בלוג פורומים השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי
 

ההזכרות

פרק מתוך הספר 'אמנות הלידה' בהוצאת 'גל'

 גרסת הדפסה   
 
מאת: רותי קרני הורוביץ

כדי ללדת היטב, עלייך לזכור שאפשרות זו קיימת בך. בתוך סביבת הצירים וסערת התחושות עלייך להיזכר בכל גרגירי הזהב הקטנים של אמונתך, בחכמתו של גופך או בכל יכולת אחרת שלך. את צריכה לצרוף אותן לכלי תקף, קטנטן ושקוף ככל שיהיה, ובלבד שיוכל להכיל את עוצמות הלידה.
הזיכרון הוא כלי מחזיק מים. בעזרת "ספל" הזיכרון את יכולה לגשת אל אוקיינוס האפשרויות ולדלות ממנו את מה שנחוץ לך כדי שיתגשם. הכלי חייב להיות אמיתי, אך אין זה משנה מה היא דחיסותו. יכול להיות שהוא דק ושקוף כצעיף, אך זו מידת הכלי האותנטית. דפנותיו של כלי הזיכרון בנויות מאבני היסוד של אמון, והאמון צרוף מגרגרי אמונה.
לצורך העניין, הפחד הוא האויב. הפחד מצֵר את האמונה, ובלשון המעטה הוא אינו תנאי סביבתי מעודד לקיומו של תהליך ההיזכרות. מטבעו הוא חושד ומכווץ ומצרין . הפחד אינו נמצא במקום שאין בו ברֵרה (היזכרי בתיאורים בנוסח: תפקדתי כמו רובוט, שנוקטים מי שעמדו במצבים קשים), משום שהוא ברֵרה, אך סביבות הלידה המקובלות הן, על-פי-רוב, סביבות של ברֵרה. לכן כדאי לך, כפשוטו, לאמן את כושר ההיזכרות או את הזיכרון שלך, כדי שיגיעו לדרגה כזו, שבה לא ייכנעו מראש זיכרונות מהסוג הרצוי לפחד. את חייבת לזכור את עצמך כדי לשכוח את הפחד כבבואה בלעדית שלך.
סוג זה של אימון בהיזכרות מתוסף לזה הראייתי, הכרוך בשינוי המיקוד (ראי בהמשך), ושניהם מצטרפים למתקפת הגמשה כוללת על כלי התפישה המנטליים שלך. כשאת תופשת את המציאות, את אוחזת בה כפשוטו ואונסת את העתיד, על-פי העבר, מתוך היצרות של האמונה. האימונים המנטליים יסייעו לך לדלג בגמישות מתפישה לתפישה ולשמר את המצב הפתוח - להפוך למעין צינור שדופנותיו עשויות מאמונתך הטהורה.
למעשה, בלידה את לומדת להפוך לצינור, שקוטרו עשרה סנטימטרים. זה שלב ההכתרה - והפתיחה הגמורה. באמצעות הצינור הזה את מוזמנת לבטא את עצמך בלידה וללחוץ החוצה את תינוקך. המונח הלועזי, המתאר את פעולת הביטוי, מבהיר יפה את הנקודה. TO EXPRESS, משמעו ללחוץ החוצה. כשאת יולדת, את מבטאת.
מוזכר לך שוב, שהלידה מתרחשת קודם כל בראש (או במחשבה או במיינד או בנשמה או במושג מקביל התואם את תפישתך כרגע), ובאV לידי ביטוי רק בו-זמנית במציאות הפיסית.
בכל הנוגע לצד המעשי של האימון להגמשת ההיזכרות, את מופנית שוב אל העבר, אל ילדותך ואל המִספרים, שהם אחד מעקבות האינטליגנציה או המידע הבהירים והמרתקים ביותר להתחקות אַחַר. אחד הדברים הראשונים שלמדת לשנן בבית הספר היסודי הוא לוח הכפל. חזרי אליו ומצאי בו קסם אמיתי. אם את רוצה, שנני פעם אחת את הכפולות בצורה מכנית, ובפעם האחרת עשי זאת כשאת ממש רואה את המנה המתוספת בכל הכפלה. שחקי אתו. לכי עם כל קצה חוט הקשור במספרים והעולה בדעתך כרגע ובמשך הזמן.
העלי מזיכרונך את כל מספרי הטלפון שלמדת בעל-פה. את יכולה לנסות ולשחזר את סדר הישיבה בכיתה שבה למדת. את יכולה לחזור בזיכרונותייך אל חדרים שגרת בהם ולבדוק שוב את מקום החלונות, את הכיוונים שאליהם פנתה הדירה, באיזה כיוון עמדה מיטתך, מאין הגיעו קרני השמש אל תוך החדר.
את יכולה להיזכר במילים של שירים או של טקסטים אחרים, את יכולה להיזכר במשפט שזה עתה סיימת לקרוא, את יכולה להיזכר בפרטים לפי כל תפישת מיקוד שתבחרי. לדוגמה, כל מכנסי הג'ינס שלך לאורך השנים, כל הסכו"מים, כל סוגי השמפו ומברשות השיניים, סדרת שמות האנשים או המקומות שהופיעו בחייך, או כל סדרת מיקוד אחרת.
את יכולה גם להתאמן בכל הסוגים של משחקי הזיכרון שתוכלי להשיג. את יכולה לנסות לשחזר ריחות. שחקי ב"תופסת" עם הריחות, הרגישי אותם מתרחקים מסף ההכרה שלך ומתקרבים אליו, כמו מילה העומדת על קצה הלשון, אך מסרבת להופיע במלואה, מרשה רק לשכבות דקיקות שלה לדגדג את המחשבה.
מימייך הראשונים אימנו אותך לשכוח דברים חשובים. כל מה שלא ביטאה סביבתך באופן מילולי, לא ניתנה לו ההזדמנות להתגבש אצלך למילים או לצורה מודעת אחרת של ביטוי, והוא נשאר בגדר מחשבה בלבד. אימנו אותך להשלים עם הרעיון, שהמחשבה מהירה מהמילים, ושלא תצליחי לבטא את כל עולמך הפנימי בשפה או בצורה אחרת. לימדו אותך שפה, שאינה מהירה מספיק ושנמצאת תמיד במצב מופרד מהסובייקט שהיא מתארת. לימדו אותך שחוסר תקשורת בין עולמך הפנימי הנחשב ובין עולמך החיצוני המבוטא הוא המצב הטבעי שלך. גם אם לא במילים, תמיד כיוונו אותך להאמין, שכמות המידע המחשבתי רבה או מהירה או מסוכנת בדרכים שונות מכדי לבוא לידי ביטוי, כלומר, מכדי להיות מוכלת על ידך בלי שתאחזי בה, אלא תבטאי ותשחררי אותה. לימדו אותך שאינך יכולה לוותר על המידע הזה, על המידע התחושתי המחשבתי או הרגשי, ושאת תקועה אִתו, אלא אם כן תשכחי אותו, משום שאימנו אותך להאמין שאין לו שימוש. הלוואי של השכחה הוא הפחד. מצאת דרכים, שבאמצעותן לא תראי את מה שיש או לפחות תעמעמי אותו כאש קטנה, הרוחשת מתחת לפני השטח. האם אי פעם עלה בדעתך לשאול, מדוע את מבינה הרבה יותר מכפי שאת מסוגלת להסביר?
עקב כך את חשה הרבה יותר בנוח כשאת לבדך, ואת יכולה להתבטא בחופשיות יחסית. מצב שבו את מוקפת באנשים גורם לך אולי לחוש בעומס או ברעש מעיקים, ובטעות את חושבת, שמקורם בגירויים החיצוניים, על-פי כמותם העודפת. למעשה, מקורם פנימי, אלא שמתוך הסכמה אילמת עם הסביבה אינך מעיזה לבטאם. לימדו אותך לשכוח את הדבר החשוב, שהוא אולי כלום ממה שתואר במילים, ולימדו אותך לאחוז רק במה שיש לו ייצוג מילולי.
אל תחשבי בטעות, שמדובר בביטויים של חוסר נימוס או בהתפרצויות זעם, הפוגעים בזולת. אין הכוונה גם לספונטניות המוכרת, המיוחסת לטיפוסי אנשים סוערים במיוחד.
כשאת יולדת, וכמות כה רבה של מידע תחושתי ורגשי מפגיזה אותך, את מצויה במרדף של ביטוי - אחר התנוחה הנכונה, אחר הנשימה הנכונה וכו'. וזו תמצית הפחד. ההפרדה, הפער בתוכך בין מה שיש ובין מה שמבוטא דרכך. מחיר פחדיה של הסביבה מהבלתי ידוע לא נחסך ממך, ובשעת הלידה את משלמת, כי ההפרדה הזאת גורמת סבל.
היזכרי!


לעיון בפרקים נוספים מהספר 'אמנות הלידה'

 
 

הרשמה לניוזלטר

קבלו עדכונים והטבות
כל ראשון לחודש למייל
דואר אלקטרוני
שם
 
לגיליונות קודמים
לאינדקס לידה - הגדול במדינה
כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש