מחיר הפחד

פרק מתוך הספר 'אמנות הלידה' בהוצאת 'גל'

כשתראי שאת יכולה להגדיל את יכולתך לשלוט בגופך יותר מכפי שהנחת, והנחות מוקדמות מסוג זה הן פסימיות תמיד, כדאי שתעברי מיד לדברים אחרים שיתמכו בהישג.
בשלב זה חשוב לטפל בפחדים.
אם את פוחדת, כלומר, אם יש לך צורך לפחד, עלייך לשלם מחיר כדי לוותר על הפחד. אם יש לך פחד מסוג כלשהו, הפחד הוא שלך. אבל הוא אינו את, אינו כולך. או שאת בחרת בפחד, ואז תמיד ישנו יתרון הבוחר, שעשוי לשנות את בחירתו; או שהוא, הפחד, בחר בך, ואז את יכולה לברוח ממנו, כי הוא ישות נבדלת ממך, הוא רודף.
פחד יחפש תמיד ישות להתגשם בה, או להתבטא באמצעותה, ואת יכולה לסרב. כך הוא יישאר נייטרלי מבחינתך - האם את יכולה לדמיין פחד בלי מישהו שפוחד? יש אותך, ויש את הפחד שלך. ייתכן שכרגע הפחד הוא חלק ממך, הוא שייך לך. הניחי שתמיד יישאר מקום לבחירה נוספת שלך, בכל רגע. אין הכוונה להחליט שמעכשיו אינך פוחדת, כי החלטה זו אינה משקפת את המציאות הפנימית שלך, ולכן אינה תקפה. זכרי, תמיד יש דרך נוספת, והיא נמצאת בלב לבו של היש. מה שיש הוא המחשבות. הדבר השברירי והחמקני ביותר.
פחד נראה כמו משהו שלילי. לכן נוח לטפל בו בצורה שלילית (בניגוד ל"חשיבה חיובית"). דמייני את התסריט המפחיד ביותר שלך. שימי לב, שהתוצאה אינה מסמנת בהכרח את שיא הפחד. לדוגמה, אם את פוחדת מניתוח קיסרי, ייתכן שהפחד המובהק ביותר שלך הוא מהרגע, שבו יראה המוניטור בעיה בדופק העוברי, ותסריט האימה יתחיל להתגלגל. האחות תודיע שהיא חושבת שצריך לנתח ותקרא לרופא שיאשר, והניתוח יתגלגל כהמשכו הבלתי נמנע של התסריט. הפחד ממוקד על-פי-רוב באבחנה (דיאגנוזה) רפואית סמכותית ומתבטא לעתים גם במכשור הרפואי, המסמל את החלטיות האבחנה.
אינך פוחדת מידיהם של אנשים, מקולם או ממחוותיהם, ואינך פוחדת אפילו ממבטים קרים ואטומים, אלא ממה שהם מסמלים. הם מסמלים את הרגע, שבו את צריכה לקבל עלייך את הדין - להבין - את הרגע שאחריו ההתרחשות היא בלתי נמנעת.
היכנסי לתמונה זו וזהי את נקודת האל-חזור. הישארי בנקודה זו, בעלת שתי הפנים: האחת - של לידה רגילה, והשנייה של ניתוח. הישארי ברגע בלתי נסבל זה, שבו שתי האפשרויות עומדות לפניך, או שאת נמצאת בו בשתי פנים. הישארי להרף עין, שבו תרגישי שאת ממצה דבר מה איכותי, מכירה את החוויה, ואז חזרי לגופך השלם והכירי לו תודה עמוקה.
למעשה, זו הזמנה להיזרק למימיו של אוקיינוס הפוטנציאל. המחשבה שמתוכה מתבלט החוצה המעשה. אם אפשרות הניתוח הקיסרי כבר קיימת בך, כלומר את מרגישה שעלייך לבקר שם, עשי זאת. הלוואי הוא, שהחוויה המנטלית המוקדמת עשויה לחסוך ממך את התגשמותה בעולם הפיסי בדמות צלקת. אין הכוונה שהחוויה המנטלית תבטל אותה.
הכוונה היא להחזיר אותך אל מקום של פליאה אמיתית, לאפשר לך לחוש את טעמו של הפוטנציאל כדי לפעול מתוכו, ומאחר שפוטנציאל הוא מחשבה, ומחשבות נמצאות ביחסי גומלין, הרי שעלייך לחשוב מתוכו.
קדם-רגע זה הוא נקודה יקרה מאוד. את "תופסת את הפוטנציאל בצווארונו" ודוחקת אותו-אותך אל הקיר. בסביבה הקרובה מאוד של הפיצול הזה, הנפער במחשבה, אפשר לאחר מכן גם לעבור דרך הקיר, וההתקדמות היא לתוך סביבה שונה לחלוטין. לא עוד הגברה של ה"כן ולא" הקודמים, כי אם טילום. מה זה? לא משנה, זה לא ידוע.
מכל מקום, אפשר לומר בפשטות, שבזמן הקדם-רגע תופעה מתקיימת במחשבה בלבד, כפוטנציאל, וככזו היא יכולה לעבור מוטציה כדי להתפתח לתופעה הרצויה באמת.
מכל מקום, אם אינך מתחברת בקלות לדימוי הרגע בעל שתי הפנים, נסי פעם לעצור מנת מזון לעוסה בבית הבליעה שלך, כאילו להביא אותה לנקודת האל-חזור בלי לבלוע. עשי זאת רק אם התנסית בתחושה מוזרה זו בעבר מתוך בחירה, ויש לך שליטה מוחלטת בתהליך זה.
אם ההתנסות הזאת אינטנסיבית מדי, ויש לך ניסיון טוב ב"חשיבה חיובית", את יכולה להתמקד באפשרות נוספת: היכנסי לתמונה ו"תקני" את המוניטור בכל דרך שהיא, מוזרה ככל שתהיה, ובלבד שהמשתתפים הנוספים בתמונה לא יראו שאת עושה זאת. "תקני" את המוניטור, כך שייראו דופק עוברי תקין, מיילדת מחייכת, מלווה הנאנח בהקלה או כל דבר אחר, שישנה את התסריט על-פי בחירתך.
הדבר הטוב ביותר יהיה לנצח את האיום מתוך חלום, כשאת שרויה בהרפיה מוחלטת ואינך מציבה הגנות הגיוניות מפני החוויה, כפי שאת אולי עושה באופן אוטומטי במצב ערנות. אם הצלחת "להזמין" חלום בשעת הדמדומים שלפני ההירדמות, נסי לזמן חלום, שיאפשר לך להיכנס לתוך הלידה שלך.
גם החלום מתאפשר בתוך מסגרת האמונה שלך, אולם הוא מעט יותר נקי מהגנות הכרתיות, המופעלות באופן אוטומטי באור היום או במצב ערנות רגיל וחוסמות את ההתנסות.
נשים רבות מתנסות בחלום תעופה, לדוגמה. עם זאת חלום על מעבָר, המקביל לתעופה מבחינת מהירות וקלות, אך מתבצע בקרקע, הוא נדיר, אם קיים בכלל. אם כן, אפשר להניח, שהתעופה האווירית מתאפשרת בתוך מסגרת האמונה האנושית, אך עבִירות תוך-אדמתית אינה מצויה במסגרת זו. ניתן ללכת עוד צעד אחד קדימה ולומר שמסגרת האמונה מכילה סוג מסוים של התנסויות, שהן כנראה בלתי חווייתיות במובן הכרונולוגי הרגיל, אך הן מוטבעות בסוג מסוים של זיכרון, שכנראה גם הוא בלתי חווייתי במובן הכרונולוגי הרגיל. כלומר, החלום מאפשר גישה אל מאגר זיכרון, שאינו תלוי בזמן ובמרחב. לפיכך את יכולה לגשת באמצעותו ללידה שלך, הנעולה כרגע מאחורי דלת הפלדה של ה"עתיד".
אם נוח לך עם טיפוסי חשיבה "גבריים" יותר, כלוגיקה או רצינות לשמה, אולי כדאי שתעבדי בשיטה הבאה: היכנסי לתמונה השלילית או המאיימת ונסי לחוות לפחות שכבה דקה ממנה. אולי יצופו טיפוסי רגשות או דוגמאות מסוג בעל איכות מוכרת מסוימת, ותזהי אותם. את יכולה לחוש פחד, צער, כאב או אולי דווקא תחושת התמוססות של העול, שציפית להרגיש לפני ההתמודדות החווייתית הזאת, ואולי תחושי הקטנה ניכרת של כל אותם המעמסים.
אך אל תעמיסי על עצמך יותר מדי. העבודה הפנימית לעולם אינה דורשת ממך לצאת מגדרך. להפך, היא דורשת ממך להישאר בתוך התחום שבו את נמצאת. עם זאת עלייך לחוות את מה שאת מאמינה שעלייך לחוות, וייתכן שמהות זאת יכולה להישקל באיקס (X) מאמץ מנטלי בעל איכות מסוימת או בוויי (Y) כאב. אך הצורה בידייך - ואת יכולה לבחור בחיים.
מכל מקום, אם מדובר ביותר מתמונה אחת בתסריט האימה שלך, תצטרכי לעשות זאת בכל אחת מהתמונות. ואולם בדרך-כלל מדובר בתמונת מפתח אחת או בשתיים או בשלוש, שבהמשך הדרך אולי יצטמצמו לאחת.
ההישארות אל מול נקודת האל-חזור, "עבודת התיקון" והחוויה השלילית דומות מאוד לעבודה דתית, ובמיוחד לטקס הקרבת קרבן. ההתכווננות לתמונה הרלוונטית, שבה את מאמינה שטמון כוח, היא חלקו הראשון של הטקס. אפשר להקביל אותה לדוגמה של "אינדיאני" המתייעץ בשאמאן (כוהן דת המסוגל לטייל בעולם הרוח) בנוגע לשאלה, "איזה אל עליי לרָצות במצב זה?" השואל נועץ במקור הידע האמין עליו כדי לזהות את "בית המקדש" הנכון של האל הנכון, שבו עליו להתפלל ולזבוח קרבן או להניח מנחה. הקרבת הקרבן עצמה היא השלב השני, היא פועל יוצא ממציאת "בית המקדש" שקדמה לו.
הדרמה הדתית - הטקס, שכן זה בהחלט טקס של הקרבת קרבן - חייבת לשקף בנאמנות את המציאות הפנימית, כדי להיות תקפה.
בפשטות, גם קרבן של סלסילת פירות, גבינות ועוגות שאפית או אפילו שוקולדים, שתגישי לצוות כשאת באה ללדת, עשוי להתקבל ברצון. אך כאמור, זו דוגמה פשוטה. את יכולה להקריב גם רצונות אחרים שלך או צרכים אחרים שלך. לכי לאורך, אם עלייך להקריב קרבן. זכרי שהקרבן חייב לשקף דבר, שאת יכולה לתת (זמן, עבודה, כסף וכד'), ושבאותו הזמן עליו להיות משהו, שהצד השני ירצה ויתרצה עקב קבלתו. כל זה נכון רק אם המציאות הפנימית שלך מסכימה לכך.
אולי את מאמינה, שהצורך שלך קושר אותך הרבה יותר למכשירים, ואז תרצי להקריב להם קרבן. ייתכן שבמהלך ההיריון עברת הרבה בדיקות אולטראסאונד או בדיקות אחרות, וכבר בחרת שלא במודע את קרבנך והקרבת אותו למכשור הטכנולוגי, בכך שתרמת את חלקך כמסייעת לשימוש בו.
בסביבתנו הגשמית משיגה התקדמותנו הטכנולוגית את זו הפנימית, כשם שהחלוץ, שהוא השלכה שלנו, מקדים תמיד את המחנה. המכשור הטכנולוגי הרפואי משקף חלקים במציאות הפנימית שלנו. הסכין והמספריים פוצעים, אך מטרת השימוש בהם היא לרפא. מבחינה זו המכשור משרת היטב את הדרמה המוסרית, בכך שהוא מראה קשרי סיבה-תוצאה, שכר ועונש, ומדגים קונפליקט ודואליות. לדוגמה, אם אישה חיה באמונתה, שהיא אינה יכולה להכיל לידה רגילה ולעבור לידה רגילה, היא מקבלת עליה את "עונש" הניתוח בתמורה להטבותיו - מניעת לידה "רגילה" והמשך חיים "בטוחים".
כשהמכשור עומד בפני עצמו, הוא מפחיד. אף שהוא השלכה שלנו, אנו תופשים אותו כממשות פיסית בפני עצמה בעולם האמיתי. והוא אכן כזה. משנולדה ממשות כזו, לא משנה כיצד הופחה בה רוח חיים, מעוניינת "נשמתו" של המכשיר להתפתח ולהגשים את עצמה, והיא מצויה באינטראקציית הגשמה הדדית עם כל המציאות שמסביב.
גם הצוות הרפואי העובד עם המכשור מעוניין להגשים את עצמו באמצעות עבודת המכשירים. אף שרופא טוב עומד כשידיו בכיסים בזמן הלידה, סביר להניח שאנחות כאב ידרבנו אותו להשתמש בציוד מאלחש. למעשה, הצוות המיומן בעבודה במכשירים מעוניין להקל על היולדת, ואינו רואה את ההתערבות כדבר שלילי. להפך, הוא מעוניין לעשות את הטוב ביותר, כפי שהוא תופש זאת.
אם אישה משדרת אי-נוחות רבה, מועברת אי-נוחות זו ממנה אל הצוות, המעוניין להיפטר מאי-נוחות זו. הוא אינו מעוניין לסבול אותה, וגם אינו מבין לשם מה צריך לסבול אותה. והוא מותנה לעשות הכל לכדי "לעזור" ליולדת, ולמעשה, לעצמו, ולעמוד בעקרונותיו הקובעים: נתקלת במצוקה - חסל אותה באמצעות "עזרה".
אם אינך מעוניינת בעזרה רפואית, את עשויה לראות בה התערבות שלילית, מעשה של עוולה. מאחר שאת היא המשלמת על עוולות שנעשו לך, חשוב שתמנעי אותן. אם אפשר, רצוי שתמנעי עוולות אלה עוד בטרם התממשו, אף שאפשר למנוע גם בדיעבד. לכן את לומדת עכשיו למנוע. אף שבמהותה זהה המניעה להקרבת קרבן, היא פשוט אינה נמתחת לנגד עינינו כתופעה בזמן ובמרחב במישור המעשי, ואילו הקרבת קרבן היא בעלת תכונות נוחות כאלה.


לעיון בפרקים נוספים מהספר 'אמנות הלידה'