א. על כאב בכלל וכאב בלידה
ב. על שיטת קיי
ג. שיטת קיי והכנה ללידה
1. הרפיה
2. הפגת כאב
3. חיזוק נפשי
4. היפוך עובר
5. לידה רגילה לאחר קיסרי
6. זירוז
7. יתרונות ואזהרות
8. מה נדרש להדרכה בשיטה ולמי מתאימה
הקדמה
המטרה בשיטת קיי היא להתחבר לשלווה שבתוכך ולזהות את המשאבים הפנימיים שלך בכלל ואת הכוחות שאת צריכה לקראת הלידה בפרט.
הטיפול בשיטה הוא גופני ונפשי, ויש בו שימוש בדמיון מודרך המשלב בין טכניקות להרפיה עמוקה, עבודה עם התת מודע ושימוש בשפה ליצירת מציאות. השיטה עוזרת להגיע רפויה ורגועה ללידה- דבר המקדם את הלידה באופן משמעותי; לשלוט בכאב – אין צורך אפילו להסביר את היתרון; ולהכיר את התת-מודע כדי להבין את כל הכוחות הפועלים על המחשבה ועל ההתנהגות ולהשפיע עליהם ליצירת מציאות חיובית של לידה קלה (עד כמה שניתן להתקרב להגדרה זו).
על כך במאמר זה המתובל בסיפורים אישיים על התנסויות בשיטה.
...
קרן (שם לגמרי לא בדוי) הגיעה לבית החולים בערב, עם ירידת מים, עם פתיחה מזערית ועם צירים סדירים אך ללא כאבים. הרופא האישי שלה שנכח בבית החולים בישר לה שלאור מצבה נראה לו שיתראו בבוקר בחדר הלידה והלך לביתו.
כעבור שעה בלבד, קרן כבר החזיקה בידיה את בתה. "דמיינתי אותה יוצאת, והיא יצאה", אומרת קרן. היא לא קיבלה שום משככים או מאלחשים, ובכל זאת לא חוותה שום כאבים.
האחיות בחדר הלידה של הדסה עין כרם עוד לא ראו דבר כזה: יערה (שם לגמרי לא בדוי) הגיעה עם צירים יעילים ועם פתיחה של ארבע אצבעות – על אופנוע! יערה החליטה לקחת אפידורל למרות שלא חשה כל כאב, "לכל מקרה".
מה משותף לקרן וליערה? שתיהן למדו לשלוט בגופן ובתחושותיהן באמצעות שיטת קיי.
על כאב בכלל וכאב בלידה
מהו כאב?
כאב מעיד על בעיה בגופנו. זהו למעשה איתות ששולח הגוף למוח...
אם כואב הראש – סימן שצריך לאכול, לשתות, לישון, אולי לקחת אקמול, ואם הכאב עדיין נשאר, או ממשיך זמן רב – צריך ללכת לרופא ולבדוק. כאב גב מסמן לנו שצריך להפסיק לשאת משאות כבדים. כאב שיניים שולח אותנו אל רופא השיניים.
כאב הדקירה בכף הרגל אחרי שדרכנו על זכוכית בחוף הים גורם לנו להרים את הרגל ולא להמשיך לדרוך באותו מקום. כאב שנובע מחום מונע מאיתנו להמשיך לשים את ידינו על אותו חפץ חם, ובכך מונע כוויה (או כוויה קשה יותר).
בגוף יש קולטנים מיוחדים שקולטים מולקולות המשתחררות על ידי רקמת גוף הנמצאת במצוקה. הקולטנים האלה מעבירים אל המוח מסר שמתפרש ככאב, בתקווה שהמוח יעביר לגוף הוראה שתוציא את הרקמה מהמצוקה.
איפה מרגישים את הכאב?
האם קרה לך אי פעם שמישהו דיבר על כינים והתחלת להתגרד?
כאב הוא במקרים רבים גם פונקציה של ציפייה: כשמצפים לכאב, זה כואב יותר. כשמצפים להקלה, באה ההקלה. לא בכדי, התרופה הנפוצה ביותר בחדרי מיון בארץ היא... אֵינְבּוֹ (פְּלָצֶבּוֹ בלעז. כדור ללא תרופה). החולים המקבלים אינבו מצפים להקלה בכאב ולעיתים גם בתסמינים אחרים – ולעיתים קרובות מספיקה האמונה הזאת כדי להקל. מאותה סיבה, בכל מחקר על תרופה חדשה, יש גם קבוצת ביקורת המקבלת אינבו, כדי להפריד בין האפקט של התרופה עצמה לבין אפקט השכנוע של החולה ביעילותה. לעיתים קרובות מגלים שגם האינבו יעיל בטיפול באותם תסמינים.
בתפיסתנו, האיבר שמרגיש את הכאב הוא היד, הרגל, הגב, הבטן וכו`. למעשה, המוח הוא זה שמרגיש את הכאב ובאמצעותו אפשר גם לשלוט בו.
בתחילת המאה ה-20 גילה רופא בשם ד"ר גרנטלי דיק-ריד שנשים מתרבויות שאינן מבוססות על התנ"ך, וכן נשים אנאלפביתיות שאינן מכירות את התנ"ך, סובלות פחות או אינן סובלות כלל מכאבים בלידה. חלקן, כך הוא גילה, לא ידעו כלל שלידה אמורה לכאוב.
אנחנו, לעומת זאת, שטופות מוח לא רק משחר ילדותנו – 20, 30 או 40 שנה. כבר שלושת אלפים שנה אומרים לנו "בעצב תלדי בנים". דורות רבים של נשים שגדלו עם האמונה הזאת, חיזקו אותה בכך שהוכיחו אותה שוב ושוב. אנחנו מצפות לכאב וכמובן שבהתכווצות הראשונה שהיא חזקה ממה שאנחנו רגילות, אנחנו אומרות לעצמנו "אוי לא, זה ציר. עכשיו יכאב לי". ונחשו מה? זה יכאב.
נסי "לעשות שריר" ולמתוח את הזרוע במקביל לרצפה. עכשיו הניעי אותה בתנועות קטנות ואיטיות למעלה ולמטה. כמה זמן את יכולה להמשיך כך בלי להרגיש כאב? תלוי ברמת האימון של השריר. בכל מקרה, אחרי זמן מה זה יכאב.
השריר מעביר למוח מסרים של כאב כי הוא מתאמץ מעל ומעבר למה שהוא רגיל.
בלידה, מטרת הצירים היא לפתוח ולמחוק את צוואר הרחם, ומאוחר יותר לדחוף את התינוק החוצה. שערו בנפשכן איזו עוצמה של התכווצויות צריך כדי לדחוף תינוק שלם דרך פתח של כ-10 ס"מ ועוד להעביר אותו אחר כך בתעלת הלידה! התכווצויות אלה הן מעל ומעבר לכל פעילות שעשה שריר הרחם אי פעם (חוץ מאשר בלידות קודמות) ולכן אין תימה שהן כואבות. אולם אצל האישה המפוחדת והלחוצה, פועל סט נוסף של שרירים, שמטרתו להשאיר את צוואר הרחם סגור. הפעולה המנוגדת של השרירים מעצימה את הכאב ומאריכה את הלידה. כמובן שככל שכואב יותר, השרירים המתנגדים עובדים חזק יותר.
שיטת קיי
שיטת קיי, המבוססת על הרפיה עמוקה בשילוב טכניקות שונות של דמיון מודרך, מספקת מענה לטווח רחב ביותר של בעיות, גופניות וגם נפשיות: פחדים, חרדות ופוביות; שינוי הרגלים – עישון, אכילה נכונה, כסיסת ציפרניים, ניהול זמן וכו`; בעיות שינה, התמודדות עם מתחים, וכן מצבים גופניים שונים, החל ממחלות פסיכו-סומטיות וכלה במחלות "אמיתיות" (לפי לואיז היי, שספרה "אתה יכול לרפא את חייך", הוא ספר חובה לכל מי שרוצה לשלוט בחייו, כל מחלה היא פסיכו-סומטית). לאישה ההרה מאפשרת שיטת קיי שליטה כמעט מלאה בלידה.
שיטת קיי והכנה ללידה
שיטת קיי מכינה ללידה בשלושה מישורים עיקריים:
א. היכולת להגיע במהירות להרפיה עמוקה והזמינות של ההרפיה בחיי היום יום.
ב. ניהול כאב: כלים להפגת מתח וכאב דרך המוח והריכוז (ללידה ולכל הכאבים והמתחים).
ג. התייחסות למצב נפשי (פנטזיות / פחדים) הקשורים ללידה.
הרפייה
אבן היסוד של השיטה היא ההרפיה. ברגע שהאישה מגיעה לחדר הלידה רגועה, כבר נעשתה יותר מחצי עבודה. רובנו שוכחות (בעיקר בהריון ראשון) שצריך להגיע לבית החולים כדי לקבל אפידורל, והצירים אינם מחכים.
גם בבית החולים, צריך פתיחה מסוימת, והחומר אינו משפיע על כולן באותה יעילות. אישה שמגיעה לחדר לידה כאובה ולעיתים קרובות גם מבוהלת, אינה יכולה בדרך כלל לחשוב בקור רוח, ופעמים רבות אינה אסרטיבית דיה כדי לנהל את הלידה בדרך שלה.
טכניקות הרפיית המתחים מאפשרות יותר שליטה במצב. הדבר נכון גם לגבי מי שבוחרת לקבל אפידורל- שגם אחרי קבלתו, חשוב לעזור ללידה להתקדם בצורה יעילה ובריאה וההדרכה עוזרת בכך. לכן השיטה מתאימה לכל סוגי הלידות.
כמו כן, בשיטת קיי לומדים להרפות באופן מודע את השרירים הבלתי רצוניים המתנגדים לפתיחת הרחם, ולהעצים את פעולתם של השרירים הפותחים. כתוצאה מכך כל מי שהשתמשה בשיטה מדווחת על לידה מהירה מהצפוי.
ההרפיה הגופנית מביאה גם להרפיה של החלק המודע והביקורתי בנפש, ולחשיפת התת מודע. כמו בשינה, שבה הגוף רפוי, ופתאום אנחנו מוצאים את עצמנו מאמינים לכל מיני דברים בלתי אפשריים המתרחשים בחלום; כמו בצפייה בסרט טוב, כשאנחנו מוצאים את עצמנו מאמינים לכל מה שקורה על המסך, ומרגישים מה שיוצרי הסרט רצו שנרגיש (לעיתים אנחנו נכנסים גם להרפיה גופנית, ומזילים ריר...); כך גם במצב של הרפיה יזומה, אנחנו יכולים להביא את עצמנו למצב שבו נוכל לשנות את גופנו ואת תחושותינו ב"דרך עוקפת אינבו".
במקום לקחת כדור שאנחנו מאמינים שיעזור לנו, אפשר לדמיין, ו/או פשוט להאמין, בלי לקחת כדור. הדרך הזו יכולה לעבוד גם במצב של ערנות מלאה, אם אנחנו מאפשרים לעצמנו לנטרל את הגורם הביקורתי ולהאמין ביכולותינו. הדמיון המודרך הוא החוליה המקשרת בין סרט טוב לבין חלום: בסרט החושים מודרכים אבל אין מקום לדמיון. בחלום התת מודע לוקח אותנו למחוזות שהוא מחליט, ללא הדרכה מבחוץ.
הפגת כאב
בנוסף להרפיית מתחים, כוללת שיטת קיי גם טכניקות אלחוש המבוססות על דמיון מודרך. מידת האלחוש משתנה מאישה לאישה לפי מידת האימון והאמונה ולפי מטרותיה של האישה – חלק מרגישות כאב אך יכולות להתמודד איתו, וחלק לא ירגישו כאב כלל.
סיפורה של חן:
אפשר להגדיר את חן כאישה רגישה מאוד. לחן סף כאב נמוך מאוד. "אני מאלה שרק נוגעים בי וכואב".. דווקא יכולת להרפות יש לי. אבל איך אעבור את הלידה?" חן החליטה לאפשר למוח שלה לציית למה ששומע והזינה אותו בכלים מנטליים להפגת כאב עד שהאמינה לכך. הכלים שרכשה בהדרכה שירתו אותה ביעילות רבה, כי היא תרגלה אותם על כל כאבים שהופיעו עד הלידה ובלידה המשיכה להזכיר לעצמה ולאפשר למוח לציית להם. אלו כלים שימושיים בעת הצורך גם היום.
חיזוק נפשי
בשיטת קיי מבררים עם היולדת את מצבה הנפשי-רגשי לקראת הלידה ואיך הייתה רוצה לראות את הלידה. מגדירים מה חשוב לה בלידה – פחות מהכיוון של "תוכנית הלידה" המוכרת ויותר מהכיוון שמחבר אותה לכוחותיה הפנימיים. לדוגמא: האם היא מעוניינת בלידה טבעית, בלגיטימציה לחוש את הכאב, בכלים לניהול כאב עד לקבלת האפידורל, בשליטה ובניהול של הלידה, או ברגיעה ובשחרור שליטה.
לעיתים בשלב זה בהדרכה עולים פחדים שעלולים לגרום לסיבוכים בהריון ובלידה. על כך להלן:
החלק שלא רוצה ללדת
יישומים נוספים של שיטת קיי הם עזרה בהיפוך עובר, הכנה ל-VBAC (לידה רגילה לאחר ניתוח קיסרי), וקידום לידה שמתעכבת.
כמובן שאת רוצה את התינוק שלך ורוצה ללדת (ברוב המקרים), אולם האדם הוא בעל חיים מורכב, ויחד עם הרצון החיובי והמודע לקבל את שאנו רוצים, קיים גם חלק שמתנגד. לעיתים קרובות זהו פחד – מודע או בלתי מודע – אפילו מדברים בלתי הגיוניים.
טיפשיים ככל שיהיו פחדים אלה - יש בכוחו של החלק הזה לנהל אותנו. "ניהול" זה משמעותו: תינוק במצג עכוז, לידה שנתקעת ולא מתקדמת, לידה שמסתיימת בניתוח שלא מבחירה. כל אלה מצבים שבהם יש חלק של חוסר מוכנות ללדת. הסיבות לכך נמצאות ברמה של התת-מודע.
סביר להניח שבשיחה רגילה אישה לא תהיה מודעת לכך כלל, ולכן יש לעבוד איתה בהדרכה שבה קודם מלמדים אותה את היכולת להרפות את המודע, ואז מבררים עם התת-מודע את הסיבה לחוסר המוכנות ללדת.
לעיתים עצם העלאת הנושא למודע כבר עוזרת, ולעיתים ממשיכים את ההדרכה. כך יש התייחסות לגורם הנפשי. לשיטה זו קוראים תרפיית החלקים (parts therapy), והיא מתבססת על תרפיית הגשטאלט.
היפוך עובר
בשנת 1981 נעשה מחקר בארצות הברית ובו השתתפו מאתיים נשים שעובריהן לא התהפכו למצג ראש עד השבוע ה-36 של ההריון. מאה מהן קיבלו הדרכה בהרפיה ובדמיון מודרך, ומאה אחרות עברו היפוך חיצוני (הליך שעלול להיות כואב ביותר) או לא קיבלו שום טיפול.
הממצאים הפתיעו גם את החוקרים: מתוך קבוצת הביקורת, 26 תינוקות התהפכו עד הלידה. חלק מהתינוקות שעברו היפוך חיצוני, התהפכו בחזרה. בקבוצת הדמיון המודרך, 81 תינוקות התהפכו למצג ראש. השערת המחקר הייתה שיידרשו כ-10 מפגשים בממוצע כדי להפוך תינוק.
למרבה ההפתעה חלק מהתינוקות התהפכו כבר אחרי טיפול אחד, והממוצע עמד על שתי פגישות בלבד.
ההסבר הוא פשוט: לפעמים הסיבה לכך שהתינוק לא התהפך נעוצה במתח שבו נמצאת האם. זה יכול להיות פחד מפני הלידה הקרבה, אך גם מתחים שאינם קשורים להריון, כגון מעבר דירה, מערכות יחסים וכו`. הרפיית המתחים היא השלב הראשון. הדמיון המודרך יכול לעבוד כ"אינבו", ותהליכים שהאם מדמיינת יכולים לקרות גם במציאות.
סיפורה של יעל
יעל פנתה להדרכה בשיטת קיי בשבוע 35 לקראת לידה שניה, בעקבות עובר במצג עכוז. הלידה הראשונה זרמה יפה עד שהוחלט על שימוש במלקחיים, אשר פגע באגן של יעל בצורה כל כך מכאיבה וקשה, שאילצה אותה להישאר במיטה במשך שבועיים לאחר הלידה ללא יכולת ללכת. בשיחה מקדימה לא קישרה יעל בין סיפור הלידה הראשונה לבין העובר שעכשיו במצג עכוז.
אולם המעניין הוא שלאחר "חיפוש" בתת-מודע (בהדרכה) גילתה את החלק שבה שפחד מלידה חוזרת עם שימוש במכשירים. בהדרכה יעל עברה טיפול שהרגיע את אותו חלק. כעבור שלושה ימים היא התקשרה ובהתרגשות רבה בישרה שהעובר התהפך! וציינה שהיכולת שלה להרפות תרמה רבות לכך.
לידה רגילה לאחר ניתוח קיסרי (VBAC)
בעבר סברו שפעם קיסרי = תמיד קיסרי. היום ידוע שאפשר ללדת רגיל לאחר קיסרי. אישה המעוניינת ללדת לידה רגילה לאחר שלידתה הקודמת הסתיימה בניתוח, צריכה לרצות זאת ולהתכונן הן פיזית והן (בעיקר) נפשית.
נכון שישנם תנאים פיזיולוגים שמחייבים ניתוח קיסרי, אולם שיטת קיי רואה בכל מצב פיזי גם את הצד הנפשי. לתת מודע ולכוחות הנפש יכולת השפעה אדירה על גופנו, עד כדי להביא אותו למצב הדורש ניתוח. שיטת קיי אומרת: אם כך הוא, בואו נלך מהכיוון ההפוך- דרך התת מודע נאפשר לגוף להיות במצב האופטימלי ללידה רגילה.
בשיטת קיי מבררים עם התת-מודע את הגורם הנפשי שגרם ללידה הקודמת להיתקע / להסתבך ולהגיע לניתוח. משם ממשיכים ל"יצירת פתרון" ולהמשך יצירת מציאות חיובית ללידה הקרבה.
סיפורה של אפרת:
לקראת לידתה הראשונה היה חשוב לאפרת ללדת טבעי. היא ניסתה לקדם את הלידה ככל שידעה אולם בשלב מסויים לאחר שעות רבות ללא התקדמות העדיפו הרופאים לנתח מחשש למצוקה. התברר שהתינוקת שלה לא היתה בזוית מתאימה כדי לרדת באגן ולתעלת הלידה.
אפרת הגיעה להדרכה לקראת לידתה השניה בתקוה שהפעם תוכל להימנע מניתוח. בהדרכה נערך בירור של הסיבות העשויות היו למנוע מביתה להתמקם בתנוחה המתאימה ללידה. סיבות הקשורות בפחדים של אפרת: בהדרכה נעשה בירור שהעלה פחד, השמור בתת-מודע שלה, מפני מעבר דרך מקומות צרים בעקבות חוויה שלה (מחיים אלו, מחיים קודמים או אפילו מסרט שראתה והזכרון הופנם כאילו הדבר קרה לה).
את הפחד הזה השליכה על התינוקת בלידה ובכך עצרה את ההתקדמות שלה בתעלת הלידה. לאחר בירור זה יצירת "תסריט" חיובי אפרת נרגעה והיתה לה את היכולת להפריד בין פחדיה לבין הלידה, ולהגיע מוכנה וחזקה בנפשה ללידתה השניה, שהיתה רגילה.
זירוז
לא, לא מדובר במקרים בהם הכל בסדר ורק נמאס לסחוב (ואפילו עוד לא הגעת לשבוע 40). הכוונה להריון שעבר את המועד והגיע למצב שבו הרופא כבר קובע תאריך לזירוז תרופתי, או ללידה שהחלה ומתעכבת.
גם במקרים אלו קיים הגורם הנפשי, החלק שפוחד או לא מוכן ללידה, בדיוק כמו במקרים של עובר במצג עכוז ושל לידות שמסתיימות בניתוח. גם כאן "מאווררים" ומנטרלים את הפחד, מדריכים להרפות וזה עושה את שלו.
(במקרה של הריון שעבר את המועד יש לבדוק שוב את תאריך הוסת האחרונה ואם ידוע יום הביוץ ולהעריך מחדש את גיל ההריון. יתכן שיש פספוס של שבוע או שבועיים).
תועלות נוספות של שימוש בשיטת קיי
טכניקות הרפיית הגוף וההרפיה ממתחים ימשיכו לשמש אתכן לאורך כל החיים. ברגע ששולטים בהרפיה, אפשר להשתמש בדמיון המודרך גם "שימוש עצמי" ללא מדריך חיצוני, כדי לרפא תחלואים שונים. היתרון הגדול ביותר הוא שאין כאן תלות במטפל או בכימיקלים. כל מה שצריך כדי ליישם את הטכניקה הוא ראש – ואותו אתם לוקחים אתכם לכל מקום..
לדוגמא: היכולת להיכנס מהר להרפיה עמוקה חשובה ושימושית אחרי הלידה כשאין שנת לילה רצופה והזמנים למנוחה קצרים. כך אפשר למלא מצברים גם ב 10-20 דקות. הפגת כאב שימושית תמיד לכל סוג של כאב: כאבי ראש, מכה, כאבי מחזור וכו` (אזהרה – אין להשתמש בשיטת קיי על כאב בלתי מוכר שהיה מביא אותך אחרת אל הרופא!)
- שיטת קיי שייכת למשפחת "דמיון מודרך" מבחינת השימוש שלה בהרפייה ובחיזוקים חיוביים. מה שמייחד אותה הוא שילוב של כלים טיפוליים כגון בירור החלקים שבתת המודע (כפי שצויין קודם לפי תרפיית הגשטאלט).
-כלי טיפולי נוסף יכול להיות מידע מגלגולים קודמים או שחזור זכרון מודחק או "מוצפן" מחיים אלו (תלוי במה מאמינים), כדי לפתור בעיה שקיימת היום.
- ההדרכה מכבדת את המקום שלך ואין לחץ או עידוד להגיע למקומות שאין מוכנות אליהם. את/ה הקברניט המחליט לאן ובאיזה קצב.
- בטיפול פרטני בבעיות נפשיות וגופניות (שהן כמובן היינו-הך. ההפרדה בין גוף לנפש היא מלאכותית), אנשים שהיו בטיפול פסיכולוגי קונבנציונלי מדווחים ש"שעתיים בשיטת קיי שקולות לשנה של טיפול" או "חודשיים שקולים לעשר שנים".
סדנאות ההדרכה ללידה בשיטת קיי נערכות באופן אישי או בקבוצות קטנות (עד 3 נשים בקבוצה). בכל סדנה שלושה מפגשים בני כשעתיים, והם מתקיימים פעם בשבועיים, וכוללים שיעורי בית רבים בין מפגש למפגש ועד הלידה. במהלך הסדנה לומדות המשתתפות להיכנס להרפיה מהירה, לנשום נכון ולהתמודד עם כאבים. כל משתתפת מקבלת CD ובו הדרכה להרפיה וחיזוקים חיוביים ללידה קלה.
אזהרות כלליות לגבי שימוש רחב טווח בשיטה:
- לעולם אין להשתמש בדמיון מודרך במקום טיפול רפואי, רק בנוסף!
- לעולם אין להפסיק לקיחת תרופות פסיכיאטריות או אחרות על דעת עצמך ללא התייעצות עם רופא, גם אם הרגשת שיפור.
- אין להשתמש בטכניקות האלחוש על כאב חדש, שבמקרה אחר היה מביא אתכם אל הרופא!
- כמו כן, משום שדמיון מודרך הוא כלי כל כך רב עוצמה, אין להשתמש בו על אחרים ללא הכשרה.
למי מתאימה הכנה ללידה בשיטת קיי?
מאחר שכל העבודה נעשית בתוך הראש, מידת ההצלחה בכל טיפול בשיטת קיי תלויה במוטיבציה, באימון ובאמונה.
מוטיבציה: מי שאינו רוצה לשנות או להשתנות – באמת "לא יצליח".
מוטיבציה: גבוהה בדרך כלל כשמדובר בשליטה בכאב. (מה שלא תמיד נכון בהקניית הרגלי אכילה נכונים ובגמילה מעישון). עם זאת, מי שמאמינה שלא תצליח באלחוש אכן תחוש כאב (או תבקש אפידורל מבעוד מועד, כמו יערה).
אימון: שיעורי הבית קלים וכיפיים, ויש להתמיד ולבצעם בכל יום, וכמה שיותר פעמים ביום. השיטה מתבססת על הרפיה ועל כוחן של מילים ושפה ביצירת מציאות חיובית או הרגל חדש ולצורך כך חשוב התרגול החוזר.
אמונה: כדאי לשמור על פתיחות או מוכנות לתסריט חיובי שיכנס לחיים. ספקנות לא עוזרת לתוצאות הרצויות. יש לזכור כי אנו בוחרים להחזיק בכל אמונה שלנו, ובאותה מידה אפשר להחזיק באמונה אחרת (למשל לידה קלה במקום לידה קשה..).
לעיתים נדמה לנו שהרגשה או אמונה היא עובדה בלתי ניתנת לשינוי וש"ככה זה". לדוגמא: סיגל פחדה משימוש באפידורל, ועם זה מחוסר שליטה בלידה. "רק מפני שאגיד שלא אקח אפידורל זה לא אומר שכך אחשוב וכך יהיה. אין קשר בין מחשבותיי למציאות. יש לנו אחריות מסויימת על בחירותינו אך עד גבול מסויים".
בעיניה זאת עובדה ולכן ברור שהיא צודקת. המטרה בהדרכה של סיגל היתה לרכוש תחושת שליטה ורוגע בין אם תיקח אפידורל ובין אם לא. תרגול ההרפיה והשמיעה החוזרת על הדיסק עשו את שלהם ונוצרה פתיחות במחשבה שהביאה אותה ללידה טובה (ללא אפידורל, דרך אגב), שהותירה את סיגל בשליטה, רגועה, מאושרת וגאה.
איך ניתן לדעת מראש האם השיטה מתאימה עבורך?
מאחר שהשיטה מבוססת על דפוסי חשיבה, בדרך כלל, עצם העניין בה מעיד על מוכנות ולו מסוימת לשינוי מחשבתי, או על נטיה קיימת לחשיבה חיובית ולכן ברוב המקרים השיטה מתאימה.
עם זאת, בעבודה עם התת-מודע יש הפתעות ואי אפשר לדעת בוודאות למה לצפות. בכל מקרה, ההדרכה תורמת לשמירה על קור רוח והרפיה מודעת ויש ביכולתה להקל ולהאיץ את הלידה. כל הנשים שעברו את ההכשרה, עוד לפני הלידה, מעידות שהדרך עצמה מעשירה ותורמת לא פחות מהתוצאה.
לידה קלה!
*תמר עילם למדה טכניקות שונות לעבודת גופנפש בארה"ב,
וקראה לשילוב ביניהן על שם דר` קיי ולקינשו, שלימדה אותה את רוב הטכניקות לאחר שהכינה אותה ללידת בתה ענת.
*אביטל גרינפלד היא אמא, מדריכת הכנה ללידה בשיטת קיי (בהכשרת תמר עילם),
דולה ומעסה נשים הרות.
מטפלת גופנפש בעוצמת הרכות, דמיון מודרך ועיסוי.
מורה למקצועות העיסוי במהות- ת"א, משנת 2000 ובוינגייט.
חברה בכירה בועדת ההוראה של אגודת עיסוי וטיפולי גוף בישראל.
מטפלת משנת 1994.
רמת גן, טל` 052-2246911
|
