הכנה ללידה יכולה להיות שדה פרחים או שדה קוצים. אם יש לי כמדריכה היכרות מעולה עם השטח, מפה וציוד טובים, יכולת התמצאות, ושותפים טובים – החוויה המשותפת פורחת ומטופחת. בהיעדרם של כל אלו, הופכת ההכנה ללידה לשדה קוצים ואפילו שדה מוקשים. היכן סוד ההצלחה? קודם כל בהיכרות עם השטח. אם אדע היכן טמונים הבורות, והיכן לעומתם מסתתרים המעיינות, אוכל להוציא את המיטב אפילו משותפים לדרך שהם איך לומר קצת אעפעס. להלן לקט של תריסר טעויות נפוצות בהדרכת הכנה ללידה, כשהן מולבשות על אמהות טיפוס שוגות. לא אנחנו, כמובן..
הברדקיסטית "היום נלמד על תנועות עובר, אפידוראל ותזכירו לי רגע, מה היה לנו בפעם הקודמת?". שלוש רמות עיקריות לברדק. הרמה הראשונה: אי ארגון של התכנים למבנה היררכי. חומר המפגש הקונקרטי מאורגן כהלכה כשהוא מצוי, בכתב או בתודעת המדריכה, בצורת עץ. העץ מכיל גזע, שהוא הנושא הכללי של המפגש, ענפים שהם תתי הנושאים, ועלים שהם פרטי הפרטים של התוכן. הרחבה נוספת בנושא ראי בפרק על אודות מבני קורסים.
הרמה השניה של ברדק נובעת מהגדרה לא טובה או לא קיימת של מטרות הלמידה. אם איני מגדירה לעצמי לפני שיעור מה אני רוצה שהמשתתפים ייקחו איתם בסיומו, היכולת שלי 'למכור' את המסרים שלי ואת רעיונותיי המרכזיים, אפסית, ואני הופכת את מרכולתי לבאסטה אקראית של מידע..
הרמה השלישית של ברדק היא היעדר קוהסיביות - פגיעה מרקמית בתוכן. רמה זו כוללת אי הבאה של רעיונות לסיומם, הסחות דעת שאינן מחזירות הביתה בשלום את הרעיונות המרכזיים, ועילגות. אל אלו אחראיים למרקם פושר של קורס, שהוא אויבה של החוויה שאני מעוניינת להעניק.
המחנטרשת (כשיש בספירת דם המוגלובין מתחת ל10,000- לא מקבלים אפידורל, בנחרצות). אם אני נשאלת שאלה ואיני יכולה להשיב עליה, אך בכל זאת מאלתרת משהו, כי גולנצ'יקית יודעת הכל.. רע ומר.. אני מחנטרשת.. החינטרוש הוא עבירה שיש עמה קלון. לכן, הוא גם אויב האמון מספר אחת. תפיסה אחת על חינטרוש ואיבדתי את כל אמונם של משתתפי הקבוצה. אם לא יודעים, עדיף לומר 'אני לא יודעת, אך ארשום לעצמי לבדוק ואתן תשובה במפגש הבא'. אם עמדתי בהבטחתי וסיפקתי תשובה במפגש הבא – הכל בסדר.
הרופאה המתוסכלת (אם בPV מצאו ספינה מינוס אחת בפוסטיריור ויש אמבטיות, הולכים לסקציה). הרופאה המתוסכלת היא אחותה של המחנטרשת. אם מינון הביטויים הרפואיים שאני מפזרת גבוה, ורובם מבלי שאני ממש מסוגלת להסבירם, סביר להניח שאני משתייכת לזן ה FD – רופאים מתוסכלים. התרופה המתבקשת ברורה – או שאלמד ואסביר, או שאשתוק.
ישנו סוג נוסף של רופאה מתוסכלת, והוא חף מקיצורים בלועזית אך לא מן הכוונה. לדוגמא: הפרוסטגלנדינים הם חמרים דמויי הורמונים (קראתי בוויקיפדיה כדי להתרענן לקראת השיעור, כל הכבוד, וכעת אני מביאה את המשפט כלשונו). אוקיי. אז מה אם הפרוסטגלנדינים הם חמרים דמויי הורמונים? אם איני יכולה להשיב על השאלה 'ומהי משמעות הדבר?', או בעברית פשוטה יותר – אז מה??– לא אומר אותו! המשמעות של אמירה בגובה העיניים אינה שיבוץ מטבעות לשון מתוך הסלנג, אלא היכולת להפוך כל טקסט שהבאתי לשקוף. ומה שלא ניתן להפוך לשקוף – עליו יש לשתוק (או ללמודו אותו היטב עד למפגש ההדרכה הבא). אחרת אייצר חינטרוש..
המתאבדת על הקבוצה (רוצים להישאר עוד שעה? בכיף!. וגם אין לי שום בעיה שתתקשרו אלי מסביב לשעון. וברור שאתם לא צריכים לשלם מראש כלום!). יותר משהתאבדות על הקבוצה ואי השמת גבולות מקובלים גורמת נזק נקודתי למשאבים שלי, היא יוצרת בקבוצה תחושת חרדה וחוסר יציבות, בהיעדר מבוגר אחראי. מה, אין למדריכה הזו חיים? הכל מותר? וחמור מכך הפועל היוצא - אז איך בכלל אפשר לסמוך עליה?
גנבת ההצגה (לך יש צרבת? אני לא ישנתי שבוע מרוב שבער לי בהריון שלי!). עם כל הכבוד לסבלותינו אנו בהריונות שלנו, נשים בהריון העומדות בפני לידה לא מגיעות בדרך כלל לקורסים שלנו כדי לשמש עבורנו אוזן קשבת. אם בא לי להזדהות עם סימפטום נדיר של משתתפת – זה המקרה היחיד בו עשויה להתאים אמפתיה משתפכת מן הסוג הזה. בשאר המקרים, רובם המוחלט והגורף - לא.
הקואליציונית (אז מי חושבת ללדת בבית? מ-ע-ו-ל-ה.. מחיאות כפיים למצביעה ההססנית). אם רוב המשתתפות בקורס שלי הולכות ללדת בבית חולים, ואני יוצרת קואליציה עם יולדת הבית כלבבי, ויתרתי על רוב הקבוצה. אם אני אוהדת נלהבת של לידות בית, אני לא צריכה להסתיר זאת, אך עדיין, איני יכולה לזנוח כך את רוב הקבוצה שלי. מקרה קלאסי אחר בו אני עלולה להיות מגויסת לקואליציה מאד בקלות אם לא אשמר הם כשאר בנות זוג מתלוננות על בעליהן שלא מתכוונים להיכנס איתן ללידה.
הנביאה המסתורית (יש לך בת, נכון? את הולכת ללדת עד חמישי בצהריים. וידעתי, בחיי שתקראו לה מושית) ואחותה הכוהנת המאיימת (עכשיו אנחנו נכנסים לרבע שעה של עבודה פנימית שקטה על ההתנגדות של כל אחת לחוות לידה טבעית. כולם לתת ידיים אווווווםםםםםם). הכוהנת והנביאה, שתיהן מביאות אל הקבוצה איום בפגיעה חברתית, המוסווה בהילה רוחנית שוחרת טוב לכאורה. גישות אלו מהלכות אימים על חברי הקבוצה, במיוחד דווקא על השונים, הנון-קומפורמיסטים האמיתיים, אלו שאינם הולכים בתלם הזורמים והמתחברים האופנתי, ומאוימים מן הגישה הרוחניקית השלטת, שהיא קונפורמיסטית לא פחות.. ולא נוכל להיפרד מן הנביאה והכוהנת, מבלי להזכיר את בת דודתם המושיעה.
הקלולסית בדרכי הוראה. ואלו חטאי הקלולס. בהוראה: ראשון, אי העברת המשתתפים בקורס דרך שלושת שערי הלמידה: הצהרת כוונות - פירוט הנושאים והמוטיבציה ללמדם, לימוד תוך עיגון - לאחור אל הכוונות ולפנים אל התוצאות, וסיכום - תוך כדי מסירת שטר הבעלות על הידע והמסוגלות. חטא הקלולס השני: מונוטוניות, שעמום. אם אני מרדימה את הקבוצה, איני יודעת לעורר עניין, למזוג לכתת הקורס תמהיל נכון של הוראה, הפעלה וחוויה, איבדתי את הקבוצה כקבוצת למידה.
הקלולסית בהנחיית קבוצות אם איני מודעת לתהליך הקבוצתי ולתפקידי כמנחה שלו, ברור שאיני מסוגלת ללוותו לאורך חייו מרגע היווצרות הקבוצה ועד הגיעה לסוף דרכה כקבוצה. אם איני מודעת לדינמיקה של קבוצת הכנה ללידה שהיא מן הסוג ממוקד הלמידה ולצרכים שלה מולי כמנחה מהפגת פחדים, דרך הובלה וזיהוי איתותים, ועד דאגה לSetting ולייצור אקלים נוח, הקבוצה לא מתרחשת ולא מתגבשת . אם איני מסוגלת מכל סיבה שהיא לנוע במסלול התהליך הטבעי ממנחה כוכב לדמוקרט, ואיני מאפשרת לקבוצה את הבטחון בשלבי ההתהוות וההבשלה אין לי קבוצה. לכל היותר, עובר שלא התפתח או, כתת לימוד יבשושית.
מזניחת האבות (מה שלומכן היום? איך אתן מרגישות? יש משהו שאתן רוצות לשאול? רגע רגע, בו אנשמע את זוגתך, אחרי הכל זו הלידה שלה, לא?). גברים מגיעים לקורסי ההכנה ללידה כיום כחלק מן הנורמה, ובמסגרת הציפייה מהם לתפקד כדולה בלידה ולהחליף את האמא והסבתא של היולדת בתפקידיהן המסורתיים לאחר מכן. כל זה מקסים, וקשה, ומחייב היערכות רצינית לנוכחותם של הגברים. לא תמיד היערכות זו מתאפשרת, וקל יותר להתעלם מן התהליך שעובר על הגברים
השיפוטית (אמא שלך תהיה בלידה?! נשמע לי טעות. אני לא הייתי.. או " מה?! לא בטוח שתהיה בלידה? הייתי בודקת את הזוגיות שלכם). כמדריכה להכנה ללידה אני אורחת לרגע בחייה של משפחה. עצם המנדט שנתנו לי כדי להיכנס לשם לא אומר שיש לי את המנדט לסדר להם מחדש את הסלון. לכל משפחה מבנה סודי משלה. במסגרת הזמן שמאפשר הקורס, אין לי את היכולת להכנס לנבכי המבנה הסודי ולהכירו באמת ומטבע הדברים גם לא את היכולת לשפוט היבטים מסוימים שלו, אלא אם הם בלתי תקינים או סבירים באורח קשה (אלימות מכל סוג), אך הסבירות שמשפחות במצב כזה יגיעו לקורסים, היא נמוכה מאד.
המפחידה (וואקום זה די סיוט, מביאים פומפה שנצמדת לראש התינוק ו-מו-שכים... או, אפידורל זו זריקה ענקית שמחדירים לחוט השדרה, לא נעים..אפילו די כואב אבל..). ההפחדה היא בתה החורגת של השיפוטית. ההפחדה היא בסך הכל דרך מניפולטיבית שלי להיות שיפוטית. אם אני רוצה להזהיר מפני התערבות כלשהי, מספיק שאתאר בענייניות את השפעות הלוואי האפשריות שלה מבלי להיכנס לתיאורים פלסטיים.
הפולניה הצנטרליסטית תאומתה האירופאית של המפחידה (תראו, זו בחירה שלכם, אבל (מכונת יריה) מה?! למה הסכמת לקחת אנטיביוטיקה?! זו כמובן בחירה (שגויה) שלך, אבל פעם הבאה, אל תעשו שום דבר בלי להתייעץ איתי לפני כן). הפולניה היא אם כל מניפולציה. אם יש לי דיעה, עלי להציג אותה ככזו. דעתי בלבד. טעמי האישי, וגם זה – רק במקרה שנשאלתי.
האם הטעויות האלו חשוכות מרפא? לא, על פי רוב. על כל אחת מהן ניתן לחפות באמצעות למידה נוספת, רכישה של מיומנויות חדשות, התעדכנות בטכניקות הוראה והדרכה ובידע חדשים, תרגול ואימון, ושאיפה מתמדת להשתפרות.
*רותי קרני הורוביץ היא מנהלת ביה"ס אמנות הלידה, האתרים אמנות הלידה ודולות, ממייסדות תנועת נשים קוראות ללדת למען חופש הבחירה בלידה בישראל, יוזמת והוגת האידיאולוגיה ותכנית החומש המלאה של להפרדת חטיבת מקצועות הלידה מן הרפואה המשלימה ולסטנדרטיזציה ורגולציה של מקצועות הליווי וההדרכה מסביב ללידה בישראל.
*מיכל אוסרי בן אור היא מרצה ומנחה מוסמכת בתחום הריון הורות ומשפחה ובתחום הנחיית קבוצות. מלווה ומדריכה אנשי מקצוע בקליניקה בבנימינה 054-6968127
