מזל טוב! ילדת!
אמא שלך באה לבקר אותך בבית החולים, מאושרת לראות את התינוקת שלך. בדיוק התינוקת זזה בעריסה שלה ומשמיעה קול, ואת שולחת יד לקחת אותה להנקה. "לא!" אומרת אמא שלך וחוסמת את הידיים שלך, "אל תקפצי לכל פיפס שלה! שלא תגדל לך מפונקת!" את ישר מתעצבנת, כי את מאמינה שצריך להיענות מייד לאיתותים של התינוק. מה היא מתערבת לך?
את שבוע אחרי לידה, מאושרת עם הבן שלך. מחר הברית, והחלטתם להזמין מוהל הביתה בהרכב מצומצם ביותר, ואת המסיבה לעשות רק עוד חודש, כשאת והתינוק תתאוששו. כל המשפחה מתקשרת שוב ושוב לשכנע אותך לעשות אירוע עם הברית. הם מאוד נעלבים ונפגעים מהבחירה שלכם. חמותך מתחננת בדמעות, שהמצווה דורשת שכולם יאכלו וישמחו בזמן המילה, ושהם יממנו הכל – האולם, האוכל, רק תגידי כן. וגם מאיימים: אם לא תסכימו, הם לא יעזרו במימון המסיבה המאוחרת. את מותשת ולחוצה וכבר התחלת לבכות.
כן, כן, לא נעים, אבל כמו שבהריון נגעו בבטן שלך אנשים זרים לגמרי, אחרי הלידה עוד מחמירה ההתערבות בחיי המשפחה שלכם, ובמיוחד בדרך שאתם מגדלים את הילד. מהר מאוד תתחילי לגלות את כוחה של המשפחה ללחוץ על אמא טריה, ולאלץ אותה לחיות ולגדל את ילדיה לפי התכתיבים של אחרים.
זה הזמן ללמוד כבר מההתחלה תקשורת אסרטיבית, שבה את מבהירה את בחירתך, בלי מריבות, עלבונות והיפגעויות.
מה שאת רוצה הוא דרך להבהיר לקרובים ולחברים (ולפעמים גם לבעל, לרופאה או לשכנה) את עמדתך, בחירתך והעדפתך – בלי להיגרר למריבה. מעל לכל, את לא רוצה להעליב אותם. חשוב לך לשמור על יחסים טובים, ולהרגיש טוב עם עצמך, ואת לא תרגישי טוב אם הבחירה בדרך שלך תגרום לסיכסוכים משפחתיים.
הדרך לכך מתחילה בתקשורת פורייה. קודם כל בינך לבין עצמך, ולאחר מכן בינך לבין אחרים.
להלן תיאור מקוצר של תקשורת כזאת.
כאן, לדוגמא, אמא שבתה בת החודשיים לא רגועה במפגשים משפחתיים, והמשפחה נעלבת מכך שהאם מתחילה להימנע מביקורים:
שלב 1 –
את מנסחת לעצמך משפט חיובי ואישי (שמדבר עלייך, על בחירותייך, על רגשותייך, ובלי שלילה, למשל, לא מה את לא רוצה – אלא מה את כן רוצה), שמבטא את מה שאת באמת רוצה בסיטואציה הזאת.
אם מה שאת באמת רוצה הוא, למשל, להמנע ממפגשים משפחתיים בחודשיים שלושה הקרובים, עד שבתך תגדל קצת, אז המשפט יכול להיראות כך:
"אני מאוד מודה לך על ההזמנה, אבל אני לא אוכל לבוא (הערה: ייתכן שתעדיפו שבן זוגך יילך בלעדייך, וייתכן שתימנעו בהרכב מלא). בתי כרגע מאוד רגישה לרעש ולאנשים, ובשלב זה אני מעדיפה להקל עליה".
תרשמי אותו לעצמך כדי שתוכלי לשנן אותו ולהיזכר בו במהלך השיחות.
עכשיו בן שיחך (למשל, חמותך) יענה. למשל, משהו כמו: "את מתחילה רע מאוד! תינוקת כזאת קטנה כבר מכתיבה לך את כל החיים!"
שלב 2 –
חשוב ביותר. את מקשיבה טוב טוב למה שנאמר לך, ומנסה לשקף בחזרה את דברי הדובר, להכיר ברגשותיו, ולהראות לו שאת באמת שומעת אותו. למשל:
"את חוששת שאני מקריבה את עצמי בגלל התינוקת."
עכשיו היא תענה על זה, ובטח תשלח לעברך עוד חץ. את בטח יודעת איזה טענות מעלים נגדך. אם לא – את תגלי מהר מאוד...
שלב 3 –
את, שוב, מקשיבה טוב טוב למה שנאמר, ושוב מזהה את הרגשות שמאחורי הטענה, ומכירה בהן. כמו כן, חשוב להבהיר את מה שאת מעריכה: למשל, את מעריכה את זה שחשוב להם שיהיה לך טוב, את מעריכה את זה שמבשלים בשבילך ודואגים שאת, בתור אשה אחרי לידה, תאכלי טוב ולא תצטרכי לבשל, את מעריכה את זה שרוצים לתרום לך מנסיון של הורים ותיקים.
אחרי שאת משקפת את הנאמר לך, מכירה ברגשות הדובר, ומציינת את מה שאת מעריכה (לא בהכרח בסדר זה), את חוזרת כמו תוכי על המשפט שהכנת לך מראש, נגיד "אני לא אגיע לארוחה ביום שישי. בתי כרגע מאוד רגישה לרעש ולאנשים, ובשלב זה אני מעדיפה להקל עליה".
שוב תקבלי תגובה, שוב תקשיבי טוב, תשקפי ותכירי ברגשות, ושוב תחזרי כמו תוכי על המשפט שלך, שמבהיר באופן חיובי מה את רוצה.
על המשפט הזה תחזרי כמה וכמה פעמים במהלך השיחה, כמה שיידרש כדי שמי שמדבר איתך יקבל אותו סוף סוף. ככל שתחזרי על זה, בשלווה ובבטחון, תוך כדי הבנה לעמדת הזולת והערכה לכוונותיו הטובות, כך יקבלו אותך יותר ברצינות.
זו עוד סיבה שחשוב לחשוב טוב-טוב על המשפט שלך, ולוודא קודם כל שהוא מבטא בדיוק-בדיוק את מה שאת רוצה. אני כללתי למשל מלים כמו "בשלב זה", שאומרות שזו החלטה זמנית שלך, שבהחלט עשויה להשתנות תוך שבועיים, אם השלב הרגיש יעבור תוך שבועיים.
האם בבית החולים יכולה למשל להגיד לאמה:
"אני מאוד שמחה שאת דואגת לי. אבל אני מעדיפה להגיב לתינוקת שלי במהירות. אני רוצה שהיא תרגיש שהיא יכולה לסמוך עלי".
[הסבר: קודם כל, תודה והערכה למה שאמא אמרה. חוץ מזה, נדירה האם שתגיב "בכלל לא דאגתי לך, אני פשוט חושבת שאת לא מבינה בתינוקות ולא יודעת איך מחנכים אותם שלא ייצאו מפונקים"... אחרי מילות ההערכה לאם בא המשפט שלך, המצהיר באופן חיובי ובלשון "אני" את הבחירה שלך, הרצון שלך, האמונה שלך.]
אמה עשויה להגיד: "אה, זה הרעיונות החדשים האלה שלך שקראת באיזה ספר! תאמיני לי, התינוקת הזאת תטרטר אותך ככה! ואת סתם מקלקלת אותה!"
[עצרי! לא מרביצים לאמא! נכון שמתחשק לך, אבל בואי ננסה משהו אחר. ברוב המקרים, כדאי להימנע בכל מחיר מהיסחפות לויכוח איזו גישה "מקלקלת" תינוקות, כי נדירה האם שתשתכנע ממך, בוודאי ביום הראשון לחייה של התינוקת הראשונה שלך:]
האם הטריה: "את מאוד מודאגת שאני אתעייף מהטיפול בה. בכל אופן, חשוב לי להגיב אליה במהירות. אני רוצה שהיא תרגיש שהיא יכולה לסמוך עלי".
אמה: "מה את חושבת, תינוקות זה עבודה קשה. איך שאת בכית לי בחודשים הראשונים! לא היה קל איתך".
האם הטרייה: "כן, אני מאמינה לך, בטח יהיה לי קשה. אני מקווה שתוכלי לבוא לעזור לי לפעמים."
מיומנות תקשורת כזאת יכולה לעזור לך לכל נושא בעתיד: לבחירות שלך בהנקה, בשינה, במזון מוצק, בבגדים, בגן, במטפלת, בחוגים, בכל דבר. כל אחד יתערב לך ו"ייפגע" מזה שאת לא עושה מה שאומרים לך, וככל שתיכנעי יותר, רבים הסיכויים שתרגישי יותר ויותר רע, לחוצה ומתוחה. וחבל.
כדאי לך לרשום מהזיכרון את כל המשפטים שאומרים לך, ולנסות מראש להכין את עצמך לזהות את הרגשות שמאחוריהם, ולנסח משפטי תגובה רגועים וחיוביים. זו הצעה שלי, כי אני מהמרת שרובנו, כמוני, מתבלבלות ב"שידור חי" ולא יודעות מה לענות.
כדאי גם לסנן שיחות, ולהשתדל לדבר עם כמה שפחות אנשים, כי עשר שיחות כאלה (עם חמותך, חמך, גיסך, אחותך, אמא שלך ואשתו של הדוד של בעלך) אולי יספקו לך שפע הזדמנויות לתירגול, אבל גם יתישו אותך כליל.
את האנרגיות את רוצה להפנות כרגע אלייך ואל התינוקת או התינוק המתוקים שלך.
אז תבחרי מראש עם מי כן תדברי, ובשביל כל המתקשרים האחרים (שאינם תומכים. עם תומכים בעמדתך אין צורך להמנע משיחות) את בדיוק מתרחצת/מיניקה/ישנה/יצאת.
בהצלחה!
|
