www.leida.co.il   
 

הנקה מוצלחת!

 מאת: ענבל לוטם

הערה: כל האמור בדף זה מבוסס על דעתי האישית ונכתב מזווית הראיה הפרטית שלי, לאור הנסיון שהיה לי כשעזרתי בהתנדבות לנשים אחרות. אני אמנם מדריכת הנקה, אולם אינני יועצת הנקה מוסמכת ולמען הסר כל ספק, אין לראות בכתוב כאן דבר פרט להמלצה של חברה לחברה, ובכל מקרה של ספק, התלבטות או בעיה יש להיוועץ ביועצת הנקה מוסמכת. הכתוב כאן מתייחס לתינוק בריא שנולד במועד ובמשקל תקין.

בסוף המאמר תוכלו למצוא קישורים למאמרים נוספים באתר זה הקשורים להנקה, ולאתרי אינטרנט נוספים העוסקים בהנקה.


נכתב וצולם ע"י ענבל לוטם. סייעו בכתיבה דיאנה, עדה, טובה, ריש, ענת ב., ענת_AB, הדס, זהר ונירה.
קליק על תמונה יאפשר להתבונן בה בהגדלה.


תוכן המאמר:
- הקדמה
- האם, ההנקה והסביבה
- המפתח להבנת ההנקה
- המלצות לניהול ההנקה
- תנוחות הנקה
- איך, מתי, כמה ולמה נוצר החלב
- סימנים שההנקה מתנהלת היטב
- סיבות אפשריות לחוסר שגשוג של התינוק
- גורמים העלולים לפגום בייצור החלב
- גורמים שיעודדו ייצור חלב-אם
- כאבים, סתימות, דלקות, פטריות
- אוכל, גזים ומידע כללי
- אינפורמציה נוספת על הנקה




הקדמה: הנקה היא הדרך הנוחה, הזולה והיעילה ביותר להזנת תינוקות
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

הנקה אינה תמיד פשוטה ומובנת מאליה, למרות שהיא `טבעית`. לעיתים יהיו כרוכים בהנקה קשיים, מאמץ והשקעה, אולם אין לדעתי דרך טובה יותר להזנת תינוקות. זהו המזון המתאים להם ביותר לעיכול, הוא זמין בכל עת ותמיד בחום הנכון, הוא מגן על התינוק מפני מחלות וזיהומים, אין צורך לחטא ולחמם בקבוקים, חוסכים לא מעט כסף, והיתרונות עוד רבים; על-מנת שההנקה תצליח, זקוקה האם לתמיכה, עזרה והדרכה טובה בנושא ההנקה, סמוך ככל האפשר למועד הלידה, ואם הדבר אפשרי - עוד לפניה.

הד"ר דינה צימרמן, רופאת ילדים ויועצת הנקה מוסמכת IBCLC, מתייחסת אל ההנקה כאל התערבות רפואית מונעת, וטוענת שיש צורך לדבר על הסיכונים שבאי-הנקה. אמהות שאינן מיניקות חשופות לאפשרות של הריונות צפופים, ולסיכון מוגבר של סרטן השד ושל סרטן השחלות שלפני גיל הבלות.
פגים, במיוחד, נזקקים לחלב-אם, מאחר והוא מונע זיהומים רבים, ביניהם זיהומי-מעיים מסוכנים. פגים המוזנים בבקבוק מועדים ליותר הפסקות-נשימה וירידות בדופק מפגים יונקים.
ברוב המקרים בהם יש בעיה בריאותית של התינוק או של האם, המשך ההנקה יהיה מותר ואף עדיף על הפסקת ההנקה.


האם, ההנקה והסביבה
~~~~~~~~~~~~~~~~

הורמונים...
המצב ההורמונלי לאחר הלידה גורם לעיתים קרובות לשינויים במצב-הרוח, לתחושות של התרוממות רוח או דווקא לעייפות ולדכדוך. כל אלה עלולים להשפיע על ההנקה, מאחר וההורמונים שולטים גם ביכולת לייצר ולשחרר חלב. כדי לעזור לחלב לזרום יותר בחופשיות, כדאי לחפש דרכים להשתחרר מטרדות וכעסים, בין אם זה לטייל בחוץ ולנשום עמוק, לרקוד, להתעמל, לבכות או לדבר עם מישהו אחר.

עזרה בבית
סביבה תומכת יכולה מאד לעזור בהנקה, כפי שסביבה שאיננה מעודדת הנקה עלולה לחבל בה. רצוי שהאם המיניקה תקיף עצמה באנשים התומכים בהנקה, שיקלו עליה בעבודות הבית, יביאו לה אוכל, ויאפשרו לה להקדיש את עצמה להנקה ולתינוק, עד שההנקה תתבסס ותתייצב. אם מתעוררים קשיים או שיש התלבטויות בקשר להנקה, העזרה הגדולה ביותר שהקרובים יכולים להגיש לה, היא פגישה עם יועצת הנקה מוסמכת.

ישיבה נוחה
חשוב שההנקה תתבצע בישיבה נוחה עם תמיכה מלאה לגב, לזרועות ולרגלי האם, או בשכיבה עם תמיכה לראש, לכתפיים ולגב. בהנקה בישיבה, התינוק שוכב על כרית המגביהה אותו עד לגובה השד. חשוב לא לכופף את הגב בזמן ההנקה, כדי לא לסבול מכאבי גב. התינוק צריך להגיע לשד, במקום שהשד יגיע אליו. ישיבה נוחה תבטיח הנקה נינוחה וארוכה לפי צרכי התינוק.

דאגי לעצמך
בתקופת ההנקה חשוב לדאוג לשתיה מספקת (צבע שתן בהיר הוא אינדיקציה לכך). שתייה מספקת, אכילה מסודרת (ורצוי בריאה) ומנוחה יועילו מאד להבטחת אספקת החלב.

חלב-אם עדיף בכל מצב
חשוב להדגיש כי חלב-אם עדיף בכל מקרה על כל תחליף תעשייתי, גם אם האם אוכלת "ג`אנק-פוד".
גם כשהאם חולה, ההנקה עדיין תהיה המזון הטוב ביותר עבור התינוק (פרט למחלות כמו איידס, שחפת פעילה ולא מטופלת, או כשהאם צורכת סמים). אם נוטלים תרופות, צריך לוודא שניתן ליטול אותן בזמן ההנקה ללא חשש – לשם כך ניתן להוועץ במרכזים הטרטולוגיים (ראו הפניה בסוף המאמר).


המפתח להבנת ההנקה
~~~~~~~~~~~~~~~~~

זוהי הנקודה הקריטית ביותר בעיני להבנת הטכניקה הנכונה של ההנקה: רפלקס היניקה מופעל אצל התינוק ברגע שמשהו נוגע בחיך העליון בתוך פיו. ברגע שקצה הפיטמה ייגע בנקודה הגבוהה ביותר בתוך פיו של התינוק (שימו לב: זו אינה הנקודה העמוקה ביותר בתוך פיו!), רפלקס היניקה ייכנס לפעולה, וייווצר ואקום חזק בצורה אוטומטית.
ישנה אפשרות פשוטה להדגים את המנגנון הזה, אם מכניסים זרת נקיה וגזורת-ציפורן לפיו של התינוק כך שכרית האצבע מופנית כלפי מעלה ונוגעת בחיך העליון. (עלי לציין שישנה גישה הטוענת שבמקרים מסוימים התינוק עלול להגיב על כך כמו על אקט פולשני, או שעלול להיווצר מצב של בלבול-פיטמות. לכן חשוב לא להכריח את התינוק לפתוח את פיו. צריך לבדוק מאד בעדינות האם מתאים לו לשתף פעולה, ואם לא - יש להתחשב בכך ולוותר על התרגיל ה"רטוב").
אם תנסו את התרגיל הזה תוכלו לחוש בואקום שנוצר מיד כתוצאה מפעולת רפלקס היניקה. התרגיל הזה מוודא שהרפלקס קיים, "מזכיר" לתינוק מה עליו לעשות, ובעיקר מדגים לאם המיניקה לאן קצה הפיטמה שלה צריך להגיע, על מנת שהתינוק יינק ביעילות.

פתיחת הפה
התינוק חייב להיות רעב כדי שירצה לפתוח את פיו ולאכול, אולם חשוב שלא יגיע למצב של בכי, שכן בכי הוא סימן מאוחר לרעב, ותינוק רעב עד כדי בכי עלול להתקשות לתפוס נכון את השד. ברגע שהתינוק מגלה סימנים ראשונים של רעב, חשוב לקרב אותו לשד ולגרות אותו שיפתח את פיו לרווחה. סימנים אלה יהיו קירוב ידיו לפיו ושפשוף הפה בידיים, הוצאת הלשון ועירנות הולכת וגוברת.
אפשר "לפתות" את התינוק לפתוח את פיו לרווחה ע"י העברת הפיטמה על שפתיו מס` פעמים. במצב זה הוא יוציא את לשונו, ירחרח, ילקק את השד, ויפתח את פיו כמחפש אוכל. הפיטמה צריכה להיות ממוקמת בין שפתו העליונה לבין אפו לשם כך.
כעת צריך סבלנות: במצב הזה חשוב להמתין עד שיפתח את פיו לרווחה ויוציא את לשונו החוצה, ולא לנסות להכניס את השד מהר מדי ולתוך פה שאינו פתוח דיו. כשהפה יהיה פתוח למקסימום, כמו פיהוק גדול, צריך "להלביש" את הפה הפתוח של התינוק על השד, כלומר לקרב את התינוק אל השד כשפיו פעור ולשונו בחוץ ולחבר ביניהם בזריזות, כשהשד מוכנס עמוק ככל האפשר והפיטמה מצביעה למעלה, כלפי החיך העליון.
החזקת השד כשהאגודל מעליו ושאר האצבעות מתחתיו ליד הצלעות ורחוק מהפיטמה והעטרה תאפשר לאם לכוון את השד כלפי מעלה בתנועה קלה של האגודל על האזור שמעל לעטרה.

תפיסה נכונה של השד
אם התינוק פתח את פיו לרווחה והשד הוכנס לפיו במהירות, אפשר לבדוק שהוא אוחז בו בצורה נכונה – רוב העטרה שמסביב לפטמה (לא בהכרח כולה – לפעמים היא גדולה מדי), ובעיקר החלק שליד סנטרו, צריך להיות בתוך פיו, כך שתנועות החליבה של הלשון "יסחטו" את אגני החלב שמאחורי העטרה.
החלב אינו נמצא בפטמה אלא נאגר מאחורי העטרה, ולכן תפיסה לא נכונה של השד – תפיסה של הפטמה בלבד ללא העטרה – תוביל לכאבים בפטמה, לפעמים לסדקים או פצעים בה, ולתסכול של התינוק, שלא מצליח להוציא את החלב מהשד. לכן, לא לוותר, ואם התינוק תופס רק את הפטמה ללא העטרה – שוב ושוב להפסיק, להוציא את השד מפיו, ולנסות שיפתח את פיו בצורה הנכונה.
תפיסה נכונה מורגשת מיד – הפטמה לא כואבת, והחלב זורם ממנה ללא שום מאמץ. יניקה נכונה נראית מהצד כמו תנועות של שאיבה וגמיעה – הלשון והלסת התחתונה פועלות כדי להביא את החלב מהשד אל הפיטמה, בניגוד למציצה, בה מופעלות רק השפתיים. ביניקה טובה השפתיים יהיו משורבבות החוצה – השפה העליונה תפנה כלפי מעלה והשפה התחתונה כלפי מטה, כמו פיהוק גדול, כמו דג שפותח את פיו (ראו תמונה ראשונה). הלשון תיראה לעיתים בזווית הפה "חולבת" את השד, הלחיים יישארו נפוחות ובד"כ ניתן יהיה לשמוע "שלוקים".

הוצאת השד מפי התינוק – פתיחת הוואקום – לא תיעשה במשיכת השד, אלא על-ידי הכנסת הזרת בזוית הפה של התינוק בינו ובין השד, או ע"י לחיצה על הפיטמה קרוב לזווית הפה עד שהואקום נפתח והפיטמה יוצאת מהפה בקלות.


המלצות ל"ניהול" ההנקה
~~~~~~~~~~~~~~~~~~

מיד לאחר הלידה
חשוב להיניק בתוך השעתיים הראשונות שלאחר הלידה. רצוי לנגב את התינוק (כדי שלא יהיה לו קר), להניח אותו על בטן אימו כשהוא עירום ובמגע של עור-בעור איתה, ולעטוף את שניהם בשמיכה מחממת. אפשר גם להלבישו בבגד נוח שיאפשר לו חופש תנועה וקירבה אל האם וכך להיניק אותו.
תינוקות שזה עתה נולדו יכולים לעיתים לזחול אל הפיטמה, למצוא אותה לבדם ולהתחיל לינוק. זה יקרה כחצי שעה לאחר הלידה, והסיכויים לכך גדלים אם מניחים אותם עירומים על בטן אמם מיד לאחר הלידה, טרם שנשקלו ונמדדו, אם לא מפרידים ביניהם לפחות בשעה הראשונה לחיי התינוק מחוץ לרחם (ורצוי אף להניח להם לשהות צמודים יותר זמן), ובעיקר אם לא ניתנו לאם משככי כאבים בזמן הלידה. פטידין (טשטוש) וחומר הרדמה אפידורלי שקיבלה האם במהלך הלידה עשויים להשפיע לרעה על יכולתו של התינוק למצוא את הפיטמה ולינוק, ועשויים אף לגרום קשיים בהנקה עד שבועיים לאחר הלידה. כדאי לקחת בחשבון נתונים אלה כשמחליטים על שיכוך כאבים בלידה.

להנקה מיד לאחר הלידה יש חשיבות עליונה ביצירת הקשר הראשוני עם האם (נקרא BONDING), בניקוי המעיים של התינוק ממקוניום, ובשיחרור הורמונים העוזרים לכיווץ הרחם ועצירת הדימום.
גם לאחר ניתוח קיסרי ניתן להיניק בתוך מספר שעות, אך קורה ששיחרור ההורמונים של ההנקה יותר איטי בעקבות הניתוח, ולכן התחלת ההנקה עלולה להיות מעט יותר מורכבת. במצב כזה כדאי למצוא תנוחת הנקה לא מכאיבה, לנסות להיניק לעיתים קרובות ובעיקר להתאזר בסבלנות.

להתאמן הרבה בימים הראשונים
נסיונות ההנקה עשויים להיות יותר קלים בימים הראשונים שלאחר הלידה, בהנחה שמקבלים עזרה מתאימה, מאחר והשדיים עדיין רכים ולא "גדושים". משום כך מומלץ להתאמן הרבה בימים הללו ולאמן את התינוק באחיזה הנכונה של השד.
לאחר מס` ימים, כשהקולוסטרום מתחלף בחלב, השד עשוי להתמלא ולהיראות "גדוש", אפילו עד כאב. במצב זה כדאי לשחרר קצת חלב לפני ההנקה – במסאז` וסחיטה ידניים או בשאיבה - משום שמלאות כזו משנה את צורת הפטמה וגורמת לקושי בתפיסתה.

אם מתעוררים קשיים בהנקה כדאי להיעזר במדריכת הנקה מנוסה בבית-החולים, או ביועצת הנקה מוסמכת.

התינוק חייב לאכול, גם אם אינו יונק עדיין!
בכל מקרה, אסור שהתינוק ירעב. חשוב לוודא שהוא אוכל גם אם ההנקה עדיין לא"הולכת חלק". אם אפשר לשאוב, הרי שקולוסטרום וחלב שאוב עדיפים על פורמולה. אם לא ניתן לשאוב, יש להאכיל את התינוק בפורמולה על-מנת שלא ירעב וייחלש. כדאי במצב הזה להתייחס אל הפורמולה כאל "גלגלי-עזר", כאל תרופה הניתנת לזמן קצוב ומיועדת לעזור להתגבר על תקופה קשה. כדי לנסות ולמנוע "בלבול-פטמות" אפשר להאכיל אותו בכוסית או בכפית במקום בבקבוק, או לטפטף חלב שאוב או פורמולה על השד. להאכלה על השד יש יתרון משום שהדבר מאפשר "למשוך" את התינוק לינוק ישירות מהשד, ומאפשר לשד לקבל גירוי לייצור חלב.

"אכול כפי רצונך"
מומלץ לא להגביל את מספר ההנקות ואת משך כל הנקה, לא לקבוע לתינוק מתי הוא רעב ומתי הוא שבע. כדאי במקום זה לשים לב לסימני הרעב המוקדמים שהתינוק מגלה כדי להביא אותו בזמן אל השד. אם התינוק עזב את הפיטמה מרצונו החופשי לאחר היניקה ונראה רגוע, אפשר להחליף לו חיתול או להוציא לו גרעפס ואז לבדוק אם הוא מעוניין להוסיף לאכול. יש תינוקות שיסתפקו באכילה רק משד אחד בכל ארוחה, ויש תינוקות שמדי פעם יאכלו משני הצדדים. אם התינוק נראה עדיין רעב או לא רגוע לאחר שסיים לאכול משד אחד, והשד רך למגע ונראה ריק, אפשר להציע לו את השד השני. בארוחה הבאה כדאי להתחיל מהשד השני.

חלב אם, מאחר והוא המזון הטבעי והמתאים ביותר לתינוק, מתעכל מהר יחסית. משום כך יש תינוקות האוכלים במרווחים קצרים יחסית, אפילו שעתיים או פחות מתחילת הנקה עד תחילת ההנקה הבאה, והאם צריכה להיות מוכנה לכך נפשית.

לאחר שהתינוק אכל לשובע, לעיתים קרובות הוא ירצה להירגע על השד ולמצוץ את הפיטמה סתם כך, להנאתו. במציצה כזאת לא יישמעו `שלוקים`. אם בטוחים שהוא סיים את ארוחתו, אפשר להפסיק את המציצה אם היא כואבת או מטרידה. אפשר להגיש לו אצבע, כמו בתרגיל שהוסבר לעיל, לסיפוק יצר המציצה (במקום מוצץ), אם נראה שהוא שבע ונהנה מהמציצה.

תינוקות קטנים ותינוקות "ישנוניים"
תינוקות שנולדו קטנים ו/או ירדו הרבה במשקל יתקשו לעיתים לינוק יותר מכמה דקות ברציפות, והם עשויים להתעייף מהמאמץ ולהירדם. לפעמים היניקה שלהם תהיה חלשה ולא יעילה. תינוקות אלו יזדקקו לעזרה כדי להתחזק: בימים הראשונים, אפשר לשאוב את הקולוסטרום ולהזינם בו בכוסית קטנה או בכפית (לא בבקבוק!) כדי שלא יתאמצו ביניקה. הימים הראשונים הללו הם קריטיים וחשוב שיאכלו הרבה ולעיתים קרובות - עליהם להתחזק במהירות האפשרית!
בהמשך, אפשר לשאוב את החלב ולהאכיל בכוסית או כפית (אם היניקה עדיין מעייפת או לא יעילה), ואפשר גם לשאוב או לסחוט ידנית את החלב הקדמי כדי שיינקו ישירות את החלב האחורי עתיר הקלוריות.
הכי חשוב: להיניק בשבועות הראשונים כל שעתיים-שלוש, להעיר אותם לשם כך ולא לתת להם לישון יותר מדי שעות ברציפות.
אם נדמה שהתינוק ישן שעות רבות ולא מתעורר, זה לא בהכרח נכון. נסו להחשיך את החדר, להרחיק אותו מרעשים והפרעות הגורמים לו להתכנסות בתוך עצמו מרוב עומס גירויים, ואז פעמים רבות הוא יפקח את עיניו וניווכח כי הוא אינו ישן ודווקא מעוניין לינוק.

אם התינוק אינו רוצה לינוק
ישנם תינוקות שסבלו במהלך הלידה, או עברו טראומה מיד עם לידתם. למשל, תינוקות שנולדו במים מקוניאליים כבדים, והנוזלים נשאבו מריאותיהם ברגע שנולדו, כדי למנוע מהם בעיות נשימה. או תינוקות ששהו בתעלת-הלידה הצרה במשך שעה, שעתיים ואף יותר. ישנה תחושה שהתינוקות הללו אינם מוכנים שיכניסו דבר כלשהו לפיהם, וודאי שלא לינוק.
חשוב לכבד את רצונם של כל התינוקות, ולאפשר להם "לבחור" לינוק. כלומר, להציע להם את השד, אך לא להכריח אותם לפתוח את פיהם ולאחוז בשד נגד רצונם. ניתן להאכיל אותם בכפית או בכוסית קטנה, עד שירגישו בטוחים יותר וכדי שלא ירעבו. מומלץ שישהו בצמידות לאמם, עם עדיפות למגע של עור-בעור (מומלץ להפשיט בעדינות ובאיטיות, אחרי שמתחממים יחדיו מתחת לשמיכה), עד שהשד יהיה מוכר להם וכדי לשחזר מעין חוויה ראשונית, במקום זו שאבדה להם בלידה, וכך להחזיר להם את האמון בשד.
ישנם תינוקות שהחלו לינוק מאד מאוחר, וניזונו עד אז מבקבוק. אני מכירה תינוקת שהחלה לינוק רק בגיל שלושה חודשים!
אם לא נלחצים מכך שהתינוק אינו יונק, ובעקבות זאת לא מלחיצים אותו, אלא מכילים את כאביו ואת בחירתו, סביר להניח שבסופו של דבר יבחר התינוק לינוק למרות הכל.
כדי לשמר את יכולת-ייצור החלב, מומלץ לשאוב את החלב ולהזין את התינוק בחלב השאוב. זה יבטיח אספקת חלב טובה לזמן בו יתחיל התינוק לינוק ישירות מהשד.


תנוחות הנקה
~~~~~~~~~~

גופו של התינוק צריך להיות צמוד לגוף האם בזמן היניקה. אם כך הדבר, סנטרו יהיה "קבור" בשד בזמן היניקה, ואפו ייגע בשד, אך יהיה חופשי לנשום. אם אין הדבר כך – אם גופו רחוק, ועקב כך סנטרו ואפו רחוקים מהשד, יש לקרב את גופו עוד יותר אל גוף האם, ובעיקר את ישבנו, ולתמוך בכתפיו ובערפו במקום בראשו. אחיזה זו אינה מכאיבה (יש תינוקות שראשם רגיש למגע או ללחץ לאחר הלידה) והיא מאפשרת לתינוק להזיז את ראשו בחופשיות כדי להתמקם בנוחות על השד.
יחד עם זאת, ישנם תינוקות שהתכרבלות בחיקה של האם אינה נעימה להם בראשית חייהם, והם מעדיפים לינוק כשגופם פרוש וצווארם מתוח. תינוקות שנולדו בניתוח קיסרי מעדיפים זאת יותר מתינוקות שנולדו בלידה רגילה. משום כך, יש לאפשר לתינוק "להדריך" את אמו באשר לתנוחת ההנקה המועדפת עליו. כדאי לבדוק תנוחות שונות עד שמגיעים לתנוחה בה התינוק נראה רגוע.

בכל התנוחות צריך שהתינוק יינק כך שפניו מביטות ישר קדימה יחסית לגופו, ולא מופנות הצידה מגופו, כלומר, שלא יצטרך לסובב את ראשו כדי להגיע לשד. (נסו לאכול כשראשכם מופנה הצידה. קצת קשה, נכון?)

התנוחה הקלאסית
בהנקה בתנוחה זו, התינוק צריך לשכב על צידו לרוחב גופה של האם, כך שהוא נמצא בטן אל בטן עם האם, ראשו יהיה מונח על פנים המרפק או על אמת-היד וגבוה מעט מרגליו. אם מציעים לתינוק את השד השמאלי, זרוע שמאל תתמוך בראשו בפנים המרפק וקרוב לשד, ויד ימין תאחז בשד השמאלי (אם יש צורך בכך). ברכיו של התינוק ייראו כאילו הן יונקות מהשד הימני.

תנוחת המעבר
זוהי אחיזה נוספת שכדאי לנסות באותה תנוחה: אם מציעים לתינוק את השד השמאלי, יד שמאל תאחז בשד, ויד ימין תאחז בערפו של התינוק ובגבו (הידיים הפוכות מהתנוחה הקלאסית).
תנוחה זו לעיתים קרובות נוחה בתקופה הראשונה להנקה, בה צריך לעזור לתינוק להתמקם נכון ולאחוז את השד ברגע שהוא פותח את פיו מספיק גדול.

תנוחת צד
בהנקה בתנוחת צד, גופו של התינוק מונח על כרית הנמצאת מתחת לזרועה של האם. אם מציעים לתינוק את השד הימני, גופו יהיה מונח מתחת לזרוע הימנית של האם, רגליו ליד גבה וראשו קרוב לשד הימני. חשוב לוודא שרגליו לא ידחפו אותו הרחק מהשד. תנוחה זו נוחה לאחר ניתוח קיסרי ולבעלות שדיים גדולים.

הנקה בשכיבה
בהנקה בשכיבה גם האם וגם התינוק שוכבים על צידם, פונים זה אל זו וזו אל זה, ראשו של התינוק מונח על המזרון בדיוק מול השד הקרוב למזרון, וממנו הוא יינק. יש לתמוך את גבו של התינוק במגבת או שמיכה מגולגלות כדי שייקל עליו להישאר שכוב על הצד. זרועה של האם (הזרוע הקרובה למזרון) תהיה מונחת "מעל" לראשו של התינוק על המזרון, או מתחת לראשה, וכרית גדולה צריכה להיות מונחת בין ראשה וכתפה כדי לתמוך בראש, בכתפיים ובשכמות. ברכיים כפופות הן של התינוק והן של האם יועילו לגב ולשכיבה יציבה.
הנקה בתנוחה זו מומלצת לאחר שההנקה מתבססת והתינוק נהיה "מומחה" בתפיסת השד, והיא מאפשרת לאם לנמנם תוך כדי ההנקה.

כשזרימת החלב חזקה מדי
אם זרם החלב היוצא מהפיטמה גדול וחזק מדי, עד כדי כך שהתינוק משתנק, אפשר לנסות להיניק כשהאם שוכבת על גבה, והתינוק שוכב עליה (על בטנו) ויונק נגד כח המשיכה (מצב הגורם להאטה בזרימת החלב).



איך, מתי, כמה ולמה נוצר החלב
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

ברוב המקרים, לא תהיה בעיה באספקת החלב אם התינוק יונק כראוי, ההנקה מנוהלת בצורה נכונה ולאם אין בעיה רפואית המשפיעה על ההנקה (כמו בעיות בבלוטת התריס או שהאם עברה ניתוח להקטנת השדיים). ישנם הבדלים ניכרים בין אשה לרעותה בכמויות החלב: יש נשים שיסבלו מגודש בהנקת תינוק מעל לגיל שנה, ויש שלא יסבלו מגודש גם לאחר שעות ארוכות בהן לא היניקו תינוק צעיר מאד. ישנם מקרים נדירים ביותר בהם לא ניתן למצוא בעיה פיזיולוגית, ובכל זאת האם סובלת מאספקת-חלב נמוכה ואפילו אפסית.
יכולתו של התינוק להוציא ביעילות חלב מן השד היא השולטת על יצירת החלב, ולא יכולתה של האם לייצר חלב, העשויה להיות גדולה פי כמה ולהספיק להנקה של יותר מילד אחד. אם התינוק לא יינק מספיק חלב – האם לא תייצר אותו. היצע החלב בשד מותאם לביקוש מצד התינוק. אפילו בזמן קפיצת-גדילה (ראו פירוט בהמשך), כאשר נדמה שהשד ריק ואין בו חלב, ממשיך השד לייצר חלב כל הזמן עד ליצירת האיזון בין הביקוש להיצע.

הקולוסטרום
הקולוסטרום הוא הפרשה של הגוף הנוצרת במהלך ההריון, החל מהשבוע העשרים, ולכן גם תינוקות שנולדו טרם זמנם יכולים לינוק ולקבל את המזון המתאים להם ביותר. הרכב הקולוסטרום מותאם לגילו של התינוק או הפג, והוא נמדד בעיקר באיכותו. הוא עשיר בנוגדנים ובתאי-דם לבנים להגנה מפני זיהומים ואלרגיות, הוא בעל אפקט משלשל לניקוי הגוף ממקוניום ולסיוע במניעת צהבת, הוא מכיל פקטורי-גדילה המסייעים להבשלת המעיים, ועשיר בויטמין A המונע מחלות עיניים ומחליש זיהומים. הקולוסטרום לא נראה כלל כמו חלב – הוא שקוף או צהבהב-חום בהיר.
כמותו של הקולוסטרום בגוף קבועה והיא עומדת על כ-300 מיליליטר בממוצע. התינוק אוכל ביומיים-שלושה הראשונים לחייו ארוחות קטנות של 5 – 14 מיליליטר, וכדי שיקבל די מזון מומלץ להיניק אותו לעתים קרובות. אפשר לנסות בכל ארוחה להציע לו את השד השני לאחר שסיים לאכול מהראשון.

איזון בין היצע לביקוש
לאחר מספר ימים נוצר החלב הרגיל. כאמור, כמותו מותאמת בסופו של דבר לכמות שהתינוק רוצה לינוק. אצל רוב היולדות יווצר "גודש" מספר ימים לאחר הלידה. הפתרון הטוב ביותר לכך הוא הנקה אינטנסיבית ויעילה, עד שיווצר איזון בין הביקוש מצד התינוק להיצע בשד. "גודש" כזה מורגש כמלאות גדולה בשד ונוקשות שלו (כאילו הוא "מלא באבנים"). אם ההנקה אינה מספיקה להקלה על המלאות, אפשר לסחוט חלב ידנית או לשאוב עד להקלה, אך לא עד לריקון מוחלט של השד (שעלול להוביל להתמלאותו שוב ומהר). אפשר גם להניח קומפרסים חמים על השד לפני ההנקה או השאיבה, או לשים עלה אחד של כרוב לבן, מרודד במערוך בחזקה, בתוך החזייה, בעיקר באיזור הגדוש והכואב. אחרי זמן לא רב הוא ייצא משם "מבושל", והמלאות תעבור. שתיית תה מרווה או מנטה יכולה אף היא להקל על מלאות בשד, אך יש להזהר שלא להגזים כדי שלא לייבש את החלב.

חלב ראשוני וחלב מאוחר
החלב הראשוני בכל הנקה – החלב הקדמי – הוא דליל ותפקידו להרוות את הצמא. הוא מורכב בעיקר ממים, פחמימות וחלבונים. החלב שמגיע בהמשך הארוחה – החלב האחורי – תפקידו להשביע. הוא עשיר יותר בקלוריות, מכיל יותר שומנים, ותורם יותר לעלייתו במשקל של התינוק. ככל שהארוחה נמשכת יותר זמן, כך עולה בהתאם אחוז השומן שבחלב. משום כך אין להגביל את זמן ההנקה מהשד. אסור להעביר את התינוק לשד השני אחרי 5 או 10 דקות, משום שאז הוא זוכה בעצם רק ל"שתייה" ולא ל"אוכל". תינוק כזה אמנם יעלה במשקל, אך יסבול יותר מגזים וכאבי-בטן, משום שהוא זוכה למזון עתיר-סוכרים הגורם להווצרות גזים. כאמור, יש תינוקות שיאכלו רק משד אחד, ויש תינוקות שעדיין יהיו רעבים לאחר שסיימו לאכול מהשד הראשון. לכן כדאי תמיד להציע לתינוק את השד השני, ל"קינוח", אם השד הראשון כבר התרוקן.

קצב זרימת החלב
החלב נוצר בשד וזורם ב"גלים". בהתחלה התינוק יונק מהשד מספר תנועות יניקה "מקדימות", ללא בליעה של חלב, על מנת להפעיל את המערכת ההורמונלית שתשחרר את החלב המאוחסן בשד ותייצר עוד חלב אח"כ. לאחר זמן קצר יתחיל החלב לזרום, ובשיא הזרימה אפשר יהיה לשמוע את התינוק גומע "שלוקים" גדולים, (לפעמים הוא אפילו יתקשה לעמוד בקצב וישתנק…). בשלב הבא קצב הזרימה של החלב ילך ויואט, והתינוק יגמע באיטיות וביסודיות, בתנועות של חליבה ושאיבה. התינוק יעשה מדי פעם הפסקה של מספר שניות ביניקה, כמו שמבוגר עושה הפסקות בזמן האכילה. זה תהליך תקין המאפשר לאגני החלב שמאחורי העטרה להתמלא בחלב הזורם מהשד. אחר-כך תהיה רגיעה, זמן שבו התינוק ינוח מהמאמץ, והשד ייצר לו מנת אוכל חדשה. אפשר לדמיין זאת כגרף הפעמון המפורסם, המתחיל נמוך, עולה לשיא ואז דועך לאיטו. התינוק מוכן מרגע לידתו לשיטה הזו, לכך הוא רגיל. זו הסיבה שתינוק צעיר מאד האוכל מבקבוק, נדמה שהוא מסיים את ארוחתו ועדיין רעב, בעוד שהוא בעצם חיכה לירידה ההדרגתית בקצב הזרימה של האוכל.

בלילה עולה רמת הפרולקטין (ההורמון האחראי על ייצור החלב) לשיא ולכן מומלץ מאד להיניק בלילה כשרוצים להגביר את תפוקת החלב.

קפיצות גדילה
חשוב לציין את ימי "קפיצת-הגדילה". כמות האוכל הדרושה לתינוק גדלה לעתים בקפיצות-מדרגה. יש ימים בהם נדמה לפתע שהתינוק לא עוזב את השד. רק אוכל ואוכל ללא הפסקה, גם כשכבר נראה כאילו אין לו מה לאכול (מה שאינו נכון בהנקה תקינה!). זה השלב בהתפתחותו בו הוא צריך – בעזרת ביקוש, כלומר בעזרת יניקה בלתי פוסקת – להגדיל את כמויות החלב הנוצרות עבורו בשד. יניקה תכופה היא הדרך היחידה שלו לגרות את השד לייצר יותר חלב ובכך ליצור איזון חדש בין ההיצע בשד ובין הכמויות הדרושות לו לגדילה.
בימים אלה צריך סבלנות כפליים, לא להתייאש, ולזכור שהתהליך יסתיים בעוד מספר שעות או בעוד יום-יומיים. חשיבה חיובית (רצון להיניק ולהגדיל את כמות החלב) עשויה בהחלט לעזור. נסי תרגיל בדמיון מודרך: דמייני את אהבתך לילדך זורמת כמו זרם ענק של חלב מזין עבורו.
עזרה וסביבה תומכת חשובות במיוחד בימים הללו: שמישהו אחר יכין לאם אוכל, ייקח את התינוק כאשר אינו יונק. הנקה בשכיבה תאפשר לאם לנוח תוך כדי הנקה, והנקה בלילה תעזור, כאמור, בהגברת ייצור החלב.
הדעות על מועדי קפיצות-הגדילה חלוקות, אך אפשר לצפות לכך בדרך-כלל בגיל שבועיים (אצל בנים לעיתים זה יהיה אחרי הברית). בגיל חודש או שישה שבועות ובגיל שלושה חדשים. לכל תינוק, כמובן, יהיה הזמן שלו והקצב שלו להגדלת כמות החלב.
שימו לב, שלמרות הפיתוי הגדול להוסיף לתינוק בימים כאלה בקבוק של פורמולה (משום שנדמה ש"החלב נגמר"), מומלץ לא לעשות כן משום שתוספת כזו תשבש את המנגנון העדין של ביקוש מוגבר והיצע גדל.



סימנים שההנקה מתנהלת היטב
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

- התינוק עירני ומתעורר לארוחות כל שעתיים–שלוש בשבועות הראשונים לחייו. בהמשך הוא עשוי לאכול במרווחים יותר גדולים בין הארוחות.
- 6 – 4 חיתולים חד פעמיים ספוגים בשתן ביממה. (קחו חיתול חדש, שיפכו לתוכו כמה כפות מים והשוו לחיתול יבש נוסף. כך ייראה חיתול עם שתן של פעם אחת).
- יציאות: לאחר המקוניום של הימים הראשונים, יהפוך צבע הצואה לצהוב או חום בהיר, עם גרגרים קטנים בתוכה; אז צריכות להיות לתינוק לפחות 3 יציאות ביממה. צואה בצבע ירוק כהה, מעטה או יבשה, בתינוק יונק בן יותר מחמישה ימים, היא סימן לכך שיתכן והתינוק אינו מקבל מספיק חלב. לאחר חודש-חודשיים המצב יכול להשתנות, ליציאה אחת לכמה ימים ואפילו שבוע ויותר.
- צהבת במגמת ירידה.
- תינוקות יונקים צפויים לעלות במשקל כ- 20 עד 30 גרם ביממה (לפחות 150 גרם בשבוע) בחודשיים הראשונים לחייהם, ובהמשך לעלות במשקל בקצב איטי יותר מתינוקות שאינם יונקים. הסיבה לכך אינה מחסור בתזונה, אלא בקרה עצמית טובה יותר.


סיבות אפשריות לחוסר שגשוג של התינוק
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

- תפיסה לא טובה של השד.
- הנקות לא תכופות מספיק או לפי לוח זמנים נוקשה, שלא בהתאם לתחושת הרעב הטבעית של התינוק, או הנקות קצרות מדי.
- שימוש במגיני פטמות עלול לעיתים לגרום לירידה בכמות החלב שעוברת לתינוק, לירידה בייצור החלב בשד, ולא למנוע כאבים בפטמות.
- מתן נוזלים אחרים כגון מים או תה. מתן נוזלים בבקבוק יוצר "בלבול פיטמות" משום שמציצה מבקבוק היא טכניקה שונה לחלוטין מיניקה; בנוסף לכך, הנוזלים הללו ממלאים את קיבתו של התינוק, מפחיתים את תחושת הרעב שלו, וגורמים לו לדרוש פחות חלב, מה שגורם לייצור מופחת של חלב בשד. גם במזג אויר חם ויבש, חלב אם הוא הדבר היחיד שהתינוק נזקק לו. יניקה תכופה וטובה תמנע ממנו התייבשות, ללא צורך בהוספת נוזלים אחרים.
- בעייתיות במבנה הפה של התינוק (למשל, "לשון קשורה"). כדי לאבחן זאת דרושה עזרה של יועצת הנקה מוסמכת.
- תפקוד לקוי של בלוטת התריס אצל האם. מומלץ במקרה של חשד כזה לעשות בדיקות דם ולוודא שהתיפקודים הללו תקינים.
- תזונה לקויה ביותר של האם והזנחת בריאותה לאורך זמן רב.
- האם עברה ניתוח להקטנת השדיים או הגדלתם, או שיש לה מעט מאד רקמת-שד (מום מולד).


גורמים העלולים לפגום בייצור החלב
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~


- שתיית תה מרווה או תה מנטה או תה נענע
- נטילת תרופות נגד שפעת / נזלת / גרון כואב / נוסידקס ודומיו
- גודש, יניקה לא יעילה שלא מרוקנת את החלב מהשד - כדי לוודא יעילות יש צורך בייעוץ מקצועי
- לחץ לחץ לחץ; דאגות, מתחים, רעיונות כמו "אין לי חלב"
- דיאטה מוגזמת או פתאומית
- התשה, חוסר מנוחה, שתיה לא מספקת של מים
- גלולות מסוימות למניעת הריון
- תוספת בקבוקים שקל וכיף לתינוק לאכול מהם; מתן מוצץ לשעות ארוכות
- חוסר תמיכה של הסביבה, לחץ מבחוץ - של אחיות טיפת חלב, של הסבתות
- מתן תוספת של מים, תה או פורמולה לתינוק
- משאבה לא יעילה או מכאיבה (הזהרו ממשאבות פושטיות של יד שרה, שאינן כלל משאבות הנקה אלא מכונות אינהלציה שהוסבו למשאבות!)

גורמים שיעודדו ייצור חלב-אם
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~


- ייעוץ מקצועי ותמיכה בהתאם לצורך, גם כדי לצבור ידע, בטחון ורגיעה
- להניק (וגם לשאוב) בשקט, בסביבה רגועה שבה לתינוק אין גירויים והוא יכול להשלים ארוחה יותר רגועה וארוכה
- לא להעביר לשד השני אלא אם ברור לחלוטין שהראשון התרוקן והתינוק עדיין רעב. לוודא שמגיעים לחלב האחורי המשביע, וכך מרוקנים את השד ומאותתים לגוף לייצר עוד חלב
- אם שואבים, להשתמש במשאבה רצינית, יעילה וטובה, שלא מכאיבה
- אם שואבים, לנסות לשאוב תוך כדי הנקה (החלב זורם בשני הצדדים בזמן ההנקה), ואז השאיבה "בחינם" וללא מאמץ רב, והגוף מקבל גירוי לייצר עוד חלב בשני הצדדים באותה מידה
- להניק בלילה, שכן רמת הפרולקטין (האחראי על ייצור החלב) מגיעה לשיא בלילה
- לנוח לפחות פעם אחת מנוחה טובה ביום, לא רק בלילה. בשביל לעזור בזה יש אבא, סבתא, שכנה, בייביסיטר, חברה טובה.
- לשתות הרבה מים (שהשתן שלך יהיה בהיר), לאכול
- אפשר להיעזר במסאז`, רפלקסולוגיה, רייקי, דיקור
- לבחור דמות אחת שמבינה בהנקה ולהקשיב לה, ולא לכל העולם ש"מבין" בהנקה


כאבים, סתימות, דלקות, פטריות
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

רגישות בפטמות
במצב של אחיזה תקינה של התינוק את השד, ההנקה לא אמורה לכאוב, אך עדיין עלולות להיות תחושות של רגישות ואי-נוחות, בעיקר בעור רגיש ובתקופה הראשונה של ההנקה. לוקח זמן עד שהפיטמות מסתגלות לתפקוד האינטנסיבי הנדרש מהן. כדי להפחית את הכאבים מומלץ למרוח חלב-אם על הפטמות, ולחשוף אותן לאוויר חופשי במידה רבה ככל שניתן. אם קיימת תחושה של כאבים שלא ברור אם הם רק רגישות-יתר או שהם נובעים מאחיזה לא טובה של הפיטמה, מומלץ להיעזר ביועצת הנקה מוסמכת.

פטמות פצועות
הפטמות עלולות להפצע מאחיזה לא נכונה של התינוק את השד, ובמצב כזה, גם אם האם מקבלת עזרה מקצועית, עדיין הכאבים עלולים לגרום לה לקשיים בהנקה. הכאב גורם לחשש מההנקה, להרתעה מרגע ההצמדה לשד, ובעקבות זה למצב בו התינוק אינו צמוד לאמו כפי שהוא צריך להיות כדי לינוק ביעילות.
בנוסף לכך, הפצעים מתקשים להרפא בזמן ההנקה. אפשר במצב כזה להשתמש בכמה אמצעים:
* קומפרס של גזה סטרילית ספוגה בתמיסת מי-מלח המיועדת לאף סתום של תינוק (לא של עדשות-מגע!). להניח על הפצע לעשר דקות לפחות בכל פעם, רצוי יותר, ואח"כ לזרוק. לחזור על כך כמה פעמים ביום.
* משחת טראומיל (משחה הומאופטית המיועדת לאיחוי תפרים ופצעים) או משחת רפאל - למרוח בין ההנקות.
כל משחה המיועדת לאם צריך להוריד לפני ההנקה! כדי שהתינוק לא יאכל אותה (תרתי משמע).

סתימה בצינורית חלב
גוש קטן וכואב בשד עלול להיות סתימה בצינורית חלב. הסיבות לכך עשויות להיות:
* ריקון לא יעיל של השד,
* חדירת גורם מחולל זיהום דרך פצע או סדק בפיטמה, או
* מעבר שרירותי ומוקדם מדי להנקה בשד השני.

חשוב לפתוח סתימה כזו על מנת שלא תיווצר דלקת בשד. פתיחת סתימה נעשית באמצעות:
* הנקות תכופות מהשד בו יש סתימה, תוך גיוון בתנוחות ההנקה, כדי לרוקן כל פעם אזורים שונים בשד,
* עיסוי המקום הכואב בזמן ההנקה,
* שימוש במים חמים או קומפרסים חמים להרחבה של צינורית החלב ופיזור הגוש.
בשימוש לסרוגין, שוב ושוב, בקומפרסים, בעיסוי ובהנקה, הסתימה אמורה להיפתח בתוך יממה. אם בתוך יממה אין מגמת שיפור, או שיש הידרדרות במצב, יש צורך לפנות ליועצת הנקה מוסמכת.

אם נוצר גודש בשד בגלל הסתימה בצינורית, אפשר להעזר באמצעים הבאים:
* עלה מרודד (במערוך) של כרוב לבן שיונח על האיזור הגדוש (בתוך החזייה),
* להניח "קומפרס וודקה" על המקום: מספיגים לחלוטין תחבושת הגיינית דקה בוודקה או ערק, עוטפים בשקית סנדביצ`ים, סוגרים אותה היטב ומניחים על המקום הכואב,
* מומלץ להיניק כשסנטרו של התינוק פונה לכיוון הסתימה, תנוחה שתרוקן ביעילות את האיזור הכואב.

דלקת בשד
כל מקרה של גודש שנמשך יותר מיממה ואינו משתפר, מחייב התייעצות עם יועצת הנקה מוסמכת. עליית חום והרגשה פיזית הדומה לשפעת עלולה להיגרם בגלל דלקת בשד. בדרך כלל השד יהיה אדום וכואב באיזור מסוים. במקרה כזה יהיה צורך לפנות לרופא, ורצוי רופא "ידידותי להנקה", על מנת לקבל אנטיביוטיקה המתאימה לאם מיניקה.
סיבה אפשרית נוספת לדלקת בשד היא אמא מותשת שלא נחה מספיק. במקרים אלה היועצת תחליט האם לחכות עוד יממה לפני מתן האנטיביוטיקה, כדי לנסות ולפתור את הבעיה בעזרת מנוחה מרובה, ושתיה ואכילה מסודרות.
אין צורך להפסיק להיניק כשיש דלקת בשד. רופא שיטען כך בניגוד לדעתה של יועצת הנקה מוסמכת, סביר שאינו מומחה להנקה. מומלץ להמשיך להיניק משום שזה אחד האמצעים היעילים לטיפול בדלקת. המגבלה היחידה עשויה להיות על אפשרויות האיחסון של חלב שנשאב בזמן דלקת.

שימו לב ששינה על הבטן (ועל השדיים), או שינה על צד אחד בלבד למשך זמן ארוך מגדילים את הסיכון לסתימה בצינורית חלב ואף לדלקת.
הפניה לפרוט נוסף בנושא זה – בסוף המאמר.

פטריה
הקנדידה קיימת בגוף אצל כולנו, ובמצב רגיל של בריאות תקינה, הפטריה והחיידקים ה"ידידותיים" במעיים מאזנים אלה את אלה. מצבים שונים עלולים לאפשר לפטריה "להרים ראש" ולפגוע באיברים רגישים בגוף (כמו הפטמות או הנרתיק אצל האשה): הפטריה עלולה להופיע עקב שימוש באנטיביוטיקה (המחסלת חיידקים "טובים" יחד עם ה"רעים" ובכך מפרה את האיזון בגוף), עקב חולשה נפשית או פיזית, או דרך סדק או פצע בפיטמה (אז היא מגיעה ממקור חיצוני).

הסימנים לזיהוי פטריה הקיימת בשד ו/או בפיו של התינוק(למרות שלא תמיד ניתן לראות אותה):

* כאבים ותחושה "שורפת" בתוך השד בזמן ההנקה ובעיקר אחריה
* צבע ורוד חזק ולא רגיל בפטמות
* חוסר רצון של התינוק לינוק או אי-שקט שלו ויניקה לעיתים קרובות
* פצעים לבנים בתוך פיו של התינוק
* לשון התינוק תהיה מכוסה בשכבה לבנה שאינה יורדת בגירוד עדין
* תפרחת-חיתולים בישבנו של התינוק, שלא תיפתר באמצעים הקונבנציונאליים

לא תמיד יופיעו סימנים ברורים וחד-משמעיים, ולכן במקרה של חשד מומלץ להיעזר ביועצת הנקה מוסמכת.

הטיפול בפטריה כולל:
* דקטרין אורל ג`ל לפטריה בפיו של התינוק. אפשר למרוח בעזרת האצבע או למרוח על הפיטמה רגע לפני ההנקה
* דקטרין או ניסטטין משחה לפטמות (לעיתים ערוב המשחה באבץ יאיץ את ההחלמה)
* משחת דקטרין לתפרחת חיתולים פטרייתית
* קומפרסים של חומץ רגיל מעורב עם מים רתוחים שהתקררו (כמויות זהות משניהם) על השד: מרטיבים גזה סטרילית, מניחים לרבע שעה לפחות כל פעם, ואח"כ זורקים את הגזה
* הורדת פחמימות לא מורכבות ומתוקים מתפריט האם
* הורדת שמרים, תוססים, פטריות וחמוצים מתפריט האם
* החלפה והרתחה יומיומית של כל מה שבא במגע עם פה התינוק (מוצצים, פטמות בקבוקים, צעצועים וכו`) ועם הפטמות (חזיות, חולצות, מגבות וכו`). הדבקה חוזרת ממגע כזה עקב אי-הקפדה על כלל זה היא מאד מהירה ומאד מתסכלת
* הוספת פרוביוטיקה כמו אסידופילוס (חיידקים ידידותיים למעיים) לתפריט של האם כדי לתמוך במערכת הנלחמת בפטריה בתוך המעיים. אם יש צורך, אפשר להוסיף לתינוק אבקת ABCDophilus לאחר גיל חודש. מערבבים מעט אבקה (רבע כפית לתינוק קטן) עם מעט חלב-אם ונותנים בכפית. האם יכולה גם לאכול יוגורט ביו
* הצלחה רבה נצפתה בטיפול אלטרנטיבי המיועד לחיזוק הגוף כולו והמערכת החיסונית. דיקור סיני, תמציות צמחים, הומאופתיה - כל אלה יכולים לתמוך בגוף כדי שיוכל לרפא את עצמו, במקום לטפל ישירות בפטריה.

במקרה של פטריה חשוב לטפל בו זמנית גם באם וגם בתינוק, כדי שלא ימשיכו להדביק זה את זה. יועצת הנקה מוסמכת או רופא שמבין בהנקה ימליצו על הטיפול הספציפי לכל בעיה כזו.

אוכל, גזים ומידע כללי
~~~~~~~~~~~~~~~~

לא למרוח על הפטמה דבש או דברים דומים כדי "לפתות" תינוק המתקשה לינוק. דבש אסור לתת לתינוקות עד גיל שנה, ואת בעיות ההנקה לא פותרים כך, אלא מתקשרים ליועצת הנקה מוסמכת.

הקשר בין תזונת האם ובין כאבי בטן וגזים אצל התינוק
מאכלים מסוימים עשויים להשפיע בצורות שונות על תינוקות שונים. כמעט כל מה שהאם אוכלת ושותה מגיע גם לתינוק דרך החלב. גם הדברים הבריאים, אך גם המזיקים, לכן חשוב לשים לב לרגישויות של התינוק ותגובותיו למאכלים ומשקאות שונים, לשם הימנעות (זמנית) ממזונות העלולים לגרום לו לשלשול, עצירות, גזים וכאבי-בטן, ערנות ועצבנות או ישנוניות יתרה.

תינוקות רבים סובלים בחודשי חייהם הראשונים מכאבי בטן שסיבותיהם אינן ודאיות.
סיבה אפשרית לכך היא הנקה לא יעילה, הגורמת לתינוק לבלוע אויר בזמן שהוא יונק, או ניהול לא נכון של ההנקה, כלומר העברת התינוק משד לשד לפני שהוא ינק חלב אחורי עתיר-שומנים. אם קיים חשד ליניקה לא יעילה, מומלץ להיעזר ביועצת הנקה מוסמכת. אם היניקה יעילה, אפשר לברר את נושא התזונה:

ישנם מחקרים בהם נמצא קשר בין מזונות מסוימים שהאם אוכלת ובין תופעות של כאבי בטן וגזים אצל תינוקות. במחקרים אחרים הוכיחו כי אין קשר בין תזונת האם ותגובות מערכת העיכול של התינוק. הדעות, אם כן, חלוקות, וקשה לדעת מראש איך יגיב כל תינוק לתזונת אמו. יש תינוקות שיסבלו כשאמם תאכל מאכלי חלב, ויש שיהיו אדישים לכך. יש שיסבלו מהשוקולד שאמם אוכלת, ויש שלא יגיבו לכך כלל.

ההמלצה הרווחת כיום היא להמשיך לאכול את מה שהאם רגילה לאכול, אך להשתדל להימנע מן המזונות הבאים במהלך השבועות הראשונים לחיי התינוק: תפוזים, שוקולד, חלב פרה (לא כל מאכלי החלב, רק חלב כשתיה).

אם התינוק נראה סובל ולא רגוע אפשר לבדוק את רגישותו למזונות שהאם אוכלת, בצורה מבוקרת. מאכלים העשויים לעיתים לגרום בעיות עיכול אצל התינוק הם:
- ירקות ממשפחת המצליבים: כרוב, כרובית, ברוקולי, כרוב ניצנים, צנון, צנונית, לפת, קולורבי.
- תותים, פירות טרופיים כמו למשל מנגו.
- מאכלי חלב פרה.
- מאכלים חריפים או בעלי תיבול חזק, שהאם אינה מורגלת בהם.
- קפאין – בקפה, קולה, תה רגיל או ירוק.
- אורז, מוצרי מאפה טריים הכוללים הרבה קמח לבן וחומרי התפחה.

במקרה של חשד כזה, כדאי להימנע מאכילת המאכל החשוד למשך שבוע-שבועיים, ואז להתחיל לאכול אותו שוב, תוך שימת לב מיוחדת לתגובת התינוק לכך.

חשוב לציין שגזים ממשקאות מוגזים שהאם שותה, כמו גם אכילת קטניות, לא יגרמו לתינוק לגזים מכיוון שהגורם לגזים אינו נספג בדם האם.

טיפים כלליים
טיפ (של ענת ב): להכין "סלסלת הנקה" שלוקחים אותה יחד עם התינוק למקום בו מניקים. זו תכיל בקבוק מים, חטיפי מזון לאכילה ביד אחת (פירות, ירקות חתוכים או גרנולה-בר למשל), טלפון/פלאפון, שלט-רחוק של הטלוויזיה, הוידאו, המערכת, עיתון או ספר קריאה, טישו לניגוב הדמעות ו/או החלב המטפטף וכל פריט אחר שיחסוך קימה באמצע ההנקה.

אם מוכרחים לעשן סיגריה – אחרי הנקה ולא קרוב להנקה הבאה.
סמים, כולל מריחואנה, אסורים לחלוטין בהנקה – הריכוז שלהם בחלב הוא לפחות פי 8 מריכוזם בדם!

שאיבת חלב מאפשרת לאם לחזור לעבודה או ללימודים ועדיין להזין את תינוקה בחלבה, יחד עם שמירה על ההנקה. שאיבה מאפשרת לאנשים נוספים להאכיל את התינוק, ומשחררת את האם מהנקה, באופן זמני או קבוע, כשהיא בוחרת בכך. מומלץ שלא לתת לתינוק בקבוק (אך אפשר לתת חלב שאוב ללא בקבוק!) בשבועות הראשונים לחייו, עד שההנקה מתבססת. זאת משום שמתן בקבוק בגיל צעיר עלול לגרום לבלבול פטמות ולהפסקת ההנקה עקב כך. מגיל 6 שבועות ניתן להציע לו בקבוק, על בסיס מזדמן או קבוע, ובכל זאת לשמר את ההנקה.
ראו הפניה למאמר מפורט בנושא שאיבה בסוף מאמר זה.

מנסיוני, הגרעפס שעוד לא יצא, יותר חשוב מהארוחה שעוד לא נכנסה. לכן חשוב לוודא שאין גרעפסים חבויים לפני שמתחילים להיניק. שלא נבכה באמת על חלב-אם יקר שנשפך...בגלל מבנה הקיבה, אם מטים את גופו של התינוק באלכסון לאחר האכילה, לצורה שבה נחגרת חגורת הבטיחות אצל הנוסע שליד הנהג (פניו אל המבוגר, ראשו ליד כתף ימין של המבוגר, ורגליו במותן שמאל), ישתחררו בקלות גרעפסים שנשארו בקיבה.

שתי המלצות לחיים קלים יותר:
- לקבל עזרה – בניקיון הבית, בבישול, בשעות שינה, בכל דבר אפשרי. דמי כניסה לכל מי שרוצה לבקר: סיר של אוכל מבושל, לא מתובל בקיצוניות.
- למצוא מנשא שיאפשר לתינוק להיות צמוד לאם או לאב, ויאפשר להם להיות ניידים. תינוק שמוחזק (ובעצם, מחובק) על הידיים וצמוד להוריו הוא תינוק מאושר. ישנן תנוחות בהן קל מאד להיניק במנשא, וזה יכול לחסוך זמן לאמא עסוקה.



אינפורמציה נוספת על הנקה
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

מאמרים נוספים באתר הקשורים להנקה:

מסטיטיס – דלקת בשד, גודש ומלאות בשד

צהבת הנקה וצהבת היילוד

מרכזי הנקה, יועצות הנקה מוסמכות, תומכות הנקה, מרכזים טרטולוגיים

שאיבת חלב-אם

מדריך קצר לאם המניקה שחוזרת לעבוד וגם שואבת

מיתוסים בהנקה

חטיפים בהנקה – מתכונים מאוזנים בעשר דקות

אוכל, שתיה, תינוק, אשה

ויטמינים ותוספי מזון בהריון ובהנקה

קריטריונים לבחירת חזיות הנקה

ההנקה כאמצעי מניעה טבעי

קישורים להמון תמונות הנקה מדהימות



קישורים לאתרי-אינטרנט נוספים העוסקים בהנקה:

פורום תמיכה בהנקה בתפוז

הפורום של אסתר גרוניס

www.breastfeeding.com

האתר של דיאן וויסינגר

האתר של ד"ר ג`ק ניומן

המרכז הישראלי לחינוך ללידה

ליגת לה לצ`ה העולמית

ליגת לה לצ`ה ישראל

האתר של ד"ר סירס

Promotion of Mother`s Milk