ישנן אלף סיבות טובות לכתיבת סיפור לידה על ידי האמא, ועוד לפחות שלוש סיפור טובות לפחות לכתיבת סיפור לידה על ידי הדולה המלווה את הלידה: תיעוד, עיבוד ולימוד. תועלות אלו תקפות הן עבור הדולה, והן עבור האם היולדת, משום שהשלכותיה של הלידה שהיתה עשויות להיות מרחיקות לכת עבור שתיהן.
אך אפילו בטרם דנים בסיבות, אי אפשר שלא להזכיר את הנסיבות. הדולה היא האדם השלישי שנמצא שם, העד לסיפור הלידה המתהווה לנגד עיניו. נכון שיש לה חלק בו, אולם בשונה מן האמא היולדת וברוב המקרים גם מן המלווה האורגאני שלה המצויים בעין הסערה ומהווים חלק אורגאני מן הסיפור, הרי שלדולה יש בלידה, בנוסף על תפקידיה כמשפרת לידה, גם מעמד נוסף ומיוחד של עד. מעמד זה ראוי לדיון נפרד, אך לעניין סיפור הלידה, העד הינו נרטור, נושא הנרטיב ומכאן שמספר ומכאן שכותב הסיפור. במילים אחרות אי כתיבת סיפור הלידה על ידי הנרטור האורגאני המובנה אל התהליך היינו הדולה, היא בגדר החמצה כואבת של הזדמנות שלא תחזור, ואין שי יפה יותר מידי הדולה לאמא לאחר לידה מפיסת תיעוד זו.
משהוסבר מדוע אסור שלא יהיה כך, נחזור לסיבות מדוע כן. סיבה ראשית טובה לכתיבת סיפור לידה היא תיעוד. לתיעוד הלידה בידי דולה משמעות כפולה. ראשית, המשמעות המתבקשת, הביוגרפית, של יצירת דוקומנטציה יש מאין המכילה מידע רב ערך בקשר לסיפורי חייהם של המעורבים בלידה. כתיבת סיפור הלידה בידי דולה ממסמכת אירוע דרמטי, שאינו ניתן כמעט לשחזור בהיעדר תיעוד. דרמת הלידה עתירה בפרטים, ומה שלא יתועד ומיד– יאבד. בהמשך אחריב על משמעותו של שירות יקר ערך זה שהדולה הכותבת עשויה לתת ללקוחותיה.
שנית, כתיבת סיפור הלידה היא בעלת משמעות משפטית הן עבור הדולה והן עבור האם. במקרה של חלילה שיבוש במהלך הלידה או בתוצאותיה יהיה לתיעוד לידה כתוב משקל משפטי דומה לזה של תרשומת. מאחר והדולה בשונה מן הצוות הרפואי נמצאת עם האמא באופן רציף, לאורך כל תהליך הלידה, משקל התיעוד שלה עשוי להיות מכריע ואף נכבד מזה של המוסד הרפואי, ביום פקודה.
תועלות העיבוד שמאפשרת כתיבת סיפור הלידה גם הן רבות. עבור האמא, הצורך להמשיך ולעבד את סיפור הלידה שלה הוא כמעט אימננטי. בהיעדר סיפור לידה כתוב נאלצת האמא לחצוב אותו מזכרונותיה, שעשויים להשמיט פרטים רבים מן הסיפור, בשל המצב המנטלי המיוחד שהלידה מחייבת ובמיוחד אותו מצב הורמונלי של 'לייבורלנד' אשר מפנה ובצדק את משאביה של האם, ובכללם אלו הקוגניטיביים, למשימות האינסטינקטואליות והלימביות שתובעת הלידה ובכללן אימוץ התינוק שילדה, מיד לאחריה.
אמהות רבות ימשיכו לשחזר במוחן את אירוע הלידה עוד שנים רבות לאחר סיומו, לצורך עיבוד של החוויה, ובהיעדר תיעוד יחוו תסכול וחסר בפרטים אשר ימנעו מהן להתקדם במשימת העיבוד ולהמשיך הלאה אל שלבי ההשלמה, הסגירה וההיערכות מחדש אל המשך חייהן. תיעוד לידה בידי דולה נותן בידי האמא טכנולוגיה המאפשרת לה להשאיר 'מרכז קוגניטיבי חלופי' פעיל, אשר יותיר בידיה לאחר סיום הלידה אוצר של חלקי פאזל, אשר יהפכו את העיבוד שלה, כמובן שאם תרצה בכך, לאפשרי ולנגיש ויעיל הרבה יותר.
מובן שאם הדולה מוכשרת או מסוגלת לכך, היא יכולה להשתתף בחלק מתהליך העיבוד של הלידה על ידי האמא והמלווה האורגאני בלידה. במקרים רבים, דולות מוכשרות חוות שמפגש ה'אחרי לידה' מהווה מעין תהליך עיבוד, חלקי לפחות, עבורן ועבור האמא. דיאלוג שמתפתח בין השתיים על אודות הלידה שהיתה כמעט תמיד שיניב פירוק והרכבה מחדש של נרטיבים – והלא זו בדיוק עבודת העיבוד. פירוק והרכבה מחדש של תפיסות סובייקטיביות של מציאות קונקרטית.
גם עבור הדולה התועלת שבעיבוד לידה, באמצעות כתיבת סיפור הלידה גדולה. לא רק אמהות ואבות שוכחים סיפורי לידה. גם הדולה אינה חסינה מפני שיכחה ובהינתן שעבודתה מזמנת לה לידות בזו אחר זו, לא מן הנמנע שסיפורי לידה 'ידרסו' זה את זה, יתערבבו, ויזלגו האחד לתוך השני. ככלות הכל מהלך לידה יכלול לפי רוב שלבים צפויים של התפתחות ודרמה, מפגש עם אנשי צוות רפואי וקרובי משפחה בתבניות שעשויות לחזור על עצמן. תיעוד הלידה באמצעים שיפורטו להלן עשוי לתת למוח עוגנים שיוכל להסתמך עליהם כדי להשלים חלקים חסרים וליצור רצף סיפורי קוהרנטי, אשר יאפשר לדולה לעבד את משמעות הלידה ואת מוסרי ההשכל שלה. הדולה המפותחת היא מכונת תובנות לידה והתועלת הבאה מספרת על כך.
התועלת השלישית שבכתיבת סיפור לידה הינה לימודית. לכל לידה יש משהו חדש לומר. לפחות דבר אחד אם לא יותר. תוצאתה המיידית של עבודת העיבוד היא לימוד 'לפעם הבאה'. תהא אשר תהא הלידה הבאה, כתיבת סיפור לידה היא טכניקה בטוחה יותר, מזמינה ומגרה להפקה סדרתית של תובנות ולקחים, הן עבור האמא והן עבור הדולה. לכן, יש להתייחס אליה כאל שגרת עבודה.
עתה משהסכמנו על התועלת הרבה שבתיעוד לידה, נוכל להתפנות להבנה של מהות הסיפור ולאחריה ללימוד הטכניקה של כתיבתו בלב חפץ, שכן מלאכת הכתיבה אינה מן הקלות אך כאמור היא מאד מתגמלת.
מה בין הסיפור הקצר לסיפור לידה?
סיפור לידה משתייך לסוגת הסיפור קצר, לפחות לפי המאפיין הראשי בו ניתן למדוד סיפור – אורך הטקסט. אם נתבונן במדגם של מאות ואלפי סיפורי לידה, נראה שבין סיפור הלידה ובין הסיפור הקצר מחברים עוד יותר מן המאפיין הכמותי. עבותות של מאפיינים מבניים, המאפיינים את הסיפור הקצר מופיעים באופן מובהק גם בסיפורי לידה, והופכים אותם למשתייכים לז'אנר זה.
הסיפור הקצר נחקר מהיבטיו הרבים בידי חוקרי ספרות לרוב. מקובל לראות בסיפור הקצר תבנית החוזרת על עצמה במקרים רבים, ואשר כוללת חמישה שלבים עיקריים בהתפתחותו:
אקספוציזיה – הצגה
אירוע
הסתבכות
התרה
קתרזיס – זיכוך
אקספוזיציה תציג בקצרה את הדמויות, המקום והזמן. לדוגמא:
"את ע. פגשתי לראשונה בשבוע 34 להריונה. חברה משותפת, שליוויתי בלידה המליצה עלי באזניה בחום. השיחה הטלפונית קלחה ולאחריה נפגשנו בבית קפה בשלושה, יחד עם בן הזוג. ע. ו-ר. סיפרו לי שההיריון תקין, ושהם מתכננים לידה רגילה בשיבא".
אירוע. האירוע, לידה, יתואר מסימן הלידה הראשון במקרה זה ירידת מים:
"ע. התקשרה ביום הלידה המיועד בשעה2:45 לפנות בוקר וסיפרה בקול רועד שירדו לה המים. שאלתי אותה איך היא מרגישה, איך נראים ומריחים המים, והאם היא מרגישה תנועות עובר כרגיל".
הסתבכות. אתגרים מיוחדים שהציב תהליך הלידה. לדוגמא:
"מים מקוניאליים", פסקה המיילדת ר. שהיתה נעימה אך מדיצינית מאד בגישתה. "באיזו דרגה", שאלתי אני, דולה נרגשת בראשית דרכה. "הו, אני רואה שאת מבינה דבר או שניים", אמרה המיילדת בחום, וחיוך רחב מתפשט על פניה. "דרגה 1. כלומר אני חייבת להמשיך לנטר, אבל לא ממש מודאגת"..
ברור ש'הסתבכות' אינה חייבת להיות עצומה חלילה או אחת. כל אתגר שזימנה הלידה יקוטלג ויטופל כ'הסתבכות', ומכאן שיותר בהמשך באמצעות שלב התרה משל עצמו.
התרה: איך זה הסתיים בסופו של דבר
ההתרה הקלאסית תתאר את שלב שתיים של הלידה, אך האופן הקלאסי עוד יותר לסיפור לידה הוא מספר התרות לפי מספר התפניות ואז 'התרה גדולה' המתארת את שיאו של השלב השני בלידה. לדוגמא:
"האמניואינפיוז'ן התברר כדבר הנכון בזמן הנכון. הברדיקרדיה נעלמה, וע. שתתה את דברי העידוד של המיילדת בצמא. בשבע ושלושים הרגישה ע. בדחף ברור ללחוץ. שרידי הייאוש והעייפות נמחו מפניה כמו קסם, והיא נמלאה אנרגיה. אפילו הצבע בפניה השתנה ונראה כאילו ישנה 10 שעות והתעוררה מלאת"..
קתרזיס: לקחים, השגות, זיכוך רגשי ואינטלקטואלי
שלב הקתרזיס בסיפור הקצר יכול להיות חד פאזי, ויכול להיות פולסטיבי, בצורה שתהלום סדרת התרות בהתאמה עם מספר הסיבוכים. כאמור, לכל לידה יש משהו חדש לומר, ולא לזכך את היהלום מתוך הפחם אינו אלא החמצה פושעת. במקורו ז'אנר הסיפור הקצר נולד באירופה במאה ה-19 כאמצעי חינוכי לילדים. סיפורים דוגמת פינוקיו, עמי ותמי, פטר והזאב וכיפה אדומה נכתבו במטרה להשפיע על ילדים להתמיד בלימודיהם, להתייחס בכבוד להוריהם ולהתעצב לעתיד כאזרחים מוסריים וכפרטים חרוצים ויצרניים בחברה נוצרית בורגנית. מוסר ההשכל שאיפיין אותם היה חד וברור: מי שמשתעשעים במקום ללכת לבית ספר יהפכו לעבדים ולחמורים (פינוקיו), מי שיגלו עצמאות וירחיקו לשחק ביער חייהם יעמדו בסכנה (פטר והזאב), מי שידברו עם זרים למרות אזהרת הוריהם ייטרפו (כפה אדומה) וכן הלאה.
גם לסיפור לידה ישנם מוסרי השכל עבור האמא, עבור הדולה ולעיתים גם עבור המשתתפים האחרים בלידה. כששולחים סיפור לידה לחדר הלידה, ניתן לקוות שגם למעורבים הנוספים בלידה מצד הממסד, יהיו לקחים להפיק ממנו.
סיפור לידה ואריסטו: שלוש אחדויות - מקום, זמן ועלילה
בנוסף על שלבי הסיפור הקצר אשר יופיעו ברוב סיפורי הלידה בסדרם כנ"ל, מאפיינות את הסיפור הקצר שלוש אחדויות עליהן הצביע אריסטו, במקור בהקשר של חוקי כתיבת הטרגדיה (סוגה בה הסוף ידוע מראש): מקום, זמן ועלילה.
מקום – העלילה תתמקד במקום אחד או שניים (לדוגמא בית+בי"ח)
זמן – יריעת הזמן קצרה ומוגדרת (מתחילת צירים מורגשים ועד ההנקה הראשונה)
עלילה – התמקדות בציר עלילתי אחד (אירוע הלידה, לכל היותר 2-3 עלילות משנה)
כללי הזהב בכתיבת סיפור לידה על ידי דולה. כרוניקה, שגרה וציון נקודות מפנה
כלל הזהב הראשון בכתיבת סיפור לידה על ידי דולה הוא היצמדות לכרוניקה. הזמן, ותיעוד רצוף של ההתרחשות על ציר הזמן, הוא תנאי ראשון לכתיבה קוהרנטית של סיפור הלידה. בהיבט זה של תיעוד רצוף על ציר זמן מהווה כתיבת סיפור הלידה על ידי דולה מעין ניטור טקסטואלי המניב בדומה למוניטור הרפואי נייר רציף ועתיר מידע.
הדרך הטובה למלא אחר כלל ההיצמדות לכרוניקה היא להצטייד במחברת בעלת שוליים, ולתעד בה כל נקודת מפנה בתהליך, או תיאור המצב אחת לשעה, שעה וחצי, גם אם לכאורה לא קורה בה שום דבר חדש. בשלבים הלטנטיים ואחרים אשר מותירים בידי הדולה את מותרות זמן הכתיבה ניתן לכתוב משפטים שלמים ואף פסקאות, אך לפי רוב, ייכתב סיפור הלידה בידי דולה בשכבות שהראשונה בהן תהיה לאקונית בעיקרה. גם אם היולדת ישנה, יש לציין זאת. אם לא, ייווצרו 'חורים' מיותרים בעלילה, ומה שנדמה כבלתי חשוב, יהפוך לחסר מעיק. אין להסס בנוגע לציון שגרות זירת הלידה כגון החלפת משמרת, ביקור רופאים, כניסת איש צוות ועוד. בדיעבד הן עשויות להתברר כמשמעותיות ביותר, וכעוגן זכירה עבור האמא. התעוררות קצרה, פניו או דבריו של מבקר אקראי לכאורה בחדר ועוד עשויים להיות בעלי ערך קוהרנטי רב עבור סיפור הלידה מנקודת מבטה של האמא.
חלק מכרוניקה לדוגמא:
3:15 נסיעה לבי"ח, צירים סוערים. ע. על המושב האחורי בעמידת 6. לא יכולה שייגעו בה. מגבת עבה, מים.
3:40 בדיקה פנימית במיון יולדות. פתיחה 4 מחיקה מלאה. מים מקוניאליים 1 מוניטור תקין. הצירים נחלשים. מצב רוח טוב.
דבר נוסף שיש לזכור הוא שהתיעוד הדולאי את סיפור הלידה, כמו גם התיעוד הרפואי, הינו התערבות בלידה. דולה שכותבת את סיפור הלידה בחשאיות חלקית, או שאינה מאפשרת למלווה האורגאני ולאמא נגישות למחברת עלולה לפגוע פגיעה יאטרוגנית באמא, הדומה לזו שמבצע הצוות הרפואי בדברו 'מעל ראשה' בז'רגון הרפואי.
אם ישנה מחברת, עליה להיות גלויה ונגישה בזמן אמת גם לאמא ולמלווה האורגאני. רעיון טוב עשוי להיות להציע למלווה האורגאני לכתוב בה בעצמו בזמן שהדולה עסוקה במשימותיה. כך יקבל המלווה תחושת סיפוק ושותפות בתהליך ואף ייהנה מן התועלות שתחושת תיעוד בזמן אמיתי מקנה. עצם התיעוד הופך את המתעד לבעל יכולת לזכור שמתקיימים חיים מעבר למתרחש כרגע, ונמנעת תחושת 'היבלעות' או 'היטרפות' על ידי מציאות מציפה. הכתיבה בזמן אמת רומזת ומקפלת בתוכה את המידע שאמנם יבואו זמנים, עתידיים, בו הסיפור הזה ייקרא ויהיה חלק מטקסטים אחרים, כלומר, יש במלאכת התיעוד נחמה רבה!.
אותו עתיד שמעבר ללידה הוא זה המקפל בתוכו את השלב השני בכתיבה – פיתוח הסיפור, השלב שבו שלד הכרוניקה קורם עור וגידים קוהסיביים, וגם הוא מכיל תתי שלבים עליהם אתעכב בהמשך.
לסיכום, כדי לקיים את תנאי הבסיס לכתיבת סיפור לידה יש להיצמד לכרוניקה, לציין נקודות מפנה ולשמור על שגרת יומן, גם כשנדמה שלא מתקיימת שום תפנית משמעותית, ולשתף בכתיבה בזמן אמת .
תיעוד התהליך הרגשי בסיפור לידה
לדברי הסופר דר' אמנון ז'קונט, המנחה סדנאות כתיבה, בסיפור קצר, כמו גם באפוס רחב יריעה, מה שיוצר את הדרמה הוא קונפליקט רגשי אחד או יותר והתהליך שעובר הגיבור כדי לפתור אותו. המפגש בין התהליך הרגשי והעלילתי בנקודות מפתח בסיפור הוא שיוצר את הדרמה. לידה מעצם טבעה מספקת השפע את חמרי הגלם הללו ועבודת הכנה טובה לקראת לידה, מזהה טריגרים (שעשויים להפוך לקונפליקט רגשי) ומשאבים (העומדים לרשות היולדת/גיבור הסיפור הקצר) להתמודדות עמם מבעוד מועד, ועשויה לשפר מבעוד מועד את תהליך הלידה, ולתעד את התהליך שנותר להתעבד בזמן אמיתי.
למי שייך סיפור הלידה?
סיפור הלידה בין אם נכתב על ידי הדולה ובין אם נכתב על ידי האמא שייך לאמא, ליילוד ולמלווה האורגאני ולכל מי שהאמא תתיר לו את השימוש בו. ככזה, אין לפרסמו ברבים, ואפילו בע"פ ללא רשות. אנחנו מדינה קטנטונת והמהירות בה מועברים סיפורי לידה וגיבוריהם מזוהים, מסחררת לעיתים למורת רוחם הרבה של המעורבים. אם ניתנה הרשות, אפשר בכפוף לגבולותיה שניתנו בכתב בלבד לפרסמו ברבים.
יחד עם זאת ולצרכי עיבוד ותיעוד, ברור שלדולה מותר ורצוי לעסוק בדילמות שעלו בה לאחר ותוך כדי לידה, כדי לשכלל ולשפר את יכולותיה. כדי לעשות זאת בצורה שתגן על פרטיות המעורבים, יש לזכך את הדילמה לכדי שאלה שתכיל את מינימום הפרטים הרלוונטיים, וכמובן שגם אותם תטשטש באופן מלא.
סיפור הלידה המוגמר. מתי? האמנם?
סיפור לידה הוא מבחינות רבות A never ending story. סיפור שאינו מסתיים. בתחילה, בזמן אמת, הוא שלד כרונולוגי. לאחר סיום הלידה, והתאוששות ראשונית מתעצומותיה, הוא קורם עור וגידים, ומעלה את הבשר העיקרי של גופו באמצעות פירוט הנקודות למשפטי תיאור, תובנה, ציטוט וכד' המצטרפים זה לזה והופכים לפסקאות וליריעה סיפורית שלמה. אולם כאן לא מסתיים הסיפור של הבשלתו של סיפור לידה.
בזמן המפגש הנוסף שלאחר לידה עם האמא, עובר הסיפור גלגול נוסף, באמצעות עיבוד שהוא חלק אורגאני מן המפגש שאחרי. נדיר שבמהלך המפגש שאחרי לידה לא יתבצע עיבוד ברמה כלשהי. האמא והדולה משלימות זו עבור זו חלקים בסיפור, באמצעות דיאלוג בו הדולה תורמת בעיקר פרטים לרצף הכרונולוגי, האמא לתהליך הרגשי, ותוספות אלו בונות את הנרטיבים של הסיפור.
רצוי אם כן שהדולה תבוא מצוידת למפגש זה בסיפור הלידה הכרונולוגי לפחות, או בסיפור הלידה שנמצא בשלב השני להבשלתו – קרימת גוף נרטיבי בידי הנרטור, העד המספר שהוא כאמור ברישא של מאמר זה – הדולה.
את השלב השני וההמשמעותי של תהליך הכתיבה מתאר דר' אמנון ז'קונט בכותרת 'מסטרוקטורה לטקסטורה'. במילים אחרות, אינטגרציה בין הסיפור הכרונולוגי (שלב 1) והנרטיבי (שלב 2) של הדולה ובין זה של האם, מולידה את סיפור הלידה הבשל.
גלגולי משנה של סיפור הלידה עשויים להתרחש במהלך חייה המקצועיים של הדולה, לאור תובנות עתידיות המשנות את האור בו היא רואה נקודות מסוימות בסיפור לידה ואת זווית המבט שלה, כמו גם במהלך הרצף הביוגרפי של האם – קורות חייה המתפתחים, וסיפורי הלידות הבאים שמשנים לעיתים את סיפור הלידה הראשון והקובע שלה. עם כל לידה נוספת משתנה סיפור הלידה הקודם הן בעיני הדולה והן בעיני האם. תיעודו של כל סיפור לידה הוא נכס עצום במרקם פני הלידה, ותרומתה של אריגת פיסת הטקסט שמלאכתה תוארה בשורות אלו לא תסולא בפז. את השיפור של פני הלידה טווים סיפורי לידה מתועדים מראשית האנושות. סיפור לידה הוא שיפור לידה, ודולות טובות הן דולות טוות J
ביבליוגרפיה:
סדנאות לכתיבת ספרות פופולרית וכן לכתיבת סיפורי ביוגרפיה של דר' אמנון ז'קונט.
