסרי. שליה נמוכה היא שליה שאיננה ממש שליית פתח, אך קרובה לצוואר הרחם פחות מ- 2 ס"מ. ישנו מידע מוגבל לגבי צורת היילוד המועדפת בנשים עם שליות נמוכות. מאמרים שפורסמו עד היום הראו כי רוב הנשים עם שליות נמוכות יולדות בניתוח קיסרי.
במחקר שבוצע בארצות הברית, ב- Royal Oak שבמישיגן, ופורסם בעתון הרפואי Ultrasound in Obstetrics and Gynecology ב- 2009, ניסו החוקרים לבדוק מהי הדרך המועדפת ליילוד נשים עם שליה נמוכה. מתוך 46 נשים עם שליה נמוכה שנכנסו ללידה, 29 נשים (63%) הצליחו ללדת נרתיקית ללא עלייה באחוז הסיבוכים המילדותיים. בנשים עם שליה המרוחקת כ- 1-2 ס"מ מפתח הצוואר אחוז ההצלחה היה גבוה יותר מאשר בנשים בהן השליה הייתה במרחק הקטן מ-1 ס"מ.
מסקנת החוקרים הייתה כי לידה נרתיקית אפשרית בנשים עם שליה נמוכה והמעוניינות בכך. יש צורך במדידה מדויקת של מרחק השליה מצוואר הרחם במועד הקרוב ביותר האפשרי לתחילת הלידה.
טיפול טוקוליטי (טיפול לעצירת צירים) – מהו הטיפול האידיאלי
הובא ע"י דר' ויקי סולימה
לידה מוקדמת הינה לידה המתרחשת לפני שבוע 37 והיא הגורם החשוב ביותר הקובע את תחלואת ותמותת היילוד. עצירת הלידה המוקדמת ומניעתה היא אחת ממטרות המיילדות המודרנית.
במחקר שבוצע בארצות הברית, ב- Indianapolis שבאינדיאנה, ופורסם בעיתון הרפואי Obstetrics & Gynecology ב- 2009, ניסו החוקרים ע"י סקירת כל המאמרים האיכותיים שפורסמו עד היום בנושא זה, לקבוע מהו הטיפול הטוב ביותר הקיים היום לעצירת צירים מוקדמים. במחקר בוצע ניתוח כמותי של נתונים שנאספו ממחקרים איכותיים העונים על קריטריונים נוקשים (רק מחקרים אקראיים מבוקרים). התוצאות שנבדקו היו עיכוב של הלידה ב-48 שעות, ב- 7 ימים ובעד שבוע 37. כמו כן נבדקו: השפעות מזיקות שהצריכו את הפסקת הטיפול, העדר מצוקה נשימתית ושיעורי ההישרדות של היילודים. לבסוף, החוקרים בנו מודל מתמטי לקבלת החלטות על מנת לקבוע מהו הטיפול הטוב ביותר לעצירת צירים מוקדמים. במחקר נכללו 58 מחקרים שענו על הקריטריונים.
ניתוח הנתונים הראה כי כל הטיפולים שניתנו לעצירת צירים מוקדמים היו טובים יותר בהשוואה לפלצבו מבחינת עיכוב הלידה ב-48 שעות (53% הצלחה בקבוצת הפלצבו לעומת 75-93% בקבוצת הטיפולים) וכן גם ב-7 ימים (39% בקבוצת הפלצבו לעומת 61-78% בקבוצת הטיפולים). לא נמצא הבדל משמעותי סטטיסטית מבחינת התוצאות האחרות שנבדקו במחקר, כולל השיעור של מצוקה נשימתית והישרדות של היילודים. מודל קבלת ההחלטות שנבנה הדגים כי מעכבי פרוסטגלנדינים היו בעלי השילוב המוצלח ביותר לעיכוב הלידה וסבילות לטיפול. במדגם תיאורטי של 1000 נשים שיטופלו במעכבי פרוסטגלנדינים, רק 80 תלדנה תוך 48 שעות, לעומת 182 שתטופלנה בטיפול השני היעיל ביותר.
מסקנת החוקרים הייתה כי על אף שכל הטיפולים לעצירת צירים מוקדמים היו עדיפים על חוסר טיפול מבחינת עיכוב הלידה גם ב-48 שעות וגם ב-7 ימים, מעכבי פרוסטגלנדינים עדיפים על כל הטיפולים האחרים ויכולים להיחשב לטיפול האופטימאלי לעצירת צירים לפני שבוע 32 להריון.
תחלואת יילודים לאחר ניתוח קיסרי יזום
הובא ע"י ד"ר חגית רפאלי
שעור הלידות בניתוח קיסרי בארה"ב בשנת 2006, עמד על 31%, כאשר מחציתם (כ- 15%) בוצעו באופן יזום לפני תחילתה של הלידה. הנתונים מארה"ב מצביעים כי יותר מ-80% מהנשים שבעברן היה ניתוח קיסרי אחד, יעברו ניתוח קיסרי חוזר בשל החשש לקרע של הרחם, במהלך תהליך הלידה. לצורך השוואה, במחלקתנו, כ- 50% מהנשים לאחר ניתוחים קיסריים קודמים בוחרות בניסיון לידה רגילה. מתוכן כ- 89% גם מצליחות ללדת רגיל.
במחקר רטרוספקטיבי שבוצע בדנבר קולורדו, שבארה"ב, ופורסם בעיתון הרפואי Obstetrics and Gynecology בשנת 2009, נאספו נתונים של 672 נשים שבעברן היה ניתוח קיסרי אחד ויילדו בהמשך - אם על ידי ניתוח קיסרי יזום או בלידה רגילה (VBAC). מטרת המחקר הייתה לבדוק את השפעת צורת הלידה - ניתוח קיסרי יזום חוזר לעומת לידה רגילה, על תחלואת היילודים.
החוקרים מצאו כי, לידה בניתוח קיסרי יזום חוזר מעלה את שעור התחלואה הנשימתית ביילודים, את שיעור היילודים עם רמות נמוכות של סוכר בדם, את שיעור האשפוזים של יילודים אלה בטיפול נמרץ וכן מעלה את משך ימי האשפוז. בחישובי עלות נמצא גם כי עלות לידה בניתוח קיסרי הייתה גבוהה יותר מאשר עלות לידה רגילה.
ממצאים אלה, בנוסף לנתונים שפורסמו במחקרים אחרים המצביעים על שיעור גבוה יותר של יילודים לאחר ניתוח קיסרי לחלות בסוכרת נעורים ובאסטמה בילדות, מדגישים את הצורך בבחירה קפדנית יותר של הנשים לניתוח קיסרי יזום.
מתן תוספי ברזל והתפתחות סוכרת הריונית
הובא ע"י ד"ר ויקי סולימה
מתן תוספי ברזל במהלך הריון הוא טיפול שכיח, ונחשב בעל יתרונות לאם ולעובר. אולם ישנן עדויות כי טיפול בתוספי ברזל קשור בסוכרת ויתר לחץ דם באוכלוסיה הכללית.
במחקר שבוצע באיטליה, בטורינו, ופורסם בעיתון הרפואי American Journal ofObstetrics & Gynecology ב- 2009, בדקו החוקרים את הקשר בין מתן תוספי ברזל בהריון להפרעות במאזן הסוכר וערכי לחץ הדם ב-500 נשים עם סוכרת הריונית ו-500 נשים עם ערכי סוכר תקינים, במהלך 6 שנים.
החוקרים מצאו כי, השכיחות של סוכרת הריונית ויתר לחץ דם הייתה גבוהה יותר באופן משמעותי פי 2-3 בקבוצת הנשים שטופלו בתוספי ברזל (71% לעומת 44.5% ו- 26% לעומת 9.8% בהתאמה). רוב ערכי הסוכר במהלך ביצוע בדיקת העמסת סוכר מלאה של 100 גרם היו גבוהים יותר משמעותית בנשים שנטלו ברזל, גם בנשים סוכרתיות וגם בנשים ללא סוכרת.
מסקנת החוקרים הייתה כי מתן תוספי ברזל בהריון יכול להיות קשור בהפרעה בערכי סוכר ויתר לחץ דם באמצע ההיריון. הם ממליצים כי יש לשקול היטב את הנזק העלול להיגרם כתוצאה ממתן תוספי ברזל לעומת התועלת בטיפול בברזל במהלך הריון.
