תשכחו את כל מה שלא ידעתם על כנס מיילדות היום. בסוף הקריאה תגלו שמה שלא ידעתם לפני הוא כאין וכאפס לעומת מה שאתם עוד רוצים לדעת.
ביום שלישי ה-24-10-11, בשעה שתיים בלילה, נחתנו רוני ואני בישראל לאחר שבילינו את אחד השבועות הטובים בחיינו בבאד ווילדבאד, גרמניה. לבד מן השילוב מנעים הזמן בעולם, שבין קונגרס מקצועי איכותי שיש לך בו עניין אמיתי ובין נופש, ישנו בגרמניה הזו, סוד מתיקות מיוחד הגובל בפרברסיה, סטייה שאני רחוקה מלהיות היחידה הלוקה בה. מה יש באדמה השחורה הריחנית והטובה הזו, ואשר מעוררת בי משיכה חושנית עמוקה, ובאנשים החרוצים הללו ובשכיות המתוחזקות שלהם שגורם לי לרצות ולבלות שם פרק נכבד מזמני עלי אדמות? תלי מילים נכתבו בסטריליות אקדמית אופיינית על סינדרום ההתאהבות בקלגס ועל טיבן של משיכות מורבידיות ואסורות אחרות אך אף אחת מהן לא נכנסה בכל הכוח ופיצחה את סודה של הגרמנופיליות הישראלית. אישית, בכל טיסה שלי למינכן אני באה חשבון עם האוסטרי ההוא, לא ההוא, הרצל! שלא ראה ממרפסת המלון בבאזל את האופציה הקרובה יותר, של השכנה מצפון.
מי שלא הצליח להתרגז עד עכשיו, יכול להתרווח בנחת, משום שהזדמנות נוספת להתפלץ רובצת במרחק שורות ספורות בלבד.
כנס מיילדות היום נערך בבאד ווילדבאד (לצפייה בוובקאם המשקיפה על מרכז העיירה), עיירת מרפא השוכנת בלב השווארצוואלד, אשר בדרום של גרמניה זו הפעם הרביעית. הכנס נערך לראשונה בבאד ווילדבאד בשנת 2004 ומאז אחת לשנתיים שם ואחת לשנתיים במקום אחר באירופה.
המיוחד בעיירת המרפא באד וידלבאד הוא מתקני המרחצאות התרמיים שלה – פאלה טרמאל, וויטאל טרמה, המיוחדים בגודלם, יופיים, פארם והדרם ובכך שבאחד מהם, הראשון, הטבילה, השחיה והרחצה המשותפות הן בעירום. לא להתבלבל. אין סקס גם בכוכי המקוואות הפרטיים שהבאד משופע בהם ושדלתותיהם פתוחות לרווחה או בבריכות המינראליות-טרמליות הציבוריות, שמימיהן נשמרים בטמפרטורה קבועה של 34 מעלות בבריכת המפלס התחתון, ו-36 מעלות בבריכת המפלס העליון. המרחצאות, שוכנים במבנה אירופי קלאסי משופץ בסגנון הישן, מציעות גם חדרי עיסוי מטופחים מאד, קפיטריה נעימה, סאונות בטמפרטורות שונות, ומקלחות חסכוניות הדורשת לחיצה על כפתור לחידוש הזרם בכל 40 שניות. העירום המלא 'רפואי' ומקובל בכל שטחי הטבילה והרחצה כמו גם בשטחי הסאונות (חובה להשתרע או לשבת על מגבת, כמובן), אך גם מי שיתעקש על בגד ים לא יעורר הרמת גבה.
עבור אנשים המגיעים ממדינות דתיות-פוריטניות כגון ארצות הברית (כן, ארצות הברית היא מדינה מאד דתית. אנחנו הלוקים בעיוורון ישראלי אופייני מפרשים את הנסיעה בשבת ואכילת החזיר של האמריקאים כחילוניות למרות שמנהגים אלו אינם רלוונטיים. די לעיין בנושא ההפלות כדי להבין עד כמה אדוקים האמריקאים בנוצריותם), ישראל ומזרח אירופה, מהווים המרחצאות הטרמאליים חוויה אקסטריטוריאלית, שמיימית, שלא לומר חללית ממש, שיישום מקביל שלה לא יעלה על הדעת במדינה דוגמת זו שלנו. שפיכות דמים מובטחת.
המשותף לאנשי וועידת מיילדות היום, דוברים ומשתתפים כאחד הוא שרבים מאיתנו, חולקים 'צבע' משותף. מחד אנו חדורי תשוקה (לשנות, להיטיב, לחדש והלידה נגעה בנו כפי שלא נגעה באחרים) ומאידך, באים מעולם שמרני ואגרסיבי במיוחד ביחסו ליולדות וללידה. על הרקע והנפיץ הזה, הופכת חווית ההשתתפות בוועידה המאפשרת התחככות עם הדוברים החשובים ביותר בעולם הלידה ועם התפאורה השונה כל כך תרבותית של באד-ווילדבאד, דרמטית ושמיימית. יש עולם הבא.
מרכז הבריאות 'קורהאוס' (בית מרפא? שחגג לאחרונה 100 שנים להיווסדו), בו מתקיימת הוועידה נמצא בלב העיירה, החצויה לאורכה על ידי נהר יפהפה ומטופח המוקף בגדות המוריקים המהווים את לב הקורפארק – הפארק שמתנחשל לתוך העיירה ומקיף אותה מכל עבר. המרכז כולל אולמות שונים שהגדול בהם מזכיר חלל כנסייתי. האולמות האחרים קטנים יותר, ומשמשים ברגיל לצורך מופעי תרבות עבור הקהל המקומי. בקומת המסד ישנה קפיטריה מרווחת, גבוהת תקרה ומשרה רוגע מאין כמוה, ואת מחצית זמן הוועידה בילינו רוני ואני ספונים בין חיפויי העץ המלא וחלונותיה שאדניהם מעוטרים בדלועים דקורטיביות ברוח החג וייצוגי טבע עונתיים נוספים: ערמונים ואצטרובלים. במשך השעות בהן ריאיינתי את שועי עולם הלידה: דר' מישל אודנט, אינה מיי גאסקין, דר' רובי פלויד דיוויס, אליזבט דיוויס ועוד, עבד רוני על ספרו (העוסק, איך לא – בטמטום האנושי). קערות מרק הדלעת המעולה, במרקם מושלם המעוטר בדמעות שמן זית וגרעיני דלעת לבנים טריים ורכים, גרמו לנו עונג רב. בסך הכל קפיטריה ובכל זאת הגרמנים אינם יודעים לעגל פינות. חזה העוף הפריך בפירורי לחם (לא שניצל!) היה הטוב שטעם רוני מעודו, והסלט – שכונת סלטים צפופה המורכבת מפרוסות תפודים ברוטב צהוב מופלא, בצד תלולית כרוב בקימל צעיר ורך, גזר ברוטב עז ופרוסות מלפפונים בשמיר ענוג כוסה בסכך של חסות פריכות, מסתלסלות, טעימות להפליא, ומותזות ברוטב שאין סיכוי שאצליח לשחזר אי פעם.. אוי הגרמנים האלו. שום דבר הם לא מבינים. כאילו לא שמעו מעולם על רוטב אלף האיים של אוסם, על חסה מרקיבה של קפיטריות, ועל גזרים מרים וירוקי מקל פנימי.
האם נראה שאני עוסקת בטפל כשאני עורמת תלים של חסה ומילים מיותרות לכאורה על כנס מקצועי רציני? צר לי, אך זה לא עומד להשתנות. לא ניתן לנתק את חוויית הכנס מן המסרים הקונקרטיים שלו, ושינוי פני החברה כפי שנובע משינוי פני הלידה כרוך בשינוי עמוק של החוויה האנושית. ולמי שמקנא – נפלא. זה הזמן להתחיל ולאגור בקופת חיסכון תקציב מיוחד, שנתי, לכנס הבא. הטבילה בבאד ווילדבאד נסכה בי חיים חדשים, מילאה אותי תקווה שכל כך חסרה כאן בפרובינציה אוכלת יושביה, משפחתי לכאורה. יותר מכך, גיליתי שיש לי משפחה, קהילה. במובנים רבים, הגעתי הביתה. אולי ישנה אירוניה בכך שהמדינה שגזלה כל כך הרבה דמים ממשפחתי, מחייה ומעוררת אותי בצורה כזו.
ומה היה? תכנים מעולים, מגוונים, ונפלא מכך – לעיתים סותרים לכאורה. זו חוויה מכוננת לשמוע את אינה מיי גאסקין מדברת באולם אחד על חשיבותן של שתיה מרובה ותנועה בלידה, כשבמקביל, באולם הרצאות סמוך, מזהיר דר' מישל אודנט מפני הרעלות מים ותנועה יזומה בלידה. כמי שמלמדת ולומדת את תחום הלידה זה למעלה מעשור ועדה לסתירות לכאורה הרבות שבו, חייכתי לעצמי בסיפוק של זקנה בת 200. ככה זה בלידה. דבר אחד הוא נכון במקרה אחד, וההיפך הגמור הוא הדבר הנכון במקרה אחר. ויסכימו איתי הסורגות הרבות שהביאו קורת רוח רבה למישל אודנט בהרצאותיו וקידמו את צעיפיהן, כובעי ילדיהן, ויחד איתם את עולם הלידה לקהילותיו, מתוך תקתוק מסרגות אנדורפיני עמוק.
מתה על הנער הצרפתי בן ה-80 שמבטא את מחשבותיי בבהירות ותוך הסתמכות על ממצאים מחקריים. בהומור מושחז ובמבטא צרפתי כבד תיאר דר' אודנט אספקט חדש במודל ההורמונאלי של לידה שהוא משכלל עם השנים ואשר נוגע למלאטונין – הורמון השינה והחושך. עיקר חשיבותו הרלוונטית ללידה בצמצום פעילות ניאוקורטיקלית הכוללת בין השאר ייצור קטכולאמינים, שנוכחותם אנטגוניסטית לאוקסיטוצין. 'תארו לעצמכם שאתם עומדים להירדם ופתאום מישהו מבקש מכם לעמוד'.
עוד אמר אודנט כי הקהילה מתמקדת בתופעת המגמה הדוהרת של מספר הניתוחים הקיסריים והתמקדות זו גורמת לה להתעלם מסכנה לא פחותה – מגיפת השימוש הגורף באוקסיטוצין סינטתי לזירוז לידה.
הייצוג הישראלי היה צנוע. אני מהמרת שלא לזמן רב. עם כל הצניעות, בעקבות כתיבת שורות אלו ונוספות אני מעריכה שבשנה הבאה הוא יכפיל אם לא ישלש את נוכחותו. הפעם היינו חמש מתוך כמאתיים משתתפים, אך לא התקבצנו. ההשריה בכנס מקצועי בעל מושבים מקבילים, טיפחה הומוגניות בינלאומית נהדרת, ויצרה קהילה דינאמית. מתוך למעלה מעשרים מושבים שניתן לקרוא על אודותיהם באתר מידוויפרי טודיי מיילדות היום אמנה מספר מייצגים: מודלים של לידה שעובדים – (דר' רובי פלויד דיוויס), פחד במיילדות ובלידה (קרול גוסטאצ'י), סקירת תפירה (אליזבט דיוויס), השתמעויות מיילדותיות של תיאוריית הקופים (דר' מישל אודנט), בתו של הזמן: המיילדת הפוסט מודרנית (אינה מיי גאסקין), מיומנויות מיילדותיות מקסיקניות (אנג'לינה מירנדה מרטינז), שאלות שלא העזת לשאול על השימוש באוקסיטוצין מלאכותי בלידה (דר' מישל אודנט).
בסקירת שיטות התפירה הציגה אליזבט דיוויס את שיטתה לתפירת קרעים בדרגה שניה. דיוויס סיפרה כי אינה תופרת אפיתל ואפידרמיס, אלא שריר בלבד. יתרונות התפירה של שריר בלבד: התפירה אינה כואבת בעומק, הפצע הפעור נשאר בדרגה אחת ומשיג איחוי טוב יותר, המראה שרואה האמא הוא של רקמה המתאחה עצמונית, והחוויה שלה טראומטית פחות (תפרים הם מראה שעשוי לגרום לאשה הלם) טובה ומסוגלת יותר. דיוויס הדגימה על ספוג את התפירה, המתחילה בקשר המאחד את קצה השוליים הפעורים והעובר דרך שכבות 1 ו-2, ואת התפירה (הרציפה) של השריר. מיילדת של כת האמיש שהשתתפה בססיה ואשר מיילדת בממוצע כמעט פעם בכל יום בחודש, סיפרה כי אינה תופרת כלל קרעים בדרגה 2. לדבריה האיחוי טוב אך לא בדקה את התוצאות בטווח הבינוני והארוך ואת ההשפעה על חיי המין. יחד עם זאת נקל לשער שמספר סיבי השריר שלא נפגעו מחזיקים את התפקוד. ותודה לטובה קרני המיילדת שנכחה בססיה וסיכמה עבורנו.
בססיית המיילדות המסורתית הציגה אנג'לינה מירנדה מרטינז טיפים מן המיילדות המקסיקנית המסורתית דוגמת שימוש נרחב בשוקולד בהריון, בלידה ולאחריה. אנג'לינה הציגה את השוקולד כתרופת פלא לאנמיה, לחץ דם גבוה, דיכאון אחרי לידה ואפיסת כוחות. בנוסף דיברה על סגולותיהם של הפיגם ועל אודות הכמון מזרז הלידה, ועל סגולות צמחי מרפא נוספים שהמידע על אודותיהם עובר כתורה שבעל-פה במיילדות המקסיקנית המסורתית.
בערב האחרון של הכנס התקיים הקברט המסורתי של משתתפות הכינוס. רובי דיוויס פלויד ומישל אודנט הנחו ערב מופעים פרועים בטוב טעם, ומאחר ולא צילמתי אפשר להציץ בלינק לסרטון שהעלתה דברה פסקאלי בונארו והמתאר הכנת קאפקייק בצורת ערווה. מדליק.
דברה פסקאלי בונארו, היוצרת של 'לידה אורגזמית', יו"ר עמית של היוזמה הבינלאומית אם-תינוק, ודולה מן המפורסמות סיפרה על שימוש נכון במדיות: פייסבוק, יוטיוב וכו', לדולות.
עיקר הכינוס הוקדש כמובן למיילדות והוויב שנשב מן הדוברים היה ש'צריך לשמר את המיילדות' אולם החידוש העיקרי במבנה הכנס היה שהוקדש, ולמיטב ידיעתי לראשונה, מקום נכבד לדולות! בערב השני של הוועידה, התכנסנו, הדולות האירופיות, ומנינו כשבעים מבין מאתיים (! איזה כיף לכנס יום הדולה שערכתי ב-22 במרץ אשתקד הגיעו 200 דולות מישראל לבדהה) המשתתפות – במפגש הדולות האירופיות. זו היתה חוויה מעוררת השראה. הערב, שכלל בעיקר סבב היכרות ארוך, הזמין את הדולות להציג את עצמן ואת פעילויותיהן בארצותיהן.
דולות הונגריות סיפרו על מסעי טרור נגד לידות בית האסורות על פי חוק בהונגריה ועל מאסרה של רופאה מיילדת שקיבלה לידת בית (מזכיר משטרים חשוכים אחרים?) ועל ה'פטנט' שמצאו עשירות הונגריה – לחצות את הגבול לאוסטריה וללדת שם עם אחת ממיילדות הבית. עוד השתתפה דולה צועניה, ממוצא בריטי, שגרה על ספינה המשייטת בשנים האחרונות ליד חופי ספרד והמלווה לידות של נשים החיות בשולי החברה, רבות מהן בתעשיית המין. נשים אלו, מתברר, אינן מסוגלות בדיקות רפואיות ומגע באבריהן הפרטיים. כשהיתה צריכה למנוע נפילה של תינוק בלידה כזו, כיסתה את ידה במטלית פלנל חמה, וביקשה רשות מיוחדת לקבל את התינוק. הרשות ניתנה והסוף טוב מאד. היו שם דולות מכל העולם כמעט (יפן, סין, טאיוואן והמזרח בכלל חסרו).
רוב הדולות באשר הן, מתברר, סובלות מקשיים דומים להדהים בקונסטלציות חוקתיות וחברתיות שונות בתכלית. כולן, לבד מן הסלאביות סובלות מ Situation מול המיילדות, אך כל האומללות, אומללה בדרכה שלה. דר' אנחלינה ברוכר, רופאה-מיילדולה מלימה, בירת פרו סיפרה כי השלטונות מכריחים את המיילדות להתקין במהלך הבדיקה שלאחר הלידה התקן תוך רחמי למניעת הריון בגופה של כל יולדת. דר' ברוכר עצמה העמידה את עתידה בסכנה משום שהתעקשה לספר לנשים שהיא מבצעת זאת.
בתורי הצגתי את המצב בישראל. סיפרתי ל-70 עמיתותיי האירופיות על יוזמת יום הדולה שתיחגג החל מן השנה בארץ ובעולם ב-22-3-11 ותורחב לשבוע אירועי דולות שלם. עוד סיפרתי על ארגון הגג של מקצועות הליווי וההדרכה בישראל ועל הצעדים שנקט עד היום למען הסדרה ורגולציה של מקצוע הדולות בישראל. בין השאר סיפרתי על פנייתי למשרד הבריאות בשנת 2007 בעקבותיה עיקר משרד הבריאות מתוכנו את האיסור על הכנסת דולות לבתי חולים. עוד סיפרתי על יום הדולה שנחגג לראשונה בישראל בשנה שעברה, ובעיקר על אודות אירועי 'פגוש את הדולות בקהילה' והקמפיין להנחלת חמשת הכללים ללידת בזק בטוחה. חילקתי לכל הבאות את כרטיס הביקור שהכנתי במיוחד לכינוס. כחלק מן היוזמות שעלו באותו הערב ביקשה ממני דמות מפתח לצלם מספר דולות ישראליות שיאמרו משפט-שניים למצלמה, ובימים הקרובים אשמח לצלם את הדולות המעוניינות לקליפ, אשר יחובר לקליפים נוספים מרחבי העולם והסרט כולו יזכה לבסוף בחשיפה עולמית. מעוניינת? פני אלי במייל.
את הערב האחרון בבאד ווילדבאד הקדשנו לטבילת פרידה בגן עדן, מרחצאות פאלה טרמאל. לשמחתנו העצומה 'נפלנו' על אירוע שגרתי מופלא מאין כמוהו. גלויות מקסימות שהודפסו במיוחד לקראת הערב וחולקו לרוכשי הכרטיסים הזמינו אותנו לקוקטייל מוסיקלי במפלס העליון וכמובן שזינקנו לשם במהירות. כשהגענו לקומת המפלס העליון התגלה לנגד עינינו מחזה סוריאליסטי. כחמישים איש, עירומים כמובן, צפו בבריכה לצלילי קונצרט שלא מהעולם הזה שנתנה מוסיקאית ששילבה בנגינתה שימוש בכלים מודרניים וטבעיים. שלושה 'מפעילים', הידרותרפיסטים, השגיחו על הצפים שהתמכרו לחלוטין לחוויה, והסיעו ממקום למקום, בעדינות רבה, את המאזינים הצפים שנכנסו לעומק רגיעה מסוים, כדי להעצים את חוויתם. אחד המפעילים, ניגן בתוף מים (יש דבר כזה), שהדיו חודרים מבעד לעור באופן שגורם לנקבוביות לבכות.
לא היה סיום הולם יותר לחוויה מהמושלמות שידעתי בחיי.
ואם לסכם בכל זאת שלושה נרטיבים עיקריים, שחברו זה לזה ולכל אחד מאיתנו משתתפים ומרצים כאחד בכנס מיילדות היום, היו אלו הבאים:
יש לשמר את מקצוע המיילדות לשמירת הלידה. הדולות מביאות הזדמנות נפלאה לשימור המיומנות המיילדותית האותנטית. הנוסחה ללידה טובה בת זמננו: לידה מוגנת, לא מופרעת Protected undisturbed birth .
|
