לצערי כל ההנחיות של משרד הבריאות אינן נסמכות על מחקרים רפואיים של לידות בית, אלא באות מתוך מדיניות המתנגדת ללידות בית, מדיניות שבעיקרה היא כלכלית (פחות יולדות בבי"ח, רווחים פחותים למערכת הבריאות). אך למרות זאת, בשנים האחרונות אנו רואים עליה בשיעור הלב"מ בארץ (כמעט פי 3 במשך 8 שנים!), כפי שניתן לראות בטבלה הבאה:
|
שנה
|
מס' לב"מ
|
|
2003
|
258
|
|
2004
|
262
|
|
2005
|
348
|
|
2006
|
375
|
|
2007
|
506
|
|
2008
|
563
|
|
2009
|
674
|
|
2010
|
735
|
אמנם הכמות של לב"מ קטנה מאוד ביחס לכלל הלידות בישראל, כחצי אחוז, אך עצם המגמה, מצביעה על כיון חיובי ביחס ללידות הבית.
השאלה המענינת, או הראשונית לרוב, היא האם לידות בית הן בריאות/בטוחות, הן ליולדת והן לילוד ?
התשובה היא חיובית באופן הרחב ביותר. התוצאות המיילדותיות של לב"מ, הן מבחינת התחלואה, והן מבחינת התמותה (שאינה קימת במקרה שלנו), הן תוצאות שאף בי"ח אינו מגיע אליהם.
אמנם ישנו חלק מלידות הבית, כ- 8%, שמועבר לבי"ח במהלך הלידה, וחלקן אף מגיע לניתוח וללידה מכשירנית, אך קבוצה זאת קטנה בצורה משמעותית ממה שקורה בבי"ח.
לדוגמה, מספר נתונים המתיחסים לשנת 2010:
ניתוחים קיסריים: לב"מ 1.5%, בבי"ח 19.3% (ההפרש בין ביה"ח השונים 9%-30%, הפרש מדהים)
לידות מכשירניות: לב"מ 1.3%, בבי"ח 5.1%, (ההפרש בין ביה"ח השונים 1%-9%)
כך שסך הלידות הפתולוגיות בלב"מ הוא 2.8%, בעוד שבבתי החולים הוא 24.2%, כמעט פי 9 !
זוהי רק דוגמה אחת, איני מכניס את שיעור הזירוזים, חיתוכי החיץ, הצורך באילחוש אפידורלי וכו', ששם ההבדלים בין ביה"ח ללב"מ ניכרים יותר.
בסיכום לב"מ של שנת 2010 קיבלנו את הנתונים הבאים:
735 יולדות החלו את הלידה בבית, 677 (92.1%) סימו את לידתן בבית, ו- 58 יולדות (7.9%) הועברו לבי"ח במהלך הלידה.
הסיבה העיקרית למעבר לבי"ח (31/58) היתה חוסר התקדמות הלידה (NPL), חלקן (12/58) האטות בדופק העובר או מים מקוניאלים, חלקן (7/58) עקב רצונן, ועוד (2/58) עקב ירידת מים מושכת, 1/58 עקב דימום, 1/58 עקב חום אמהי.
מתוך אותן 58 יולדות, ל-11 בוצע ניתוח קיסרי (9-NPL, 2-האטות בדופק) ול-10 בוצעה לידה מכשירנית (6-NPL, 4-האטות בדופק ומים מקוני אלים).
לאחר הלידה הועברו לבי"ח 10 יולדות (4 שיליה שלא יצאה, 3 דימום חריג, 2 לתפירת קרע, 1 תשישות), כמו כן הועברו 8 ילודים (4 להשגחה עקב התנשמות חריגה, 3 צהבת גבוהה, 1 חשד לזיהום).
אף אחד מהילודים שהועברו לבי"ח, או שאימהותם הועברו ושנולדו בבי"ח, לא נזקק לטיפול חריג (טיפול נמרץ) וכולם שוחררו כרגיל מביה"ח. כך גם לגבי היולדות.
אמנם הצגתי את הלידות הפתולוגיות בהרחבה, אך בסך הכל צריך לזכור כי מעל 97% מהלידות נגמרו בלידות תקינות, ללא סיבוכים, הישג שאף בי"ח אינו מתקרב אליו.
אם התמונה כל כך טובה/יפה/ורודה, למה אין הרבה יותר לב"מ ? למה חלקן בסך כל הלידות מזערי ?
התשובה לכך מורכבת ממספר גורמים, שאת חלקם אציין:
תרבות הלידה – התרבות שבה אנו חיים, התפישה המקובלת לגבי הלידה, היא שלידה היא דבר מסוכן, שרק בבי"ח היא בטוחה. שאישה אינה יכולה לעבור את תהליך הלידה בעצמה בביתה, אלא צריכה אופרציה שלמה על מנת להמנע מהכאב (שמתואר כבלתי נסבל), מהסכנות (הנוראיות), מזרמי הדם (שמלכלכים את כל הבית) וכו'. אנו פוגשים בספרות, בסרטים, במרקע, בסיפורי חברות ועוד, "סיפורים נוראיים" על לידות, כך שהבחירה בבי"ח היא הדבר הנכון ביותר (וכמובן איננו שומעים על מה שבאמת קורה בבי"ח, ובמיוחד בלידה, על כך בכתבה אחרת).
חוסר בטחון – התחושה הבסיסית שיולדת צריכה, היא תחושת בטחון. אם היא איננה, הלידה ללא תתקיים. כאשר אישה מתחילה לבדוק את האפשרות ללידת בית, מיד צצים "נשמות טובות" (אמא, חותנת, רופא נשים, חברות וכו') אשר "מזהירים" אותה מכל "הסכנות הנוראיות" של לידת בית, וע"י כך מורידים לה את תחושת הבטחון, לה היא כה זקוקה (הדברים גם נכונים ללידה רגילה בבי"ח !).
שיקול כלכלי – בישראל מממן הביטוח הלאומי את הלידות בבי"ח (כ-9000 ₪ ללידה), אך אינו מממן את לידות הבית, למרות שהן יותר זולות ויותר בריאות. אישה המעונינת ללדת בבית, תצטרך להוציא על הלידה סכום כסף, לא קטן, אשר יהיה בנוסף להוצאות שישנן בהריון ולאחר הלידה. כמו כן יולדת הבית לא תקבל את מענק הלידה, אם לא תגיע לבי"ח להתאשפז בו לחצי יממה.
בני זוג חוששים – בישראל, שמרבית הגברים בה שירתו בצה"ל, ביחידות קרביות (ואף כאלו שלא), היו מוכנים להסתכן בהזדמנויות רבות, רבים מהם חוששים מה"סכנות" של לידה בבית, ואינם תומכים בבנות זוגם. שמעתי הרבה פעמים מנשים שהן מעונינות ללדת בבית, אך הבן זוג מתנגד בכל תוקף לכך.
בשונה מהמלצות משרד הבריאות, אצטט מספר מחקרים מרכזיים על לידות בית:
ביוני 2005 התפרסם ב-BMJ מחקרם הפרוספקטיבי הגדול של ג'ונסון ודיוויס על לידות בית מתוכננות בצפון אמריקה בשנת 2000. המחקר כלל 5418 לידות בית והשווה את תוצאותיהן ל- 3,360,838 לידות בסיכון נמוך (עובר יחיד, מצג ראש, במועד) בבתי חולים. תוצאות המחקר מראות באופן מובהק, כי לידות בית מתוכננות בריאות יותר הן ליולדות והן לילודים מאשר לידות בבי"ח.
באפריל 2009 התפרסם ב- BJOG מחקרם של ג'ונג ושות' שסיכם 163000 לידות בית בהולנד, והשווה אותם ל- 367000 יולדות בבי"ח. ללא ספק, המחקר בגדול ביותר שנערך על לידות בית מתוכננות ! מסקנות המחקר היו כי לידות בית מתוכננות, אינן מסוכנות מלידות בבי"ח.
ביוני 2009 התפרסם ב"הרפואה" מחקר שבדק את לידות הבית המתוכננות בישראל במהלך השנים 2003-2007, המחקר כלל 1749 יולדות בית, ומסקנותיו היו כי לידות בית מתוכננות הינן בטוחות, לפחות כמו בבי"ח. חשוב לציין כי גם במחקר זה, בדומה למחקרים אחרים, אחוז הלידות הפתולוגיות בבי"ח היה פי כמה מאשר בבית.
מהמחקרים שצוטטו (ומעוד רבים אחרים שלא הובאו עקב קוצר המקום), עולה המסקנה החד משמעית, לפיה לידת בית מתוכננת, של אישה בהריון בסיכון נמוך, במועד לידה צפוי, היא בטוחה לפחות כמו לידה בבית חולים.
בימים אלו נערך מחקר על שביעות רצון של יולדות, בבי"ח ובלידות בית. המחקר עדין לא פורסם, אך מעיון ראשוני בתשובות היולדות, נראה שאין מקום להשוואה בין לידות הבית (שם כמצופה שביעות הרצון היא גבוהה מאוד) לבין לידות בבי"ח (שם שביעות הרצון בינונית ומטה).
*ד"ר אבנר שיפטן הוא רופא מיילד בכיר העוסק בלידות בית ובחקר תוצאותיהן.
