בימי התנ"ך זכו מיילדות הבית להכרה ולהוקרה. כך למשל המיילדות פועה ושפרה, שלא די שיילדו את הנשים העבריות במצרים, אלא אף הצילו את בניהן מהשמדה (ספר שמות פרק א' פסוקים טו-יז): "ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות אשר שם האחת שפרה ושם השניה פועה. ויאמר בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים אם בן הוא והמתן אותו ואם בת היא וחיה. ותיראן המילדות את האלהים ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים".
במדינת ישראל מתרחשות כיום כ-700 לידות בית בשנה. לידות הבית מותרות מכוח פקודת המיילדות 1929, אך מעבר לכך, זכותה של אישה לבחור ללדת בבית היא חלק מזכותה הכללית והבלתי מעורערת על גופה. זכות זו קיבלה תוקף חוקתי בשנת 1992 עם חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. בסעיף 2 לחוק נקבע כי "אין פוגעים בחייו, בגופו או בכבודו של אדם באשר הוא אדם". מתוקפה של הזכות לכבוד קמה גם הזכות לאוטונומיה, שביטויה בין היתר בזכותו של אדם לקבל בעצמו את ההחלטות הנוגעות לגופו.
במדינות מערביות רבות קיימת מערכת ממשלתית המסדירה את אפשרויות הלידה מחוץ לאשפוז, ואילו המגמה הכללית המוצגת על ידי משרד הבריאות אינה מעודדת, בלשון המעטה, לידות בית. זאת על אף שישנם מחקרים רפואיים רבים ומכובדים שמסקנתם היא כי לידת בית מתוכננת עבור אישה שהריונה תקין והיא מלווה על ידי מיילדת מוסמכת, בטוחה כמו לידה דומה בבית החולים
בחוק זכויות החולה התשנ"ד 1996, נקבעה זכותו של המטופל לקבל את ההחלטות על גופו, לאחר שהוא מקבל את מלוא ההסברים הנדרשים מהמטפל. דוקטרינה זו זכתה לשם "דוקטרינת ההסכמה מדעת".
זכותה של האישה ללדת בבית, הוכרה כחלק מזכויות האדם לא רק במדינת ישראל אלא גם במשפט הבינלאומי, כפי שבא לידי ביטוי בפסק דין שניתן בבית הדין האירופי לזכויות אדם ביום 15.12.09. במקרה של Ternovszky v. Hungary (application no. 67545/09) קבע בית הדין האירופי כי לנשים זכות בסיסית לבחור את התנאים ואת המקום שבו ילדו.
בשנת 2008 הוסדר נושא לידות הבית בישראל גם בחוזר מנהל הרפואה (ר' חוזר מס' 1/2008 מיום 21.1.08), אשר עובר בימים אלו שינויים ועדכונים. טיוטת הנוסח החדש של חוזר מנהל הרפואה פותחת במילים הבאות: "משרד הבריאות מכבד את הזכות ואת החופש של כל אישה לבחור היכן ללדת. עם זאת, כאחראי על בריאות הציבור רואה המשרד כחובתו המקצועית והמוסרית, להדגיש כי לידות בחדרי לידה מוכרים ומורשים הן בטוחות יותר ליולדת ולילוד". דהיינו, משרד הבריאות אינו מתאמץ להסתיר את מורת רוחו מלידות הבית, ואף קובע בחוזר המנהל שורה של כללים, דרישות ואיסורים חמורים שרק בכפוף להן תוכל הלידה להתרחש בבית.
במדינות מערביות רבות כהולנד, קנדה, אנגליה, אוסטרליה ועוד קיימת מערכת ממשלתית התומכת ומסדירה את אפשרויות הלידה מחוץ לאשפוז (לידה בבית או במרכזי לידה מחוץ לבתי חולים), ואילו המגמה הכללית המוצגת על ידי משרד הבריאות אינה מעודדת, בלשון המעטה, לידות בית. זאת על אף שישנם מחקרים רפואיים רבים ומכובדים שמסקנתם היא כי לידת בית מתוכננת עבור אישה שהריונה תקין והיא מלווה על ידי מיילדת מוסמכת, בטוחה כמו לידה דומה בבית החולים.
הניסיון לצמצם ככל שניתן את לידות הבית פוגע לא רק בציבור היולדות, אלא גם בעיסוקו של ציבור מיילדות הבית, וככל שאינו מידתי, הוא עומד בניגוד לחוק יסוד חופש העיסוק.
אין ספק כי לידות בית מצריכות פיקוח של משרד הבריאות. עם זאת, מדובר בזכות טבעית המוקנית בחוקי היסוד. לפיכך ראוי כי הפיקוח על לידות הבית, גם אם הוא נחוץ על מנת לאפשר לידות בית בטוחות לאם וליילוד ככל הניתן, יהיה מידתי וסביר.
