הדגם

העסקה שהוצעה היתה פשוטה - קח שלטון, ספק מזון. לא דובר על אלטרנטיבה. בתשע בערב, הרים אליו העוזר טלפון בהול למוצפן. הוא לא האמין למשמע אזניו. תוך עשרים ושלוש דקות הגיע ללשכה, שהיתה עזובה וחיוורת בשעה הזו.
העוזר, מציג ביראה מסויימת את הפרופסור המרשים, ניסה לייצב את קולו, אך וריד הולם ברקתו הסגיר את הלך רוחו האמיתי. למרות שלא עבר יותר מחודש מאז נכנס לתפקידו, לא נאמרו לו יותר ממספר מילים בעניין. פתאום העסק נעשה דחוף. באמת תהה מה כל העניינים האלה עם עב"מים בזבועיים האחרונים. איש הקשר, אם אפשר לקרוא לו איש, יצר קשר עם הפרופסור, והודיע לו שהמשלחת פה ורוצה להיפגש. הפרופסור המליץ על פגישה באזור ההרים. או.קי, אבל רק עם הדילר, הסגיר החדש את רגשותיו.
הפרופסור, שעמד כבר אז בקשר איתם, נסך בו אומץ, ואמר שקודמו בתפקיד התנגד לעסקים איתם נחרצות, ושילם בבריאותו. תערובת של יראה, חוסר אונים והרפתקנות, פרצו את מחסום הדיאודורנט שלו, וניחוחו המוכר של הפחד התפשט במכונית.
הדילר נראה כאיש נעים לכל דבר, מה שהפיג את החרדה תוך שניה. עוד הסביר שגם התאום ממערב בעניין. המזרחי לא, ותראה מה קרה, חייך. אנחנו בסך הכל מעוניינים בשימור המצב הקיים. רגשות מסויימים מזינים תודעות מסויימות, כמו שמוצקים ונוזלים מזינים גופים, פישט את העניין. אם תשתף פעולה נבטיח שתישאר בשלטון, והדובדבן שבקצפת, שחרור מהפחד.הפרופסור, אותו קנו שנה קודם לכן בפרו בנזיד ממצאים שעליהם הצביעו למענו ושהבטיחו לו מקום בפנתיאונים למיניהם, סגד להם.
הוא נתן מבט חודר במנהיג, וחשב דרכו שהרי גילו את שתי נקודות הבטן הרכה שלו - מנעמי השלטון, והפחד. לקינוח שיגר במוחו את התובנה הזחוחה, השקרית, שממילא אין לו מה להפסיד.
ההסכמה ניתנה במקום. תוך שלושה ימים הוצבו המשדרים, כפי שסוכם, בפאתי ההרים. השינוי לא עבר את סף ההכרה של איש, ומלבד כמה זקנים הטוענים עוד מזמן שהנאצים שולחים אליהם קרניים, דבר לא הובע. כל מערכות התקשורת האלקטרונית גויסו. תוך יומיים קרסה הבורסה, וגשם דיווחים על עב"מים זרע מבוכה.
אך העונג שבשחרור מהפחד היה משכר. הוא הרגיש איך גופו מתחזק מיום ליום בעוצמה אדירה, עד שחש שעוד מעט יוכל לפרוש זרועותיו לצדדים ולהתחיל לרחף, פשוטו כמשמעו.
לא היה לאף אחד מושג שיוני, ילד עתודה מצטיין, בין ההצדקות הבודדות לאינטגרציה, החליט להשתעשע באותו היום.
במעבדה להנדסה ביו רפואית, ניתח כל אותו הבוקר תוצאות ניסוי של הוראות תת ספיות. שקופית שהוקרנה במשך החלק השלושים ושש של שניה, הורתה לנבדקים לגרד באף. המשתנה שנבדק בניסוי, הוסבר לנבדקים, הוא יכולת ההבחנה בניואנסים שונים בגוון צבע. הכדורים הצהובים שהוקרנו לפניהם על המסך בתא החשוך, היו שונים מעט בגווניהם בסדר אקראי, והנבדקים נתבקשו ללחוץ על כפתור בכל פעם שהבחינו בגוון שונה לעומת הקודם. הנבדקים צולמו באינפרא אדום. כולם נגעו באף בשלב כלשהו לאחר הקרנות השקופית. רובם התעטשו. יוני, ילד בן תשע עשרה, התפקע כשצפה בהם.
באותו היום הביא למעבדה קלטת וידאו רגישה, עם "מבט" שהקליט ערב קודם לכן. הוא "ניסר" את הפריימים לפרוסות של אחד חלקי שלושים ושש השניה. שקופיות תעמולה לא היו שם, אלא רק משהו שנראה בתחילה כמו הפרעה שחזרה על עצמה. שלוש שעות עמל כדי להשיג את החיתוך המתאים, בלי הצלחה. תחושה לא נעימה עטפה את עורפו. ככל שחזר אל דגם ההפרעה, הלכה תחושתו הרעה וגברה. פחד מריר ומתכתי שנשאב מדפנות בית החזה שלו התמצק לגוש אימה במפתח הלב. הפחד הגולמי, זיהה יוני בוודאות את השפעת הדגם. הוא הריץ את תחום הדגם בפעם האחרונה. האינטנסיביות טישטשה את הגבולות שבין סיבה למסובב, והוא הרים טלפון מיוזע לפרופסור.
בעיתונים למחרת נכתב שעוד סטודנט מצטיין קפץ מבנין רפואה, כנראה מלחץ הבחינות.

רוצים עוד?