להורים המתמודדים עם הרגלי השינה של ילדם כדאי לדעת כמה עובדות כלליות על שינה, כמו גם כמה עובדות ספציפיות על שנתם של ילדים. שנתם של הילדים אכן שונה, ודרושה הבנה בסיסית של מה שלמד המדע על תופעת השינה על-מנת להעריך את ההבדל.

מצבים ושלבים של שינה

אפשר לחלק את השינה לשני מצבים עיקריים: שינה פעילה ושינה שקטה. כיוון שבשעת שינה פעילה העיניים נעות במהירות, היא נקראת גם שנת-תע"ם (תנועות עיניים מהירות) או שנת-חלום. זה המצב שבו מתרחשת החלימה. המצב שבו העיניים דוממות נקרא שינה ללא-תע"ם. שנת תע"ם קרויה גם שינה קלה, ושינה ללא-תע"ם, שינה עמוקה, אבל שינה פעילה ושינה שקטה הם מונחים יותר מדויקים.

השינה מתקדמת ממצב של עירות דרך ארבעה שלבים של שינה שקטה, מעמיקה והולכת. השינה עמוקה ביותר בשלבים שלוש וארבע של שינה שקטה. פרק התחלתי זה של שינה שקטה אורך בין 90 ל110- דקות. אחר-כך השינה נעה אחורה בהדרגה דרך שלבי השינה השקטה ונכנסת לפרק הראשון של שינה פעילה, שנמשך כ10- דקות. אחר-כך חוזרת השינה דרך שלביה המעמיקים והולכים אל פרק נוסף של שינה שקטה. מחזורים אלה נמשכים כל הלילה, ואורכם משתנה בין 70 ל110- דקות (בממוצע 90 דקות). בתחילת הלילה השינה השקטה היא דומיננטית. בהמשך, פרקי השינה הפעילה מתארכים בהדרגה, ומגיעים עד 60 דקות. לקראת ההשכמה משכי השינה השקטה והשינה הפעילה כמעט משתווים. במהלך שינה ממוצעת בת שמונה שעות, מבוגרים עשויים לבלות שש שעות לערך בשינה שקטה ושעתיים בשינה פעילה.

תפקידה של השינה הפעילה

בעבר היתה מקובלת הדעה שהשינה הפעילה נועדה למלא את הפערים בין פרקי השינה השקטה, שהיא השינה ה"אמיתית", ותו לא. אולם מחקרים חדשים הראו כי לשינה הפעילה, היא שנת-החלום, פונקציות חשובות.

דומה שקיים צורך פיזיולוגי בשינה פעילה. שני טיפוסי השינה נשלטים על-ידי אזורים שונים במוח. הסרת אותו חלק של המוח השולט על השינה הפעילה בחיות מעבדה מובילה בסופו של דבר לנדודי שינה ומוות. כאשר מדכאים ניסיונית את השינה הפעילה בגורי חיות בני יומם, באמצעות תרופות, הם מדגימים ליקויי שינה ומוח כמבוגרים (Dement, 1972). כאשר השינה הפעילה נמנעת מאדם מספר לילות,האחוז השינה הפעילה גובר באורח דרמטי בלילות הבאים.

אף-על-פי שהאדם שקוע לכאורה בשינה עמוקה, המוח ער מאוד במהלך השינה הפעילה. חוקרי שינה תיארו את השינה הפעילה כתרגיל רוחני. המוח עוסק בחלימה, ועם היקיצה, האדם מסוגל להיזכר בפעילות מוחית זו.

מעקב אחר התפתחות מצבי השינה על-פי דרגות המורכבות שלהם אצל חיות ניסוי מניב הבנה של התועלת הטמונה בשינה הפעילה. שנתם של בעלי-חיים פשוטים היא ברובה שינה שקטה. בבעלי-חיים מורכבים יותר, המוח מפותח יותר ואחוז השינה הפעילה עולה. האם השינה הפעילה היא הסיבה או התוצאה של מוח מפותח יותר? קל יהיה להניח שהשינה הפעילה היא תוצאתו של מוח מתוחכם יותר, אבל חוקרי שינה מובילים חשים שהמצב הפוך. למעשה, ייתכן שהשינה הפעילה נחוצה למוח כדי להבשיל. לתיאוריה זו בדבר השפעת השינה הפעילה על המוח המתפתח משמעויות מעניינות מאוד בהבנת תבניות השינה של הילדים.

שינה פעילה והתפתחות מוחו של הילד

ברחם, מערכת הראייה מקבלת הרבה פחות גירויים משאר החושים. אף-על-פי-כן, נתיבי הראייה של מוח היילוד מפותחים היטב בלידתו. לעובר אחוז גבוה מאוד של שינה פעילה. חוקרים מסוימים מאמינים שהשינה הפעילה פועלת כאוטו-סטימולציה (גירוי עצמי) של המוח המתפתח, בספקה הדמיה ויזואלית המקדמת את ההתפתחות השכלית (Roffwarg, 1966). על-פי תיאוריה זו, המרכזים הנמוכים של המוח משלחים אימפולסים חשמליים לעבר המרכזים הגבוהים שלו. התגובה לגירויים עצמיים אלה מסייעת למרכזים הגבוהים של המוח להתפתח.

מעקב אחר תבניות שינה בשלבים שונים בחיים תומכת בתיאוריה זו. ככל שהיצור האנושי צעיר יותר כן גדול אחוז השינה הפעילה שלו. העובר בשלביו המוקדמים עשוי לישון כמעט 100% שינה פעילה, התינוק בסביבות 50%, בן השנתיים 25%, מתבגרים ומבוגרים 20%, וישישים 15%. (ראה איור למטה.) תקופת החיים שבה בני האדם מרבים לישון והמוח מתפתח במהירות היא בדיוק התקופה שבה הם זקוקים לשינה פעילה רבה ביותר. ככל שהילד הגדל מקבל יותר גירויים חושיים מהסביבה החיצונית, הצורך בגירוי פנימי (שינה פעילה) פוחת.

"דוקטור, התינוק שלי לא ישן לילה שלם ברציפות!"

תינוקות אכן ישנים בצורה שונה, וציפיותיהם של ההורים היגעים צריכות להיות ריאליות. ככלות הכל, תינוקות באמת אינם ישנים לילה שלם ברציפות. הימים והלילות של התינוקות מתערבבים אלה באלה. מדוע? משום שהתינוקות תוכננו באופן כזה. ברצוני לשתף אתכם בכמה תובנות לסיבות לכך שתינוקות ישנים (או אינם ישנים).

תינוקות זקוקים ליותר שינה פעילה ממבוגרים

מבוגרים מבלים 20 עד 25 אחוז בלבד מכלל זמן השינה שלהם בשינה פעילה והשאר (75 עד 80 אחוז) בשינה שקטה או עמוקה. למבוגרים כמעט כפליים שינה שקטה בהשוואה לתינוקות רכים. אצל התינוק, מהלידה עד גיל שלושה חודשים, השינה מתרחשת בשיעורים שלהלן:

            45 עד 50 אחוז מכלל השינה בשינה פעילה,

            10 עד 25 אחוז מכלל השינה בשנת-מעבר,

35 עד 45 אחוז מכלל השינה בשינה ללא-תע”ם.

האחוז הגבוה של שינה פעילה בינקוּת פוחת בהדרגה עד שהוא מגיע לרמתם של המבוגרים בסביבות גיל שנתיים-שלוש.

בהתבוננך בתינוקך, ביכולתך לדעת מתי הוא במצב של שינה פעילה. עיניו עשויות להיות פקוחות חלקית, גלגלי העיניים עשויים לנוע בקצב אחיד, ונשימתו בלתי סדירה. הוא עשוי להדגים עוויתות בפנים, העוויות וחיוכים, וגופו עשוי להתפתל אנה ואנה בעת שהוא משנה את תנוחתו.

תינוקות מבלים זמן רב יותר במעבר משינה פעילה לשינה שקטה

בחודשים הראשונים של חייו, לא זאת בלבד שלתינוק אחוז גבוה יותר של שינה פעילה, אלא שארבעת שלבי השינה השקטה אינם מפותחים היטב. לפיכך חלק רב משנתו של התינוק הוא בשנת-מעבר או שינה לא-מוגדרת. בגיל שלושה חודשים, שלבים ג ו-ד של השינה הפעילה ברורים יותר.

לתינוקות מחזורי שינה קצרים יותר מאשר למבוגרים

מחזור שינה הוא סך כל הזמן שהישן בילה במצב שינה פעילה ובמצב שינה שקטה. למבוגרים מחזורי שינה האורכים בממוצע תשעים דקות, ושינה פעילה מתרחשת בממוצע ארבע פעמים בלילה. אצל תינוקות מחזור השינה קצר יותר, ושינה פעילה מתרחשת תכופות יותר, כל חמישים עד שישים דקות. לתינוק יחכולים להיות כמעט כפליים פרקי שינה פעילה מאשר למבוגר. הואיל והיקיצה (ההתעוררות) מתרחשת ביתר קלות בשעת יציאה משינה שקטה וכניסה לשינה פעילה, יש פרקי זמן רבים יותר במשך הלילה, שבהם הילד עלול להתעורר.

תינוקות נרדמים בצורה שונה ממבוגרים

כשמבוגרים נרדמים הם נכנסים במהירות למצב שקטה, בלי לעבור דרך פרק התחלתי של שינה פעילה. מבוגרים מסוגלים לשקוע בשינה בקלות רבה למדי. תינוקות, לעומת זאת, נרדמים באופן שגרתי דרך פרק אתחלתי של שינה פעילה האורך עשרים דקות לערך. לאחר-מכן הם נכנסים לפרק של שנת-מעבר ובעקבותיו לשינה שקטה. אם במהלך פרק אתחלתי זה של השינה הפעילה או אפילו בשלב-המעבר מופיע גירוי מעורר (כגון רעש), התינוק ישוב ויתעורר בקלות משום שהוא עדיין לא הגיע למצב השינה השקטה. דבר זה מסביר את התופעות של התינוק שקשה להרדימו או של התינוק שצריך להיות לגמרי רדום לפני שאפשר להשכיבו. ככל שהם מתבגרים, מתחזקת יכולתם של התינוקות לעבור ממצב עירות היישר למצב שינה שקטה, בלי לעבור פרק ממושך של שינה פעילה. הם נרדמים מהר יותר וניתן להשכיבם לישון. הגיל שבו התינוקות עוברים במישרין מעירות לשינה עמוקה שונה מתינוק לתינוק. מחקרים הראו שתינוקות מסוימים יירדמו דרך מצב של שינה עמוקהכבר בגיל שלושה חודשים.

העובדה שתינוקות רכים נרדמים דרך מצב של שינה פעילה מצביעה על עצה חשובה להורים בשעות הלילה. תינוקות יש להנחות לשינה בעדינות, ולא סתם להשכיב לישון. הואיל והתינוק מתעורר ביתר קלות משינה פעילה, צריך להעבירו בעדינות דרך הפרק האתחלתי הזה עד שהוא שוקע בשינה עמוקה. בדומה לכך, אם תינוק מתעורר בהמשך במהלך פרק נוסף של שינה פעילה, אפשר להחזירו לשינה בעדינות עד שהוא שב ושוקע בשינה עמוקה.

לתינוקות אין מושג של יום ולילה

אצל מבוגרים, עירות קשורה כרגיל ביום ושינה קשורה בלילה. הם הותנו כך. התינוק הרך אינו מתחיל לפתח את ההתניה הזאת לפני הגיעו לגיל שלושה חודשים לערך, כאשר מידה רבה יותר של עירות מתחילה להתרחש במשך היום ויותר שינה במשך הלילה. ההורים "הליליים" צריכים לארגן את סגנון חייהם ואת תבנית השינה שלהם על-פי תינוקם. כך, למשל, מומלץ לאימהות לחטוף שינה קצרה במשך היום כאשר תינוקותיהם ישנים.

איך מפתח התינוק "הרגיל" בגרות שינה ומתחיל לישון היטב

הפירוש של "לישון היטב" הוא להירדם בנקל ולהמשיך לישון כל הלילה. הגיל שבו תינוקות מתחילים לישון היטב וכן מספר השעות של שינה בלתי מופרעת שהם נהנים ממנה משתנים במידה רבה מאוד מתינוק לתינוק. במחקרי שינה, שינה טובה מוגדרת כשינה מחצות עד 5 בבוקר. ציפייה לכך שתינוק צריך לישון כל הלילה משעה 8 בערב עד שעה 8 בבוקר היא בלתי הגיונית לחלוטין  אצל מרבית התינוקות. אם יש לכם תינוק שישן פרקי זמן ממושכים בלילה, ראו זאת כמותרות ולא-דווקא כזכות.

בחודשים הספורים הראשונים, רוב התינוקות ישנים ארבע-עשרה עד שמונה-עשרה שעות ביממה ללא כל התחשבות בהבדל בין יום ללילה. תבנית השינה של התינוק דומה לתבנית ההזנה שלו: ארוחות קטנות תכופות ותנומות קצרות תכופות. רוב היילודים ישנים לעתים נדירות יותר משלוש עד ארבע שעות בכל פעם, בלי להתעורר לארוחה. בגיל ארבעה חודשים, סך כל השינה פוחת במידה מעטה ביותר, אבל ארגון תבניות השינה משתפר. התינוקות ערים פרקי זמן ממושכים יותר, ופרקי השינה שלהם ממושכים ומעטים יותר. ככל שמוחם המתפתח מתחיל להיות מסוגל לבלום גירויי יקיצה, אחוז השינה היחסי גדל בהדרגה. תינוקות בני ארבעה חודשים כבר פיתחו בדרך-כלל "כבוד" מסוים לעירות ביום ולשינה בלילה. בהתחלה, פרק השינה הארוך ביותר עשוי להיות לא בלילה, אבל בגיל שלושה עד ארבעה חודשים רוב התינוקות מתגמלים את הוריהם בכך שהשינה הארוכה ביותר שלהם מתרחשת בלילה. במחקר שחנערך בקרב קבוצת תינוקות גדולה, 70 אחוז מהתינוקות התחילו לישון היטב (מחצות עד 5 בבוקר) בגיל שלושה חודשים, ועוד 13 אחוז בגיל שישה חודשים (Moore, 1957). עשרה אחוזים מהתינוקות לא ישנו ללא הפסקה בשנה הראשונה. אפילו בקרב אותם תינוקות שהתחילו לישון היטב עד גיל חצי שנה, מחציתם המשיכו להתעורר בלילה מדי פעם בפעם.

ככל שהתינוקות מתבגרים, הם מתקרבים לבגרות שינה. סך כל השינה פוחת בהדרגה, גם היקף השינה הפעילה פוחת, גוברת השינה השקטה, ומחזורי השינה מתארכים. פירוש הדבר פחות פרקי זמן "מועדים לפורענות" שבהם התינוקות עלולים להתעורר. נראה, כי שינה טובה היא כמו משחק מזל. אם גירוי היקיצה קורה בפרק הפגיע של השינה, התינוק אכן יתעורר. אם הוא יקרה בפרק השינה העמוקה יותר, התינוקות נוטים שלא להתעורר. תינוקות מסוימים אינם מראים תבניות שינה משתפרות כיוון שככל שהם מתבגרים תיתכן גם עלייה בגירויי היקיצה: צמיחת שיניים, הצטננויות, דלקות אוזניים, וחרדת פרידה.

על אף שתבניות השינה מאורגנות יותר בגיל שנה, ילדים בני שנה עד שלוש שנים עלולים להתנסות בבעיות שינה בשל הפרעות רגשיות. יש ילדים שנרדמים בנקל וממשיכים לישון. אחרים נרדמים בקושי אבל ממשיכים לישון. ויש ילדים (שהוריהם סחוטים לחלוטין), שאינם מוכנים להירדם ואף לא להתמיד בשינה. פחדים, חרדות פרידה, חלומות רעים, וסיוטי לילה הם גירויי היקיצה העיקריים בגיל שנה עד שלוש שנים.

הישרדות ותועלת התפתחותית

קיימות סיבות חשובות להבדלים בתבניות השינה בין תינוקות למבוגרים. בחודשי חייו הראשונים צורכי התינוק עצומים אבל יכולתו לבטא אותם מוגבלת. נניח שלתינוקות היו תבניות שינה של מבוגרים והם קיבלו יותר שינה עמוקה משינה הקלה. אם יהיו רעבים וזקוקים למזון, הם עלולים שלא להתעורר. גם אם ירגישו קור ויהיו זקוקים לחום, ייתכן שלא יתעוררו. ואם אפם יהיה סתום ונשימתם קשה, ייתכן שגם אז לא יתעוררו. אני מאמין שתבנית השינה של התינוק היא "תינוקית" כדי שיוכל לבטא ביתר קלות את צורכי ההישרדות שלו.

לבד מהתועלת ההישרדותית, יש בריבוי השינה הקלה אצל תינוקות גם תועלת התפתחותית. ציינתי לעיל, כי שינה קלה הינה חשובה להתפתחות מוחו של התינוק. כשתינוקך מתעורר בלילה ואת עייפה וכעוסה, זיכרי שהתינוק/ת שלך עושה את מה שהוא או היא צריכים לעשות כדי לגדול ולהתבגר. יום אחד, הסברתי  במרפאתי את כל הדברים האלה לאמו של תינוק שהירבה להתעורר בלילות. היא האזינה בעניין ולבסוף החליטה, "טוב, אז אם כך, התינוק שלי יהיה חכם מאוד."

 
פרק 3: היכן צריך התינוק לישון?

"האם זה בסדר שהתינוק ישן במיטתנו?"

זו שאלה שאני מרבה לשמוע מהורים צעירים. הרשו לי לומר כבר עכשיו שכל מקום שבו שלושתכם (אמא, אבא, והתינוק) ישנים הכי טוב וכל מה שגורם לכולכם להרגיש טוב הוא סידור השינה הטוב ביותר למשחפתכם. במשפחתי, למשל, נהגנו לחלוק את שנתנו עם התינוקות שלנו, נוהג הידוע גם כ"מיטה משפחתית", והמלצתי בחום על סידור זה של שינה משותפת לכל המטופלים שלי. זה מתאים לרוב המשפחות רוב הזמן. אני מקדיש את רובו של פרק זה לרעיון המיטה המשפחתית, כיוון שאני משוכנע שזה אחד החלקים החשובים ביותר של ההורוּת הלילית. בעצם, אני מבכר את המונח שינה משותפת בעת דיון ברעיון הזה. בשנתו הראשונה של התינוק, האֵם והתינוק חולקים יותר מאשר את מרחב המיטה; הם חולקים גם את תבניות השינה.

השינה המשותפת עשויה ללבוש צורות שונות במשפחות שונות. ייתכן שפירושה השכבת התינוק לידך במיטתך, או בסידור של מעין "סירת-צד" כשמיטתו צמודה למיטתך. אם הילד גדול יותר, ייתכן שהפירוש הוא מזרן על הרצפה לצד מיטתך. במשפחות רבות שינה משותפת היא שילוב של כל הסידורים האלה.

שינה משותפת כרוכה ביותר מאשר החלטה בדבר המקום שבו ישן תינוקכם. היא משקפת גישה של קבלת ילדכם כאדם קטן בעל צרכים גדולים. תינוקכם בוטח בכם, הוריו, שתהיו זמינים ללא-הפסק כל הלילה בדיוק כפי שאתם זמינים במשך היום. שינה משותפת דורשת גם שתסמכו על האינטואיציה שלכם לגבי גידול ילדכם, מקום לקבל ללא-עוררין את הנורמות של החברה. הודאה בצרכים של התינוק שלכם יכולה לעזור לכם להבין שאינכם מפנקים אותו ואינכם מאפשרים לו להשתלט על הבית כשאתם מתירים לו לישון עימכם.

שינה משותפת מפתחת את האינטואיציה של האם 

במכתב שכתבה לי תיארה אֵם את דרכה אל ההרמוניה בשינה:

 לאחר לידת התינוקת הראשונה שלי התנסיתי בדבר שלא הייתי מוכנה לו כלל: דיכאון שלאחר-הלידה. המתח והחרדה שהרגשתי בעקבות הפיכתי לפתע לאם חדשה גרמו לי לפעמים לפחד ממש מהתינוקת שלי. את המתח החמירה המחשבה שמאחר שאחזור בקרוב לעבודה, ארגיש כאילו נטשתי אותה.

הספקות ואי-הוודאות קיבלו ביטוי בהתקף נדודי שינה שנפרש על פני ארבע יממות. הייתי משכיבה את התינוקת בעריסתה בערב, אחר הולכת לחדרי ופשוט מתפללת שאזכה במעט שינה לפני שתתעורר לארוחתה הבאה. זו היתה טעות. בעודני מנסה להכריח את עצמי להירגע, הייתי מודעת לכל תנועה, גרגור ואנחה שהיא השמיעה בחדר הסמוך.

כשהגעתי אליך כבר הייתי זקוקה נואשות לעזרה. אתה הצעת שאכניס אותה איתי למיטה בלילה. ניסיתי את זה, ולמרות שהייתי מעט עצבנית בתחילה, מתוך חשש שאמעך אותה, גיליתי עד מהרה שאני מסוגלת לישון ולהירגע כשהיא לידי.

אני סבורה שהמיטה המשפחתית קירבה אותנו יותר כאם ובת. לבלות את הלילה יחדיו, לחבק אותה ואחר-כך להיניק אותה כשהיא מתעוררת, כל הדברים האלה הוסיפו לי ביטחון עצמי בטיפולי בה במשך היום. חוץ מזה, כפי שאומר בעלי,האם יש דרך טובה יותר להתחיל את היום מאשר להתעורר ולראות הן את אהובך והן את ילדך שוכבים לידך?

יתרונות השינה המשותפת  

התינוקות מטיבים לישון

שינה משותפת עוזרת לתינוקות לארגן את תבניות השינה שלהם. הפרק הקודם עסק בכך שלתינוקות יש פרקי זמן שבהם הם מועדים להתעורר, בעת שהם עוברים משינה עמוקה או שקטה לשינה קלה או פעילה. פרקי זמן פגיעים אלה מתרחשים במשך הלילה בתכיפות של עד אחת לשעה. שינה עם אדם מוכר, שתגובותיו צפויות, מעדנת את המעבר ממצב שינה אחד למצב שינה אחר ומפחיתה את חרדתו של התינוק. כשתינוק מתעורר חלקית בפרקי זמן פגיעים אלה, האדם המקושר עוזר לו לשוב ולהירדם לפני שהוא ער לגמרי. אצל ילדים מבוגרים יותר, חפצים מקושרים כגון בובה אהובה, דובון, או שמיכה ישנה וממורטטת עוזרים להחליק את המעבר ממצב שינה אחד למשנהו. תינוק רך, לעומת זאת, זקוק לאדם מקושר, בדרך-כלל האֵם.

לגבי תינוק קטן, כשאמא אינה בטווח ראייה היא חדלה להתקיים. התינוק טרם פיתח קביעוּת עצמים. אם הוא מתעורר ואמא איננה שם, אין בו עדיין היכולת הקוגניטיבית להבין ש"היא ממש לידי בחדר השני." כרגיל, תינוקות אינם משיגים קביעות עצמים אלא זמן-מה לאחר שנתם הראשונה. זמינותו במשך הלילה של אדם מקושר אליו ומוכר לו עוזרת לתינוק להרגיש בטוח שאמא לא עזבה.

היילוד כבר ישן תשעה חודשים במגע עם אמו. הוא התרגל לתנועות הנשימה המוכרות שלה, להלמות לבה, ולחום שלה. העובדה שהתינוק "נולד לפתע פתאום" אין פירושה שזה צריך להשתנות.

אני זוכר כיצד הייתי מתעורר בבוקר ומתבונן בפנים המרוצות של "היפהפייה הנמה" בת תשעת החודשים שלנו. יכולתי לדעת מתי היא עולה משינה עמוקה אל שינה קלה. בעת שחלפה דרך שלב ההתעוררות הפגיע היא הושיטה תכופות את ידיה אל אמה או אלי. כשהיא נגעה באחד מאיתנו, הקרינו פניה הבעה של "אני בסדר", עיניה נשארו עצומות, והיא לא התעוררה. עם זאת התעוררה לעתים קרובות כאשר הושיטה ידה ואחד מאיתנו לא היה בטווח נגיעה.

אימהות מטיבות לישון

אולי זה מפתיע, אבל לא רק התינוק ישן טוב יותר במיטה המשפחתית, גם רוב ההורים מטיבים לישון בה. אין ספק שעל-פי-רוב האם ישנה יותר טוב. התינוק אינו יחידי ברגישות לפרידה בלילה. גם אם חדשה חווה חרדה כשתינוקה אינו בקרבת מקום. היא שוכבת ערה ותוהה, "האם התינוק שלי בסדר?" חרדתה מעמיקה ככל שהיא רחוקה יותר מתינוקה.

השגת הרמוניה עם תינוקך במשך היום היא חלק חשוב של ההורות המקושרת. שינה משותפת מאפשרת להרמוניה הזאת להימשך. קירבה פיסית גורמת לאם ולתינוק לחלוק מחזורי שינה; השעונים הפנימיים שלהם מסונכרנים זה עם זה. כשתינוק מתעורר בשלב מועד להתעוררות, כל הסיכויים הם שהאם תהיה שרויה בשינה קלה. היא יכולה לעזור לתינוק לשוב ולהירדם בלי שמחזורי השינה שלה יופרעו באורח רציני. ייתכן שדרוש זמן-מה כדי להשיג הרמוניה בשינה, אבל אימהות שהשיגו את היחס המסונכרן הזה מדווחות שהן אכן מרגישות שנחו היטב. אימהות צריכות ללמוד תחילה לישון כמו תינוקות על-מנת לעזור לתינוקותיהן ללמוד לישון כמו מבוגרים.

מדוע התינוקת שלי לא ישנה לילה שלם?

 "התינוקת שלנו בת שלושה חודשים ולא ישנה אף פעם לילה שלם. לא דאגתי בהתחלה מפני שחשבתי שהיא תישן כל הלילה כשתגיע לגיל שלושה חודשים, כפי שכתוב בספר. היא נרדמת בקלות בערך בשעה שמונה, אבל אחרי זה הכל נגמר. היא מתעוררת כל שעתיים. אני ניגשת לחדרה, נוטלת אותה לזרועותי, מנענעת אותה, ומחזירה אותה למיטה, ולפעמים היא מתעוררת שוב תוך דקות ספורות או שעה, שעתיים אחר-כך. אני קמה ושוכבת כל הלילה כמו יו-יו. בעלי עובר לחדר אחר וישן על הספה, וזה פוגע בחיי הנישואין שלנו, לפחות בלילה. התינוקות של חברותי ישנים כבר לילה שלם. האם טעיתי במשהו?"

נכון שתינוקות רבים מארגנים את תבניות השינה שלהם סביב החודש השלישי או הרביעי לחייהם ומתחילים לתגמל את הוריהם בפרקי שינה ממושכים יותר בלילה. תינוקתך לא הצליחה לארגן את תבניות השינה שלה בגיל הרגיל. זה לא קשור כלל בדבר-מה שאינך עושה נכון, ולעולם לא תדעי מדוע לא הצליחה לישון לבדה. השאלה איננה מדוע הופיעה אצלה הבעיה, אלא מה תעשי כדי לעזור. התינוקת שלך מעבירה לך מסר ברור: "אינני יכולה לישון לבדי." קחי את התינוקת שלך למיטתך. הכניסי אותה למיטתך או כשהיא הולכת לישון בפעם הראשונה או לאחר שהיא מתעוררת בפעם הראשונה. על-ידי שינה עם תינוקתך ושיכוך חרדותיה, את והתינוקת תסנכרנו את מחזורי השינה שלכן. התינוקת שלך תתעורר מן הסתם לעתים רחוקות יותר, ובסופו של דבר היא תלמד להתעורר בזמן שאת שרויה בשינה קלה במקום להעיר אותך ממצב של שינה עמוקה, שהוא הדבר שבאמת מחבל במנוחתך. אם התינוקת שלך תמשיך לינוק תכופות בלילה, תגלי שפעמים רבות את אפילו לא תתעוררי לגמרי בזמן ההנקה. ייתכן שיידרשו לכל המשפחה כמה שבועות כדי להתרגל לסידור חדש זה. פתרון הבעיה קשה יותר ממניעתה.

כשההרמוניה בשינה אינה מושגת, ההורות הלילית הופכת לחובה שממלאים באי-רצון. כשמתעוררים ממצב של שינה עמוקה כדי לטפל בתינוק רעב וצורח, כל מושג ההורות הלילית נעשה בלתי מושך והדבר מוביל לאפיסת כוחות של אימהות, אבות ותינוקות.

ההנקה קלה יותר

כשמחזורי השינה של האם והתינוק מצויים בהרמוניה, ההנקה הלילית פחות מעייפת. לאימהות קל יתר בדרך-כלל להתגלגל על הצד ולהיניק מאשר לצאת מהמיטה, לגשת לחדר אחר, להדליק את האור, ליטול לידיים את התינוק הבוכה, למצוא כיסא פנוי, ולבסוף להיניק אותו. בינתיים, האם והתינוק כאחד ערים לגמרי. ההנקה במיטה המשפחתית ממלאת את צורכי שני הצדדים מבלי שאחד מהם יגיע למצב של עירות מלאה.

ההרמוניה בין אם מיניקה ובין תינוקהּ, הישנים יחדיו, באה לידי ביטוי בחוויות שהאימהות חולקות איתי. הן סבורות ששנתן קלה מאוד והן כמעט מתעוררות שלושים שניות לערך לפני שהתינוק שלהן מתעורר לאכילה. הודות לכך שהן מסוגלות לחוש מראש את ההזנה הקרבה, האימהות מתחילות בדרך-כלל להייניק בדיוק כשהתינוק מתחיל להתפתל ולחפש את הפטמה. התינוקות אינם מתעוררים לגמרי והם נסחפים חזרה לשינה עמוקה מיד לאחר ההנקה.

אופציית האם העצלה

יש לנו שלושה ילדים, ואני אוהבת לישון בלילה. לפיכך אימצנו סידור שינה שאני קוראת לו "אופציית האם העצלה". המטרה: למלא את צרכיו הליליים של תינוקי ביתר קלות ולחזור לישון. אז התינוק ישן במיטה איתנו. בצורה כזו אני יכולה לגשת אליו ולהיניק אותו יותר מהר, לפני שהוא "עולה טונים" לבכי מלא. באופן כזה, הוא חוזר ונרדם מהר יותר וכן אני. כשגדל (והפך לתינוק מתפתל בשנתו) הנחנו מזרן על הרצפה ליד מיטתנו. הייתי מרדימה אותו על המזרן הזה, וכשהתעורר במשך הלילה הייתי פשוט זוחלת אליו, מניקה אותו, וזוחלת חזרה למיטה.

רמות הפּרוֹלָקטין עולות

פרולקטין נקרא גם "הורמון האימהוּת" ואפשר שהוא הבסיס הכימי לאינטואיציה האימהית. רמות הפרולקטין עולות בתגובה לגירוי הפטמה. הן עולות גם בזמן שינה או בתנאי מתח. רמות פרולקטין מוגברות עשויות לעזור לאם מיניקה להרגיש רגועה יותר ומוכנה יותר לקבל את דרישות התינוק שלה, יומם ולילה. אצל אם המיניקה את תינוקה וחולקת איתו את התנומות הקלות ביום ואת השינה בלילה משתחרר פרולקטין המשמש משקל-נגד לעומס הכרוך במילוי צורכי התינוק. אימהוּת מעוררת עוד אימהוּת כל עוד את מניחה לזה לקרות.

שמתי לב לתופעה מעניינת מאוד המתרחשת באימהוֹת הישנות עם תינוקותיהן, במיוחד אימהות לתינוקות "קשים". אימהות אלה מספרות לי לעתים קרובות שככל שנוקף הזמן דומה שהן זקוקות לפחות שינה ומרגישות שנחו מספיק חרף העובדה שתינוקותיהן ממשיכים להתעורר ולינוק תכופות במהלך הלילה. נראה שרמות המוכנוּת והסובלנות של אימהות אלה עולות. אני תוהה, האם ייתכן שפרולקטין מוגבר (שאני קורא לו גם "הורמון ההתמדה") אחראי לסובלנות המוגברת להורוּת לילית. רמות מוגברות של פרולקטין עשויות לעזור לך להגיע להרמוניה בשינה.

שינה משותפת מגבירה את המגע

העור הוא האיבר הגדול ביותר בגוף האדם, וגירוי מישושי או חסרונו יכולים להשפיע עמוקות על הצורה שבה מתפתח התינוק. ד"ר אשלי מונטגיו, בספרו מישוש: המשמעות האנושית של העור (1978), מעלה טענה משכנעת: גירוי מישושי מועיל לתינוק מכל הבחינות, גופנית, רגשית ואינטלקטואלית. למגע הנוסף שהתינוק מקבל בכך שהוא ישן עם הוריו נודעת ללא ספק השפעה מועילה על התפתחותו. אני נוטה להאמין שתינוקות הישנים עם אימהותיהם גדלים טוב יותר. אחד הטיפולים הוותיקים ביותר לתינוק שעולה לאט מדי במשקל הוא לומר לאימו, "קחי את התינוק למיטה והניקי אותו." קשה לקבוע כמה מהעלייה במשקל נובע מהתזונה הנוספת וכמה הודות לתוספת המגע. אני משער שתינוקות מתפתחים טוב יותר כשהם ישנים עם הוריהם בשל שילוב שני הגורמים, תזונה וקלטי חושי.

לילות שלווים

ילדתי זה עתה את ילדי השלישי ועכשיו אני ממש מבינה כמה נפלאה המיטה המשפחתית וכמה קל יותר להרבות בשינה כשהתינוק במיטה איתך. כשהיה בן שלוש שעות בלבד, הכנסתי אותו למיטה לידי. הוא ישן חמש שעות רצופות. אני ישנתי רק שעתיים באותו זמן משום שהייתי כל-כך "היי" מחוויית הלידה, שפשוט תקעתי בו את מבטי במשך שלוש שעות. המגע עור-בעור הרגיע אותו כל-כך שהוא ישן שינה עמוקה. המשכנו את הסידור הזה, והוא עתה בן שישה שבועות. פרקי השינה שלו אורכים תמיד בין חמש לשש שעות. הוא אף פעם לא בוכה בלילה מפני שאני שומעת שהוא זז וזה אומר לי שהוא מתעורר. וכך אני מספקת מיד את כל צרכיו בלילה. אם הוא מגלה אי-שקט במהלך הלילה, אני מניחה ידי על בטנו, והוא נרגע וחוזר לישון.

לסבתי היו עשרה ילדים, ולא מזמן נודע לי שכאשר נולד תינוק חדש, סבתי היתה ישנה איתו וסבי היה ישן במיטה אחרת עם התינוק הקודם.