לנשים ניתנה מתנת האמהות, היכולת להרות, ללדת, ולהזין יצור אנוש מתוך גופן. גם כיום, בתקופתנו המודרנית, מרבית הנשים בוחרות לממש את אמהותן מתוך האפשרויות הרבות העומדות בפניהן, ומחשיבות אותה כאחת ממטרותיהן העיקריות בחיים.
המיתוס החברתי רואה בכאב הלידה מחיר פעוט לעומת האושר שמביא עימו ילד משלך. הציפיות החברתיות מועברות באמצעות סרטים, ספרים ומגזינים, מכולם עובר המסר שאושר, שמחה, סיפוק וגאווה הם הרגשות הרווחים עם לידת ילדך. כמעט אף אחד לא מדבר על המחירים העצומים - הרגשיים, הגופניים והזוגיים. נשים רבות מופתעות לגלות כי האושר שאליו הן מצפות הוא פנטזיה בלתי מושגת, ובמציאות הן נתקלות באספקטים הפחות מוכרים ומדוברים של הריון ולידה.
מודעות של אמהות טריות לנושא, היא קריטית להקלה ואולי אף למניעה של הרגשות שיתוארו בהמשך. אם את מזהה בעצמך סימפטומים דומים, חשוב שתדעי כי פניה לעזרה מקצועית תוביל להקלה מהירה יותר.
הסימפטומים הרגשיים לאחר לידה מחולקים לשלוש קבוצות מרכזיות:
1. "בייבי בלוז" - מצב האופייני לנשים רבות לאחר לידה. תחילתו מספר ימים עד מספר שבועות לאחר הלידה, והוא בדרך כלל חולף מעצמו תוך מספר שבועות. הסימפטומים כוללים עצבות, בכי, שינויים תכופים במצב הרוח, בלבול, חרדה והפרעות שינה. ה"בלוז" מופיע אצל עד 90% מן היולדות (!). אמהות רבות מופתעות לגלות שהן חשות גם רגשות שליליים כלפי תינוקן, ומפרשות זאת כמצביע על כך שהן "אמהות רעות". חשוב לזכור כי רגשות שליליים אלו הם הגיוניים מאוד בהקשר שבו הם מתקיימים –הצורך להסתגל לטיפול אינטנסיבי באדם אחר, החולשה הפיזית, העייפות, וכן תנודות הורמונליות משמעותיות. ה"בייבי בלוז" הוא תופעה נפוצה, יחד עם זאת מומלץ שהאם הטריה תקבל תמיכה רגשית וזאת על מנת למנוע התפתחות של סימפטומים רגשיים חמורים יותר.
היכולת להעזר בסביבה היא חיונית בתקופה זו, בייחוד לצורך מנוחה מספקת ותזונה מאוזנת ליולדת.
2. "דכאון שלאחר לידה"- קטגוריה אשר גבולותיה מוגדרים בצורה עמומה יותר. מבחינה מספרית מדובר על תופעה המופיעה אצל 20% 30%- מן היולדות. המספרים הם משוערים, וקיים סיכוי כי הטווח רחב בהרבה. הסיבה לכך היא שנשים בדרך כלל אינן נוטות לדווח או לפנות לעזרה מקצועית, ולכן אין נתונים מדויקים על היקף התופעה. קיימת הסכמה כי דכאון שלאחר לידה מתחיל במהלך השנה הראשונה לאחר הלידה. משך התופעה יכול לנוע בין מספר שבועות לשנתיים.
נשים הסובלות מדכאון שלאחר לידה מדווחות על סימפטומים יותר אינטנסיביים ומתמשכים לעומת ה"בייבי בלוז". הסימפטומים עשויים לכלול עייפות מתמשכת, העדר שמחת חיים, קהות רגשית, נסיגה מקשרים חברתיים, הפרעות שינה ואכילה, קשיי ריכוז, הפחתה בתשוקה המינית ותחושות קשות של כשלון וחוסר התאמה. אופיינית גם תחושת מלכוד ו"הצפה" ברגשות קשים, דאגה יתרה או חוסר דאגה לתינוק, ושינויים תכופים במצב הרוח.
3.פסיכוזה שלאחר לידה – תופעה קשה אך נדירה המופיעה אצל אחת לאלף יולדות.
נשים בעלות היסטוריה אישית או משפחתית של הפרעות פסיכולוגיות נמצאות בקבוצת הסיכון. הסימפטומים מתחילים להופיע בין מספר שבועות למספר חודשים לאחר הלידה וכוללים דכאון חמור, חרדה, פחדים מגרימת נזק של האם לעצמה או לתינוק, הזיות, פראנויה או היסטריה. יתכן מצב בו לאם עצמה אין יכולת לזהות את חומרת מצבה.
גורמים
לא נמצא גורם אחד ויחיד לתופעה. הסברה הרווחת כיום היא שקיימים מספר גורמים התורמים להתפתחות הצורות השונות של דכאון לאחר לידה, ובהם שינויים הורמונליים, לידה קשה, העדר תמיכה במערכת הזוגית, סוגיות לא פתורות ביחסים עם האם ואמביוולנטיות לגבי התפקיד האמהי, העדר תמיכה חברתית, תינוק בעל צרכים גדולים במיוחד, תשישות, והיסטוריה משפחתית של דכאון לאחר לידה.
חשוב לזכור כי רק בחברה המערבית המודרנית קיימת ציפיה מן האם לחזור ולתפקד באופן מלא כבר לאחר ימים ספורים של מנוחה. דווקא בחברות הנקראות "פרימיטיביות" יש דפוסים תרבותיים ברורים שמאפשרים לאשה לחזור לתפקוד יומיומי רק לאחר חודש או יותר, ולהכנס באופן הדרגתי לטיפול בתינוק, וזאת מבלי להסתמך על נדיבות הסביבה אלא על מסגרת מוגדרת שצומחת מן המסורת החברתית ומקובעת באיסורים חמורים, ומחייבת את עזרת נשות הקהילה.
בסין לדוגמא נאסר על יולדת לצאת מהבית במשך חודש ימים, וכן יש איסור על קיום יחסי מין בתקופה זו, המשפחה המורחבת לוקחת על עצמה את הטיפול בעבודות הבית.
בג'מאייקה היולדת נמצאת בבידוד ובמנוחה מוחלטת במשך תשעה ימים, בזמן הזה אמה של היולדת דואגת לכל צרכיה ומטפלת בתינוק. בהודו היולדת נמצאת בבידוד במשך 40 יום.
ריטואלים אלו, אף אם הם נראים במבט ראשון מגבילים ו"שובינסטים", למעשה מגינים על האשה מפני תשישות, מאפשרים לה לנוח ללא לחץ חברתי, להמנע מאירוח ביקורי קרובים, וכן להכנס באופן הדרגתי לתפקיד האמהי. יתכן כי אימוץ, ולו גם חלקי, של מסגרת ההתיחסות ליולדת בחברות מסורתיות, יאפשר תקופת מעבר הדרגתית יותר, ויחסוך מהאם הטריה את הקפיצה למים העמוקים של האמהות.
המעבר להורות הוא משימה דרמטית. מרבית הנשים הסובלות מקשיים רגשיים לאחר לידה הן נשים מתפקדות מתמודדות ואחראיות, אולם תפקידן החדש כאמהות גורם להן להרגיש חסרות יכולת ולשפוט את עצמן באופן מחמיר. חשוב לזכור כי אין להסיק מן הקשיים הרגשיים על כשלון כאדם או כהורה.
למאמרים נוספים במדור הבוקר שאחרי
*דפנה ארד-יפה היא בעלת תוארM.A. בפסיכולוגיה קלינית-שיקומית, ואמא לילדה
|
