ישנו שיר של המשורר נתן זך שנפתח במילים "משנה לשנה זה..." בכל לב אנושי ישנה ציפייה שמשנה לשנה משהו ישתנה, יגדל, יתפתח. אולי משהו שלא היה פה קודם יקרה ואולי משהו שהיה יהיה עכשיו טוב יותר. בנושא הלידות מחוץ לכתלי בית החולים העניינים די מדשדשים בשנים האחרונות. יש נטייה לציבור העוסק בנושא לחשוב שהיולדות הבוחרות לא ללדת בבית חולים מתרבות משום שעולה התעניינות בתחום כל הזמן, אך לא ברור האם ההתעניינות מובילה לתוצאות... מספר מיילדות הבית בישראל נשאר פחות או יותר אותו דבר בעשר השנים האחרונות. מה שכן השתנה וזה קל לבדוק אלו הם האפשרויות שיש לנשים היכן ללדת מחוץ לבתי החולים. אם בעבר היה ניתן לבחור בין בית חולים או לידת בית, היום יש מקומות אחדים שעונים על התואר "חוץ אשפוזי" ואפשר לראות בהם הרחבת השרות ליולדות בקהילה. מקומות אלו שונים במתן השירותים שלהם, במטרות שלהם באופים ובסגנונם.
"מדוע שאישה שלא רוצה ללדת בבית חולים לא תלד בביתה?" שואלים אותי רבים. ראשית, אולי ביתה אינו מתאים ללידה – יכול להיות שהוא נמצא מרחק גדול מדי מבית חולים ויכול להיות שהוא קטן מדי. יכול להיות שלאשה יש ילדים קטנים והיא אינה מעוניינת שהם יהיו לידה בלידה ואולי סתם מעדיפה ללדת במקום אחר שלא תצטרך אח"כ לחשוב על נקיון וסדר. יש נשים המעדיפות מקום "המצויד" בכל מה שצריך ללא צורך בהתארגנות מבחינתם. יש נשים שמרגישות בטוחות יותר במקום שנועד ללידה מאשר בביתם שלהם ויש כאלו ששמחות להימצא בבועה גם מבחינת המרחב – להיות במקום "אחר" ולאו דוקא במוכר. נשים רבות יעדיפו ללדת בביתן מאותן סיבות אלו ממש- יעדיפו את המוכר, ירגישו בטוחות בסביבה הטבעית שלהן או ישמחו לארגן לעצמן את מקום לידתן וירצו את השתתפות שאר הילדים בלידה.
"אז מה זה מרכז לידה"? "מה היא מיילדות קהילתית"? במקומות רבים בעולם, האשה מבקרת פעמים רבות במהלך ההריון במרחב של מרכז הלידה והמקום נהיה מוכר ובטוח עבורה מפגישה לפגישה. צוות מיילדות קבוע מקבל את פניה והיא נחשפת לכמה אנשי מקצוע במהלך ההריון - עובדה שמסיטה את הפוקוס ממטפל אחד ויחיד שהכל יישק על פי דברו. מעקב ההריון על ידי מיילדות הוא בעל זוית ראיה שונה ממעקב הריון של רופא בקופ"ח ויש מקום לשלב בינם. המיילדות מתמחות בעבודה עם נשים בהריון גם ברובד הפיזי וגם ברובד הרגשי. תהליך ההכרות שנבנה במהלך ההריון הוא דו כיווני וודאי יתרום ללידה.
תהליך השינוי במודעות לגבי הלידה שקורם עור וגידים היום בארץ, מאפשר לקהילת הנשים בהריון אך גם לקהילת מיילדות בית החולים לעלות עוד מדרגה בנושא הבחירה. האשה היולדת יכולה לחשוב עם עצמה איזו אופציה מדויקת יותר עבורה – האם מיילדת שתבוא אלי הביתה, האם רופא? האם שתי מיילדות או האם אני רוצה ללדת בבית או במקום שאינו ביתי אך הוא עדיין מתנהל לפי חוקי לידת בית , האם אני רוצה להכיר את המטפלים לעומק או מספיק לי רק הכרות שטחית? האם אני רוצה שהם יכירו אותי? האם הלידה שלי נתפסת כחלק מתהליך ארוך או האם מספיק לי מתהליכים , וכך הלאה.... מיילדות בית החולים יכולות אולי כיום להתחיל "לפזול" החוצה. יש כאלו שבוחרות כבר היום באופציה של גם וגם ויש כאלו ששוקלות לעשות קפיצה אל מעבר לקווים. ברור שאם התהליך של מיילדות שישקלו את העבודה בקהילה יתפוס תאוצה, יתרבו גם היולדות הבוחרות ללדת "בחוץ".
אם עד היום היינו רגילים לראות קהל מסוים שפונה ללידות בית יכול להיות שהתמונה תשתנה. עם ריבוי ההיצע ועם שינוי המודעות (ככל שיותר נשים יבינו שלשלם עבור לווי הריון ולידה לא פחות חשוב מלשלם עבור ריהוט או ציוד לתינוק), אולי נתחיל לראות שמשנה לשנה זה נעשה יותר טוב... מי ייתן שירבו מיילדות שיצאו מבתי החולים ויעברו ללוות נשים בהריון ובלידה בקהילה, מי ייתן שירבו לידות הבית מי ייתן שיקומו עוד מרכזי לידה ומי ייתן שמדינת ישראל תתחיל לתמוך בלידות מחוץ לבית חולים.
להלן רשימת מרכזי הלידה הקהילתיים הפועלים כרגע בישראל:
רוזי ורותי –הלוחשות לתינוקות / נעמי נוהה וליהיה לובל – בריאה / רונית קופליס – עולמות האשה / אילנה שמש – צימרים ללידה / אילן הלוי – ג'הרה דולה / מינדי לוי- עגולה / מושב דבורה – אביבה? / תמי טסלר ועפרית פק – בית יולדות
*תמי טסלר היא מיילדת המנהלת יחד עם עפרית פק את מרכז הלידה הקהילתי בית יולדות
