עבור יולדות רבות נחשב אלחוש אפידורלי בלידה כעסקת חבילה גדולה משהוא צריך להיות. 'אם אני מאולחשת אפידוראלית – אז..'. חלקו השני של המשפט, בדרך כלל אינו נכון. לדוגמא, אם קיבלת אפידורל אז הלידה שלך בהכרח מנוהלת לחלוטין על ידי הצוות. נכון? לא נכון. אם קיבלת.. אז אינך יכולה לעשות דברים למען התינוק שלך בצירים. נכון? בכלל לא נכון, אך במאמר זה אדלג על הדברים שאת יכולה לעשות ספציפית למען התינוק. את הדברים האלו את יכולה למצוא בסרטוני וידיאו שלי שעוסקים ב קבלת הפנים לילוד וב שיפור חווית הילוד בלידה. אחת ההנחות ההרסניות ביותר אומרת ש'אם קיבלת אפידורל – אז חסל סדר תנועה בלידה'. זה ממש לא נכון.
בישראל אמנם, תקבלי אלחוש אפידורלי מכל הלב, כלומר במינון שלא ממש יאפשר לך להתהלך או אפילו לעמוד, אלא אם את יולדת ברמב"ם שם מונהג האפידורל המהלך. אך גם אם את רתוקה למיטה (איזה ביטוי נורא ומרפה ידיים!), כדאי שתדעי שאת לא רק יכולה לנוע בלידה שלך מעכשיו, אלא יותר מזה – חובה שתביני את התועלות שעשויות להיות לך מכך שתנועי בלידה. ותנועי, זה לא אומר שתתזזי, ושתהיי פעלתנית באופן מסוים. הרבה תנועות בלידה, גם לא מאולחשת, הן קטנות, לא מערבות את שרירי השלד הגדולים, וכמעט שלא נראות לעין המתבוננת מבחוץ. אז תנועי, זה בסך הכל אומר שתשני תנוחה מדי פעם, ואת התועלות של התנועה הזו הוכיחו במחקרים רבים.
המפתח להבנת תנועה בלידה עם אפידוראל הוא להבין ש-א. המיטה היא מרחב מלא פוטנציאל תנועה, ב. שגם מנוחה היא רעיון לא רע בלידה, ובתנאי שהתנוחה נוחה – ומיטת האשפוז בדומה לכל מיטה מאפשרת תנוחה ותזוזה מגוונת. וג-שהתינוק והלידה שלך עשויים להיות ממש מוטבים מתנועה ותנוחה משופרים, ושלשני האחרונים עשויה השפעה ארוכת טווח על חייך ועל חיי התינוק שלך. לא אני לא מגזימה.
אשה מאולחשת שנתקעת שעות בתנוחה שברגיל היתה גורמת לה לאי נוחות ובשלב השני לכאב ובשלישי לנזק, ממש רוצה לדעת שהיא יכולה למנוע זאת. והדרך למנוע זאת, שלא בשונה מכל טכניקת עזרה אחרת בהכנה ללידה ובלידה היא באמצעות טלאי משחזר, שבודק מה היה קורה כאן באופן עצמוני-טבעי-פיזיולוגי, ומנסה לחקות אותו, בדיוק כמו ברפואה.
אני רוצה להציע לך שלושה עקרונות בסיס שאם תזכרי אותם, יש לך מפתח לניהול תנועה משופרת בלידה המאולחשת שלך. זה מצחיק, אבל כשאני חושבת על כך העקרונות האלו מזכירים מתכון של צלייה בתנור. גם כאן כל מה שדרוש לנו הוא טיימר, כלי שיוכל להפוך את ה'צלי' מצד לצד, וקומפוזיציה – הרכב בעברית. כלומר האופן שבו מניחים את הרכיבים זה לצד זה בפיירקס, או בקיצור – תנוחה שאינה רק האובייקט המרכזי, נניח בטטה, אלא גם מצע הפטריות, והשאלוט, ופלחי הקישוא. כמובן שחומרי גלם טובים הם תנאי להצלחה, אבל ניפרד בשלב זה ממטאפורת המטבח, שכבר מאיימת על הקשב שהשקענו בנושא שאינו פיתויים אכילים.
שלושת העקרונות שאני מדברת עליהם ממש פשוטים. הטיימר – או 'הגיע הזמן', מצד שני או 'להחליף צד' והקומפוזיציה או 'עכשיו שיהיה ממש נוח'.
הגיע הזמן – זה העיקרון הכי ראשון והכי פשוט וגם ההסבר שלו יהיה הכי קצר. כל עשרים דקות, משנים תנוחה. למה? משום שבשעת שינה לדוגמא, שזו ה-מנוחה הפיזיולוגית, אנחנו משנים תנוחה בכל עשר דקות בממוצע, ואנחנו נעים לפי אותות של חוסר נוחות שמערכת העצבים שלנו משדרת, כדי להשיג נוחות מקסימלית. אז שינוי תנוחה כל עשר עד עשרים דקות, זה עיקרון שעשוי למנוע מצב שבו את מזיקה לעצמך לאורך זמן בגלל האלחוש. כלומר אם בילית עשר דקות בתנוחה שהגוף שלך היה שולף אותך ממנה באמצעות צעקות חוסר נוחות ('הי, לא נוח לי'), ולאחר מכן מצוקה ('הי, זוז מכאן – ממש לא נעים/כואב לי') תוך דקות, הרי שהאלחוש הופך אותך 'חירשת' לאותות אלו, ולכן את מטליאה את החוש הנעדר באמצעות פרוטוקול תוכי מזויף, שמחקה כמיטב יכולתו את הפיזיולוגיה המשוערת, זו שסביר שהיתה מתרחשת אילו עצבי החישה היו פועלים. וזה דבר שחשוב לזכור – האפידורל משתק את עצבי החישה (סנסוריים), ולא את עצבי התנועה (מוטוריים).
להחליף צד – זה העיקרון השני והמשלים ל'הגיע הזמן' שכן, למה הגיע הזמן? בדרך כלל להחליף צד. עכשיו להפוך צד זה לא אומר להתגלגל לגמרי משכיבה סטרילית על צד שמאל לשכיבה מלאה לגמרי על צד ימין. גם כשאנחנו ישנים אנחנו לא מצייתים לפוסטר בו מדגמנים תנוחות קפואות, אלא נמצאים בתנוחות טבעיות יותר, כאלו שהן ביניים. בין לבין. תנוחה שנראית יותר כמו תנועה שנשארה.
ומי מחליף? אם את היולדת, ואת ערה ומסוגלת לעשות זאת – איש לא יודע לעשות זאת טוב ממך. לכן, זה אומר שאת מחליפה צד. אם את שוכבת על צד ימין, זה הזמן להתגלגל בעדינות לצד שמאל, למשל, אלא אם את ממש בנוח, מרוכזת בעצמך והדבר האחרון שאת רוצה כרגע הוא לשנות זאת. אם עברה שעה וחצי ואת לא ישנה, בכל זאת, שווה שתעשי את המאמץ ותהפכי צד.
אם האמא היולדת מאולחשת עמוקות ואינה מסוגלת לעשות זאת, אפשר לסייע לה, בפיקוח איש צוות רפואי. זה פשוט מסוכן מדי ללא, ואסור לקחת צ'אנס ולנסות להוציא יולדת עם אפידורל מתנוחה שבה היא נמצאת, בהנחה שאנחנו לא רוצים לגרום פריקות כתף ונפילות ליולדת, או סתם לנקוע לה רגל. צריך לקחת בחשבון שעם אפידורל מחוברים לאמא היולדת לפחות שלושה צינורות - מהגב למכשיר הנותן אפידורל, מהווריד לאינפוזיה, ומהבטן למוניטור. כמלווה בלידה אתה ממש לא רוצה להתעסק עם אלה. איש הצוות ינחה את המלווה איך לסייע לו אם בכלל, וההעברה תהיה מאד עדינה ופעילה מצד האמא היולדת שהרי אינה ישנה! ופלג הגוף העליון שלה כולל ידיים חזקות מספיק בדרך כלל כדי לסייע לה במעבר.
ועכשיו שיהיה עוד יותר נוח - העיקרון זה מאד כיפי. אם התגלגלנו על הצד, לא סביר שיהיה לנו נוח להתמיד בתנוחת פילאטיס מתוחה. צריך לביים כאן נוחות מושקעת. הדרך הטובה לעשות זאת היא שוב להתבונן באדם הישן. כשאנחנו עושות את זה (לישון על הצד), אנחנו על פי רוב מקרבות את הברך העליונה לחזה כשהיא כפופה. הקירוב של הברך הכפופה יוצר עבורנו מתיחה נעימה של השריר האחורי של הירך וגם מציב את הברך העליונה כנקודת משען שמקנה לתנוחה יציבות. ואת זה בדיוק אנחנו רוצות לחקות כשאנחנו שוכבות על הצד עם אפידורל.
בגלל הבטן הגדולה זה יכול להיות מאד נעים להיעזר בכרית מגביהה כלומר כרית שינה מקופלת לשתיים או כרית הריון ולידה ייעודית, שמונחת מתחת לברך הנשענת, ולירך, וצמודה לבטן ולאגן מלפנים.
עכשיו התנוחה מושלמת, ומה שחסר הוא אולי עיסוי נעים באזורים שאינם מאולחשים, גב עליון, ראש, ידיים וזרועות, אם האמא היולדת מעוניינת בכך.
ומה לגבי תנועה ממש? זה משחק מורכב. לתנועה מוכוונת (חזרתית או סדרתית) בלידה מאולחשת יכולות להיות הרבה תועלות כמו הזרמת דם טובה יותר לגפיים התחתונות ולאזור הרחם והאגן, אך כמובן שגם טמונה בה סכנה. כי כשאנחנו לא מרגישות כאב וחוסר נוחות אנחנו יכולות להזיק לעצמנו. יותר מכך, המלווה עלול להזיק לנו. לכן, צריך לשמור על איזון דק ולשקול כל תנועה מהסוג הזה.
את התנועות שאפשר לעשות לבד או בעזרת המלווה, אפשר לחלק לשתיים: תנועות שמטרתן לייצר מעבר לתנוחה חדשה, ושעליהן כבר דיברנו ותנועות שמטרתן לייצר תנועה בירכיים ובאגן המורדמים, להטבת זרימת הדם והלימפה, ולחיקוי דינמיקה פיזולוגית בקירוב שהיתה קורית אילו (לא היה אלחוש), ככל שניתן. את זה כדאי לעשות מאד בזהירות, כדי לא להגיע לטווחי תנועה שאינם אורגניים ועלולים לגרום מתיחה, קריעה ונזק עצבי ושרירי זמני או מתמשך.
התנועה העיקרית שעשויה לסייע ליולדת המאולחשת היא הנעה עדינה של הירך במעגלים (ברך מציירת מעגלים באויר), מתיחה ויישור עדינים של הרגל ממצב של ברך כפופה לישרה.
כדאי לערב מיילדת מנוסה כדי שתרשה, תסביר ותדגים, אך עקרונית מדובר בתמיכה של הברך הכפופה באמצעות יד אחת (של המלווה), תמיכת כף הרגל באמצעות היד השניה, והנעה של הברך במעגלים עדינים ש'מצויירים' באויר. שוב, אל תעשו את זה ללא הדרכה והרשאה.
במאמר זה לא דיברנו על תמיכה רגשית ואינפורמטיבית שיולדת מאולחשת תזדקק להם בדרך כלל, אך לא נסיים לפני שנזהיר מפני שימוש בתרופת צירים ידועה מאד – טמפרטורה. חייבים לזכור שלפעמים האפידורל לא עובד באופן מלא, או שיש עדיין תחושות לחץ שעשויות להדאיג את האמא היולדת, והנטייה היא לרוץ ולהקל עליה באמצעות קור וחום אותם משיגים באמצעות שימוש בכריות חימום וקירור. חשוב לזכור שיולדת מאולחשת, עלולה שלא להסיט בזמן שקית חמה או קרה מדי, ולסבול מכוויות, אז אם יש אפידורל – אין קרח ושקיות חימום.
ומילה נוספת לסיום. לידה מאולחשת יכולה להיות מאד בודדה. האפידורל מנטרל חלק מן המנגנון האנדוגני (פנימי, עצמי) של יצור הורמונים (בעיקר אנדורפינים) שתפקידם לרומם את הנפש ולתמוך באמא ובילוד לקראת המאורע הדרמטי של הפגישה שם בחוץ והאמא היולדת נשארת ירודה וחסרה חלק מן המשאבים שניטל ממנה. כאבים זה לא הכל, ואלא אם היולדת בקשה זאת במפורש, כדי לישון או לאגור כוחות, האלחוש לא אומר שהיא לא זקוקה לתמיכה ולסיוע רגשיים וחברתיים. איך יודעים? הכי פשוט – לשאול!
*רותי קרני הורוביץ היא מומחית בלידה, ראש ארגון הגג של המקצועות הסב-לידתיים בישראל, מנהלת ביה"ס אמנות הלידה להכשרת דולות ומדריכות להכנה ללידה, דירקטור CAPPA-Israel, מנהלת אתר דולות – אמנות התמיכה בלידה, מנהלת אתר לידה – אמנות הלידה, ממקימות תנועת נשים קוראות ללדת ומחברת הספר והתקליטור אמנות הלידה – הכנה מנטאלית מטאפיזית להריון, לידה והורות' הניתן להורדה חינם באתר לידה – אמנות הלידה
|