בלוג פורומים השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי
 

אל תמשכו לי את התינוק

משיכת תינוקות מתוך הנרתיק מבוצעת כחלק מהנוהל השגרתי של קבלת לידה, בלידות רבות. ד"ר רונן מנדלזיס, כירופרקט: "הנזק הפוטנציאלי הוא עצום - טראומה, חבלות, קרעים ברקמות השריר וברצועות הצוואר, סטיה בחוליות, הצטלקויות פנימיות ועוד". מיילדת ותיקה: "מיילדות מסוימות חסרות סבלנות, לא ממתינות לסיבוב הטבעי של הראש בחוץ, ומושכות". מהי הסיבה להפעלת ההתערבות הידנית המכנית והמניפולטיבית על צוואר התינוק בלידה כשגרה? ומהו המחיר שהיא גובה?

 גרסת הדפסה   
 
מאת: רותי קרני הורוביץ, ייעוץ מדעי *דר` רונן מנדלזיס
סטודיו 2-p* צילומים:

"משיכת ראש התינוק על ידי המיילדת או הרופא בלידה עלולים לגרום קרעים ברקמות השריר וברצועות הצוואר, וסטיה בחוליות. עקב כך עלול התינוק לסבול מחבלות ומהצטלקויות פנימיות, כאבים, הפרעות בשינה, אלרגיות ובעיות נוספות שבועות ואף שנים לאחר הלידה – כך אומר ד"ר רונן מנדלזיס, כירופרקט, מנהל המרכז הישראלי לבריאות הגב, המתמחה בין היתר בטיפול בנשים הרות ובילדים.

בלידה שגרתית, מפעיל איש הצוות הרפואי, בדרך כלל מיילדת, מספר מניפולציות על ראש וצוואר התינוק, החל ברגע הופעתו בפתח הנרתיק, ואף קודם לזה. במקרים רבים, ברגע שראש התינוק מופיע בפתח הנרתיק בזמן הלחיצה ואז נסוג מעט אחורנית, לוחצת המיילדת בעזרת אצבעותיה על הראש כדי לכוון אותו כך שייצור לחץ הומוגני ככל שניתן על פתח הנרתיק ועל הפרינאום (מניעת פלקשן מוקדם, בכך לא נדון במאמר זה).

"יציאת התינוק מהרחם המוגן אל העולם דרך הנרתיק, מתרחשת בצורה של הברגה החוצה", מסביר ד"ר מנדלזיס. "ההיגיון הביומכני הוא שבורג מעביר מומנטום לא סימטרי בדחיפה קדימה בצורה הטובה ביותר. תכונה זו מאפשרת התקדמות מיטבית של ראש התינוק קדימה, ושל חילוץ הכתפיים בזו אחר זו. תהליך זה מתבצע באופן ספונטני בשלמותו, בלידה לא התערבותית"

בלידה שגרתית, ואפילו כזו שנחשבת לא התערבותית, מרגע שבו מופיע הקודקוד בפתח הנרתיק (שלב ההכתרה), מניחה המיילדת את ידיה בצדי ראשו של התינוק, ו`מלווה` אותו ליווי פסיבי עד הוצאת הסנטר, ומשם ליווי אקטיבי עד סיום הפליטה שלו החוצה מהנרתיק. שני תת-שלבים אלו מתקיימים ברצף ובדרך כלל ישנה השתהות קלה ביניהם. אנשי צוות רבים תופסים את ההשתהות הזו כמיותרת, ומנסים לייעל ולזרז אותה באמצעות שורה של מניפולציות ידניות הכוללות דחיפה, סיבוב ומשיכה המופעלות כולן על צוואר התינוק.

בתת השלב הראשון, מופיע קודקוד התינוק בפתח הנרתיק (מרכז המרפס האחורי, המשולש, המפגיש שלושה לוחות עצם) כשהוא מכוון קדימה, כראש חץ. צריך לזכור כי תנוחת הקודקוד המרכזי הוקדמה על ידי התברגות לא סימטרית לתוך האגן, וכי למרות שהיא נראית כהמשך של הגחה במומנטום בקו ישר, הרי היא מהווה רק חלק מתנועת הברגה שלמה, ומצויה על רצף הברגה שלם. מיד לאחר ההכתרה, בה עובר ההיקף הרחב ביותר של ראש התינוק את פתח הנרתיק, מושלם שלב ההגחה הכולל הוצאה של הפנים, האף, האזניים והסנטר. תת השלב הראשון של פליטת התינוק מושלם כשראש התינוק כולו בחוץ, ואילו הצוואר שלו מכותר ברפיון יחסי בפתח הנרתיק.

ברגע שראשו של התינוק נמצא מחוץ לנרתיק, מתרחש תת השלב השני, בו מופעלת כשגרה מניפולציה התערבותית מיכנית על צוואר התינוק – משיכה ידנית. לאחר שאוזן אחת לפחות של התינוק בחוץ, מפעילה המיילדת לחץ על צוואר התינוק מתחת לאוזן העליונה יותר באותו הרגע, כאשר כיוון הלחץ הוא כלפי מטה, כלומר כלפי הרצפה. הלחץ משולב לפי צורך במשיכה. משמופיעה הכתף הראשונה, העליונה, מבוצעת שוב תנועת לחץ דומה על צוואר התינוק, הפעם מלמטה כלפי מעלה על מנת לשחרר את הכתף התחתונה.

בלידה לא מסויעת, שמתרחשת ללא התערבות זו, מבצעים האם והתינוק בעצמם את הלידה. הפליטה כולה, הכוללת ההגחה, הוצאת הראש, המשך התברגות ויציאת הכתף האחת, השניה ושאר גוף התינוק, מתרחשת באורח ספונטני.

מהי הסיבה להפעלת ההתערבות הידנית המכנית והמניפולטיבית על צוואר התינוק בלידה כשגרה? האם תינוקות אינם יודעים כיצד להיוולד בעצמם ובעזרת רחם האם? האומנם צפויות כל הלידות השגרתיות להסתבך ללא התערבות זו? האם התערבות זו אינה גובה מחיר? אם כן מהו? והאם הוא כדאי יחסית לתועלת?

לדברי דר` מנדלזיס, הנזק הפוטנציאלי של התערבות המשיכה הצווארית של תינוקות הוא עצום. "ראשית" מסביר ד"ר מנדלזיס, "עלול להיגרם נזק לרקמות השריר ולרצועות באזור הצווארי של התינוק כתוצאה מהלחץ ומהמשיכה. הכוח המופעל על רצועות הצוואר ועל שרירי הצוואר והעורף של התינוק במשיכה ובחילוץ האקטיבי עלול להיות עצום יחסית לטונוס בו נמצאות רקמות העובר בתוך כדי לידה.

"גופו של התינוק פסיבי לחלוטין בשלב בו מתבצעת ההתערבות, ואין לו סיכוי להגן על עצמו מפני נזקים אפשריים. הפעלת כוחות לחץ ומשיכה כלפי רקמות במצב זה של כמעט תמת, או טרום חיים, עלולות לגרום מיקרו קרעים ואף קרעים רציניים לרקמות. קרעים אלו מהווים פציעה פנימית, ודורשים מהילוד להתגייס ולהחלים מהטראומה הכואבת והמיותרת, במקום להסתגל לעולם במצב בריא.

"אותם קרעים, בדרגות שונות, מחלימים באופן שונה אצל ילודים שונים, ובהתאם לחומרת הפגיעה. אצל ילודים מסוימים, רגישים במיוחד עלולות הרקמות הפגועות לפתח צלקות פנימיות. רקמת צלקת היא רקמה נוקשה יחסית, והשלכותיה על היבטים שונים בבריאותו ובהתפתחותו העתידיים נרחבים: מהגבלות בתנועה דרך בעיות בהתפתחות ועד עיוותים מזעריים עד משמעותיים."

ד"ר מנדלזיס מתריע בפני נזק נוסף, אך חמור לא פחות: "לחץ צדי או ישר על חוליות הצוואר העליון ובסיס הגולגולת עלול לגרום סטיות של מספר מילימטרים (תת-תזוזות) במיקום החוליות אחת ביחס לשניה, ולהפעיל לחץ רגעי או מתמשך על קצות העצבים היוצאים מבין החוליות הגורם לכאב ולשיבושים בתשדורת העצבית שבין איבר או מערכת הקצה המעוצבבים על ידו ובין המוח. שיבושים אלו עלולים לכלול פגיעה לטווח הקצר הבינוני והארוך באספקת הדם לראש, בבלוטת יותרת המוח, במערכת העצבים הפארה-סימפטטית ועוד."

בספרו "כירופרקטיקה, האם זה לא מדהים?"*, ע"מ 10-11, 2003 כותב המחבר, ד"ר קלאוד לסארד:
"פגיעה תפקודית בתיאום בין המוח ושאר הגוף, קיימת אצל רובנו, כבר מרגע הלידה! זו האמת, מכיוון שכמעט כולנו נולדנו בבתי חולים, על ידי מה שמכונה `תהליך לידה נורמאלי`... ברגע שראש התינוק מגיח החוצה מרחם אימו, מישהו מגיע כדי `לעזור`, תופס את ראש התינוק, מטה ומסובב אותו במטרה להגביר את סיבוב עמוד השדרה הצווארי ולהכריח את הכתפיים להסתובב ולצאת באופן אורכי מתעלת הלידה. תהליך רוטיני זה, גורם תת תזוזה כמעט ב-100% מהמקרים.

"לדברי ד"ר צ`אנג סו, ראש מחלקת ביו-מכניקה של עמוד השדרה, באוניברסיטת קולורדו, 95% מהילדים מתחת לגיל 5, סובלים מתת תזוזה חולייתית אחת או יותר, ו-100% מהילדים מעל גיל 5 סובלים מתת תזוזות חולייתיות. במילים אחרות, מצב זה הוא בלתי נמנע בחברה המודרנית שלנו."

דולה שביקשה מטעמים מובנים לשמור על אנונימיות סיפרה כי הזדעזעה לא פעם מהדרך בה מושכות מיילדות את התינוקות בראשיהם ובצווארם במהלך לידות רגילות לחלוטין. "מלכתחילה אחד החלקים שקשים עבורי בלידה היה לצפות בדרך האגרסיבית בה מושכים תינוקות שלא לצורך. כדולה אני נאלצת לצפות במחזה ולנשוך שפתיים. כששאלתי בעדינות מיילדת אחת מדוע זה נחוץ, משכה בכתפיה ואמרה שזה חלק מהנוהל של קבלת לידה".

"משיכת תינוקות נעשית לעיתים בברוטליות גדולה, זה מאד תלוי במיילדת", מאשרת מיילדת ותיקה שביקשה אף היא להשאר בעילום שם. "ההתרשמות שלי היא שהמשיכה הזו מיותרת במקרה הטוב, ומזיקה במקרה הפחות טוב. מיילדות מסוימות חסרות סבלנות, לא ממתינות לסיבוב הטבעי של הראש בחוץ, ומושכות". לדברי המיילדת הותיקה, אין שם מיוחד למניפולציה הנדונה, אלא היא חלק מהנוהל הרגיל של קבלת לידה. "מעולם לא הסבירו לנו איך קוראים למה שאנחנו עושות בשלב הזה, ובטח לא הזכירו נזקים פוטנציאליים או מחקרים כלשהם שנעשו בנושא. כל מיילדת יודעת שכשיש ראש על הפרינאום ותינוק שנמצא בשליש הדרך החוצה, מדובר בשלב שמבחינת הצוות רצוי שיהיה קצר".

מיילדת צעירה מסבירה את נוהל קבלת הלידה בשלב השני לאחר ההכתרה ובסיום צאת הראש:

"יציאת הראש הסופית המלווה בעזרת המיילדת מורכבת משני שלבים, הראשון כולל ליווי הראש ממצב שבו הפנים כלפי מטה או מעלה אל מצב שבו הן מביטות הצידה, כלומר סיבוב של בין ארבעים וחמש לתשעים מעלות לאחד הצדדים. שלב זה הוא פסיבי לחלוטין מצד הצוות. לא מופעל כל לחץ ולא ניתנת כל עזרה חיצונית על מנת לקבוע אם יסתובב ימינה או שמאלה.

"השלב השני כולל חילוץ הכתפיים ובעקבות זאת פליטה ספונטנית של הגוף. כאשר הראש בחוץ ולא משנה אם הפנים כלפי מעלה או מטה היולדת מתבקשת ללחוץ, ויחד עם הלחיצה הראש מתחיל בסיבוב לאחד הצדדים. המיילדת תומכת את הראש משני צידי האוזניים ומלווה את התנועה הטבעית ללא לחץ או משיכה.

"בשלב חילוץ הכתפיים יש שתי אפשרויות. מצב אחר שבו כתוצאה מתנאים פיזיים כמו עובר קטן יחסית, מבנה האגן או הפרינאום של האם שזו גם פונקצייה של מספר הלידות שעברה וכן עוצמת הלחיצה, יש תינוקות שפשוט מחליקים החוצה במהירות ובקלילות מבלי שהמיילדת בכלל מספיקה לעשות משהו למעט החזקת התינוק בעת היציאה לבל יפול.

המצב השני והשכיח יותר הוא מצב שבו ראש התינוק על הפרינאום, פניו פונות אל אחד הצדדים וקיימת עצירה או השתהות קצרה. בשלב הזה מפעילה המיילדת לחץ על הצוואר באיזור האוזן הפונה כלפי מעלה, כאשר כיוון הלחץ או המשיכה הם כלפי מטה, כלומר כלפי הרצפה. כאשר הכתף העליונה מבצבצת נעשית אותה התנועה מהצד השני כלומר כלפי מעלה על מנת לשחרר את הכתף התחתונה. כאשר מבוצע התהליך הזה קיימת הסתכלות מדוקדקת על הפרינאום מכל צדדיו על מנת לוודא כי לא נוצרים קרעים וכי היציאה של הגוף תתרחש באופן כמה שיותר סימטרי.

"ייתכן כי עצם היותה של ההתערבות ידנית ולא מכשירנית מטעה לחשוב כאילו אין בה סכנה", מתריע ד"ר מנדלזיס. "ברגע שאתה מושך בראשו של תינוק, ומפעיל לחץ על צווארו, או על עצמות הגולגולת שלו, אתה מתערב בתהליך הטבעי. במקרה הטוב לא נגרם נזק, אך במקרה הפחות טוב ובשקלול הגורם האנושי, אתה עלול לטעות ולגרום נזק רב."

ד"ר מנדלזיס סבור כי המוטיבציה לביצוע מחקר עולמי שיעקוב אחר תינוקות שהוצאו עם וללא ההתערבות הידנית, נמוך עד אפסי. "בתי חולים לא ישמחו להציג מחקר שמצביע על נזק שנגרם כשגרה בין כתליו. זהו פתח פוטנציאלי לגל תביעות פיצויים".

לגבי הנזק שנגרם כתוצאה מהסטת החוליות ממקומן בשעת הלידה ההתערבותית מסביר ד"ר מנדלזיס כי כאן יש להבין מושגי יסוד בכירופרקטיקה, ובראשן את המושג תת-תזוזה. תת-תזוזות, הן סטיות קטנות, בנות מילימטרים ספורים, של חוליות עמוד השדרה ממקומן, ולא כפי שניתן בטעות לחשוב – התקשויות המונעות תזוזה בעמוד השדרה, למרות שזו בהחלט עלולה להיות תוצאה של תת-תזוזה כזו. סטיה ולו מזערית עלולה להפעיל לחץ על העצבים היוצאים מבין החוליות, ולשבש את תמסורות המידע בין המוח ובין האיבר המעוצבב על ידי עצבים אלו. ברגע שאין תקשורת זורמת בין המוח ובין העצבים, משתבשים התפקודים הקשורים בתמסורת זו, עד רמת התא. טיפול כירופרקטי הכולל כיוונון עדין של עמוד השדרה עשוי לתקן חלק מהנזקים הללו.

"במקרים בהם אין ברירה, כגון לידה התערבותית בה היולדת מאולחשת ונמצאת בתנוחת חצי-שכיבה-ישיבה, כך שעצם העצה שלה אינה יכולה לבצע את תנועת המניפה לאחור, והפליטה הספונטנית מופרעת, יש להשתמש במינימום מניפולציה כדי לחלץ את התינוק", אומר ד"ר מנדלזיס. "צריך לזכור שגם התערבות ידנית היא התערבות לכל דבר, ויש להפעילה רק בשעת הצורך ובזהירות ובמיומנות המירביים".

לעיתים מופעלת ההתערבות הידנית עוד בשלב הראשון של ההגחה, כשידיה של המיילדת `מלוות` את ראש התינוק מרגע ההכתרה. שלב זה, לדברי המיילדת, הוא פסיבי יחסית. אולם מה מרגיש התינוק כשגופו עדיין נתון בתוך זה של האם וכשזוג ידיים מונח עליו, לראשונה בחייו, לצורך `ליווי` לא ברור?, סביר שבהלה. התחושה החדשה והאינטנסיבית, הגם שבעיני מערכת עצבים בוגרת היא עשויה להתפרש כעדינה, עלולה להפעיל אצל התינוק את רפלקס מורו, הגורם לו להניף את זרועותיו באויר. כפי הנראה זהו רפלקס קדום האמור לסייע לתינוק להיאחז בגוף אמו או בענפי עץ בעת נפילה ונועד להצלת חיים.

רפלקס מורו עשוי להתרחש גם בזמן שחלק מגופו של התינוק נמצא עדיין בתוך נרתיקה של האם. רופאים מיילדים יודעים זאת היטב, ולכן לדוגמא בלידת עכוז וגינאלית, ההוראה החד משמעית היא `בלי ידיים` – אסור באיסור מוחלט לגעת בתינוק עד שמרפקיו מחוץ לנרתיק. בדיוק מסיבה זו. אם ייבהל וישלח את ידיו כלפי מעלה, הוא עלול להיתקע כשראשו וידו לכודים בצוואר הרחם, מה שעלול להסתיים באסון.

ומה קורה בלידה במצג ראש מבחינת הרפלקס? האם הוא מופעל כשהידיים מונחות על ראש התינוק ומלוות אותו? ואם כן, האם ייתכן שמשיכת התינוק היא בבחינת `חילוץ והצלה` הנובעים מפגיעה יאטרוגנית שגרמה הנחת הידיים ה`תמימה` וה`פסיבית` הזו? ארכיב סיפורי הלידה המוכר לכולנו עמוס בדוגמאות `הרואיות` של `הצלה` ממצבי חירום בלידה. כמה מאותן הצלות בוצעו בידי אותן הידיים שגרמו למצבי החירום? כנראה שלעולם לא נדע. ובכלל, האמנם היתקעות כתפיים (דיסטוציה) בלידה נובעת מליקוי בתהליך הספונטאני שמבצעים האם והתינוק או מההתערבות הידנית? ומהו ההקשר התרבותי והפסיכולוגי המאפשר התערבות ידנית של משיכת תינוקות כשגרה?

מאמר זה מעלה על סדר היום שאלות, ומזהיר מפני פגיעה יאטרוגנית (מידי הרפואה) אפשרית, ביילודים. נזק לרקמות השריר ולחוליות הצוואר נגרם בסבירות גבוהה בלידות רבות כתוצאה ממשיכת תינוקות.
מי מהקוראים המשמש כאיש צוות בחדר לידה, רופא או מיילדת, או איש מחקר, מוזמן להרים את הכפפה שזמינה לו ולקדם את הנושא. נשים העומדות בפני לידה, יכולות לאתגר את אנשי המקצוע עמם הן באות במגע במידע, ולבדוק את השלכותיו לגבי הלידה שלהן. אין טעם לרשום בתכנית הלידה `אל תגעו לי בתינוק` כשמבקשים לידה אפידורלית, כאמור. אולם, אין זה אפשרי עוד להתייחס ל`התערבות חסרת השם` הזו עוד כאל נייטרלית ותמימה. "הכלל הראשון ברפואה אומר `אל תזיק`. לא בטוח שההתערבות הידנית על קשת המניפולציות שהיא כוללת של משיכת תינוק בלידה עולה בקנה אחד עם הכלל הזה", מסכם ד"ר מנדלזיס.

ואיך נראית לידה ללא התערבות המשיכה הידנית? מספרת דולה ותיקה:

ליוויתי את פ. חברתי הטובה בלידתה השניה. הגענו לחדר לידה ידידותי למדי ובמיוחד ידידותי לנו שמכירות היטב חלק מהנפשות הפועלות. י. המיילדת שקיבלה את פנינו היתה חביבה וחמה והיה ברור שאין לה שום עניין להתערב התערבויות מיותרת. נכון, היא קצת הופתעה כשביקשתי ממנה לחפש את שרפרף הלידה (המחלקה היתה בשיפוצים ואיש לא ידע היכן הדברים נמצאים) והודתה שמעולם לא יילדה על השרפרף. ביקשתי מבן זוגה של חברתי לשבת מאחוריה. נראה שהוא שמח לרעיון והמיילדת ואני עמדנו ליד. ביקשתי ממנה שתנסה לא למשוך את התינוק אלא לעקוב אחרי ההתקדמות שלו ואם יש צורך, להתערב. אמרתי לה: בואי נסתכל עליו, כמה הוא עושה את זה יפה, איך הוא יודע להיוולד בעצמו, לבד. היא הסתכלה עלי כחוששת ואז נתנה בו מבט מוקסם. התינוק הנפלא הזה השלים את כל ההתפתלויות שהוא אמור להשלים על הפרינאום ולאט לאט, תוך כדי שאמא שלו נושפת אותו החוצה, יצא (במשקל לא קטן) ברכות ובשקט לידיה האמונות, המנוסות והאוהבות של י. זו לא הפעם הראשונה בה אני מעודדת מיילדות שאני מכירה היטב לנסות ולתת לתינוקות לצאת ללא התערבות. אני מכירה במצב בו התינוק נזקק לעזרה, אבל אני גם מכירה בכוחה של אמו ללדת ובכוחו להיוולד, ברכות.

"Chiropractic – Amazing, isn`t it?"* Dr. Claude Lessard, Chiropractor
2003

*דר` רונן מנדלזיס הוא כירופרקט DC, מנהל המרכז הישראלי לבריאות הגב. בוגר אונ` פארקר בארה"ב. כירופרקט השנה הבינלאומי 2003. מוסמך לטיפול בשיטת בגנל להסדרת מצג ומנח עוברי. טל. 1800-39-40-40
לפורום כירופרקטיקה של דר` מנדלזיס

צילום: 2-P studio
 למה למשוך (ולנגב, ולהתעסק עם פתח הנרתיק כל כך)? הוא לא ייצא לבד? האמא מרוצה. בטוחה שכך צריך ושקיבלה שירות טוב. 

ועוד התערבות עתירת סבל תינוקי: שאיבת דרכי נשימה עליונות לתינוק. האם ייתכן שהמיילדת סובלת מסינדרום 'שתי אותי' של עליסה, ומשתמשת במכשיר פשוט כי הוא שם וידיה פנויות?

וכך זה נראה כשלא מתערבים ולא מושכים. יכול לקחת 'המון זמן' בין יציאת הראש ובין יציאת הגוף, זמן שאין בדרך כלל לצוותים רפואיים

 

 
 

הרשמה לניוזלטר

קבלו עדכונים והטבות
כל ראשון לחודש למייל
דואר אלקטרוני
שם
 
לגיליונות קודמים
 


 

 

 

 

 
לאינדקס לידה - הגדול במדינה
כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש