ה"לידה" הזו, מזכירה לי את קבוצת האמהות הראשונה שלי. 4 נשים, אצלי בבית, לפני 7 שנים. כל כך חיכיתי לקבוצה הזו. השקעתי מאמצים אדירים שתקרה, וכשידעתי שהיא עומדת להתחיל, התכוננתי היטב: הכנתי מפגשים מסודרים, ידעתי איפה אשב, כיצד אתנהג במצבים שונים. הייתי מוכנה לכל, או לפחות כך חשבתי.

בתהליך מקביל (שכלל לא זכרתי אז...), התכוננתי היטב גם ללידת בני הבכור: קראתי ספרים, דמיינתי איך הוא יראה וכיצד נראה ביחד, פיניתי לו מקום נרחב בלבי.

בשני המקרים, המציאות צחקה עלי. כל כמה שהתכוננתי, נאלצתי ללמוד על בשרי את המרחק שבין תיאוריה להתנסות. כשם שבני לימד אותי אודות אמהות יותר מכל ספר, כך גם אותה קבוצה ראשונה לימדה אותי להיות מנחה, ועוד יותר מכך – להיות המנחה שאני.

שבועות ראשונים: אני אני אני.

האם אני אמא טובה? חכמה מספיק? מרשימה מספיק?

האם הוא ילמד ממני? הוא יפנים שאני אוהבת אותו? ואם הוא בכלל לא יקשיב לי?

כיצד אדע להיות אמא שלו? איך אני אגיב כשהוא יתחיל להתנגד לי? ומה יהיה אם הוא לא יאהב אותי?

מפגש ראשון: אני אני אני.

האם אני מנחה טובה? חכמה מספיק? מרשימה מספיק?

האם הן ילמדו ממני? יפנימו את המסרים שלי? ואם הן בכלל לא יקשיבו לי?

כיצד אדע להנחות אותן? ואיך אגיב אם הן יתנגדו לי? ומה אם הן לא יאהבו אותי?

מנחה כוכב - אמא כוכב

יש מושג בהנחיית קבוצות שנקרא מנחה כוכב. מנחה כוכב הוא כזה שה כ ל עובר דרכו. העיניים נשואות אליו ולא בין המשתתפים. האינטראקציה היא איתו בלבד, השאלות והתשובות בידיו, הוא במרכז.המשתתפים רוצים שיראו אותם, ש"אמא" תשים לב אליהם. מנחה הוא בדרך כלל מנחה כוכב כשקבוצה יוצאת לדרך. כשהיא בתקופת הינקות שלה. (תלוי כמובן בסוג הקבוצה).

גם אמא, היא "אמא כוכב" בתחילת הדרך. האינטראקציה המרכזית היא בין התינוק לבינה. המבט הוא דיאדי, בין אמא לתינוק. ההזנה הפיזית והרגשית מגיעה מאמא ולאמא יש בלעדיות.

תחושת ה"כוכב" מלווה באחריות כבדה, ובמחשבה שאם את לא תחזיקי את התינוק או את הקבוצה, הכל יתפרק. אך יש גם תחושה של סיפוק. הכוכבות מזינה חלקים שמבקשים אהבה, שליטה, בלעדיות ואת המבט המתפעל.

אך לאט לאט התינוק גדל, רוצה להתרחק קצת, להיות ,אולי, בקשר עם עוד אנשים.

וגם הקבוצה מתפתחת, מבקשת לצמוח, להיות יותר עצמאית.

והכוכב? מנצנץ....מבקש לשמור על האור, על העוצמה, מבין שהוא צריך לזוז קצת, אבל....פוחד.

צעדים ראשונים

כשהתינוק קצת גדל, הוא מתחיל להתרחק. לזחול, ללכת. לשחק זמן מה לבד. להתאהב ולהיקשר לדמות אחרת, כמו אבא או המטפלת. אנחנו נוהגים לומר שהפחדים במקום זה הם טבעיים, אך מאד חזקים: האם באמת יסתדר לבד? שלא יאהב אותה יותר ממני, האם הוא יודע שרק אני אמא שלו? אלה שאלות של מקום ומשמעות.

תהליך דומה מתרחש אחרי כמה מפגשים קבוצתיים, כאשר לקבוצה יש כבר חיים משלה. במצב זה, עולים חששות טבעיים אצל המנחה מפני איבוד שליטה: שלא יקרה משהו לקבוצה, שלא אאבד אותן...שלא יברחו לי לנושאים או למקומות אחרים בלתי מתוכננים.

החששות מסתירים שאלות עמוקות יותר, אשר מבקשות התבוננות של המנחה לתוכה: מה אני מפחדת לאבד? מה זה אומר עלי, אם הקבוצה תתפרק...ועוד יותר מכך, אם הקבוצה תסתדר כל כך טוב בלעדי, מה המשמעות שלי כמנחה?

נפרדות

אמהות יודעות שכדי שהתינוק שלהן יתפתח הן חייבות להרפות, לסמוך על התינוק שלהן, לחזק אותו שהוא יכול. לייצר מרחב בו הן נמצאות בשביל התינוק שלהן אך עוזרות לו להפרד (כמו ללכת לישון, או להשאר אצל המטפלת).

מנחי קבוצות יודעים שכדי שקבוצה תתפתח, חייבים לשחרר, להרפות, לסמוך על הקבוצה. לאפשר מרחב שבו מתרחשים יחסים, דיאלוגים בקבוצה ולא כולם עוברים דרכי. עולות שאלות - ולא על כולן אני עונה, המשתתפים מתחילים לענות, לתקשר, לייצר קשר ביניהם.

בשפה מקצועית תהליך זה מסומן כמעבר ממנחה כוכב למנחה דמוקרט. ניתן ללמוד טכניקות שיאפשרו את המעבר הזה. אך עוד לפני הטכניקות, חייב להתרחש דיבור פנימי, שמזמין הכרות עמוקה עם עצמי, כזו שמזהה את הפחדים אך גם את היכולת להתמודד איתם.

כשמנחים קבוצה, המעבר ממנחה כוכב לדמוקרט הוא הדרגתי, אך מהיר יחסית. האמהות מאפשרת לנו הרבה יותר שנים להתאמן ולאפשר את הנפרדות. אך בשני המקרים המסרים דומים: אני נמצאת פה בשבילכם כל הזמן, אך כדי לאפשר לכם עצמאות ונפרדות, כדי לעזור לכם להתפתח ולצמוח כדי שבסופו של דבר תוכלו בלעדי, אני מתרחקת קצת. אני רוקדת כל הזמן את הריקוד הזה, בתוך המעגל ומחוץ לו. עם זרועות פתוחות, אוהבות, מחבקות ,תומכות אך גם יודעות להרפות ולבטוח.

הנחיה ואמהות

מיומנויות הנחיה מלמדות אותנו אודות האימהות ומיומנויות אימהיות אודות ההנחיה.

הן כמנחה והן כאמא, אנחנו עדות לתהליך מדהים של היווצרות יש מאין. תהליך של היוולדות, צמיחה והתפתחות. לתוך התהליך הזה אנחנו מביאות את הדפוסים שלנו, האמונות, הפחדים, זכרונות הילדות שלנו.

"רק תהליך בלתי פוסק של הכשרה, חתירה למודעות עצמית גבוהה והתנסות בפועל בהנחיה, הם שיסייעו למנחה לפתח רמה גבוהה של מקצועיות" (בריצ'טו, המקראה להנחיית קבוצות.)

חיוך לסיום

"הן אוהבות אותי"! צוהלת תמי. היום היה המפגש החמישי והן אמרו שהן כל כך נהנות, כל כך צמאות למפגשים האלה.

"זה החיוך הראשון" אני אומרת לה. כן, כמו זה של התינוק שלנו, שסוף סוף, אחרי המאמץ האדיר שאנחנו משקיעות, אומר לנו, אמא , את נהדרת, תמשיכי כמו שאת.

*מיכל אוסרי בן אור היא מנחת קבוצות מוסמכת בתחום הריון הורות ומשפחה. 10 שנות נסיון. אם לשלושה בנים, נשואה לאבנר. osrim@netvision.net.il

הרשמה לניוזלטר

קבלו עדכונים והטבות
כל ראשון לחודש למייל