מיתוסים בהנקה

 מאת: הדי הרפז

"ביום-יומיים הראשונים לאחר הלידה עדיין אין לאם חלב"

נכון. אין עדיין חלב בשל אבל יש קולוסטרום!

קולסטרום הינו חלב ראשוני הנמצא בשד משבוע 20 להריון והוא זמין לתינוק ברגע הלידה, בכל שלב שהוא נולד (גם בלידה מוקדמת). יש חשיבות גדולה להתחלת ההנקה מוקדם ככל האפשר לאחר הלידה. השעתיים הראשונות לאחר הלידה הינן "תקופה רגישה" ומשמעותית. התינוק נמצא במצב עירנות מיוחד במינו מתבונן בעולם ומכיר את הוריו. חשוב בזמן זה לאפשר מגע עור בעור בין ההורים והתינוק. הנקה בשלב זה מאפשרת לתינוק לעשות את המעבר מחיים בתוך הרחם, דרך הלידה אל החיים מחוץ לרחם.
הקולוסטרום הינו מזון מיוחד במינו המתאים לצרכיו המיוחדים של התינוק ברגע זה. הקולוסטרום נמצא בכמות קטנה מאוד אך מרוכזת. עובדה זו מאפשרת לתינוק לשמור את חום גופו ולווסת את כמות הסוכר שלו. ביומיים-שלושה הראשונים לחייו התינוק מסתפק בכמות קטנה (cc 5-10 ביניקה) אך לעיתים מאוד תכופות. היתרון מבחינת התינוק הינו הפעלה תכופה של רפלקס המציצה המפעיל במקביל את השרירים הטבעתיים במערכת העיכול שלו ועוזר בהסתגלות למצב החדש.
תינוק שינק קולוסטרום זוכה למזון עשיר בחלבונים ונוגדנים (מסוג IgA), מרוכז וקל לעיכול. הקולוסטרום משמש כחומר משלשל לפינוי המקוניום (צואה ראשונית של התינוק) והבילירובין. הקולוסטרום עשיר בחומרים המשפרים את ספיגת המזון ומרפד את דפנות המעי של התינוק בחומרים מגינים מפני חיידקים ואלרגנים. כל אלה חיוניים לבריאותו הבסיסית של התינוק ואין להם תחליף בשום מזון אחר. ככל שהתינוק יינק סמוך ללידה, יימנעו שבושים בתהליך ההנקה - התינוק לא יתבלבל בין הפטמה של אמו לפטמת הבקבוק, תהליך ההנקה יתחיל מהר יותר, הגודש שהאם תחווה יהיה פיזיולוגי ולא פתולוגי וכן הורמון האוקסיטוצין המשתחרר אצל האם בתגובה ליניקת התינוק ידאג לכווץ כלי דם והרחם.
מדובר בקשר הדדי בין האם לתינוק. בתוך שעות מהלידה יש ירידה בהורמונים של ההריון ועליה בהורמונים של ההנקה (פרולקטין ואוקסיטוצין). ביום השלישי-רביעי לאחר הלידה יש הזרמת נוזלים לשד והתחלת יצור החלב הבשל בעקבות פנוי הקולוסטרום. לאחר הגודש מתחיל יצור החלב הבשל. השד חוזר להיות רך ולא קשה מדי. הצואה של התינוק משנה את צבעה משחור-ירוק זפת לצהוב חרדלי עם גבישים עדינים לבנים. לכן חשוב מאוד בימים הראשונים לאחר הלידה להיניק את התינוק גם ביום וגם בלילה (לפחות 8 פעמים ביממה) על מנת לבסס את תהליך ההנקה ללא תקלות גם מבחינת התינוק וגם מבחינת האמא.

"יש להיניק 20 דקות מכל צד כדי לא לפגוע בפטמה"
"יש להיניק 10 דקות מכל צד כי לאחר מכן נגמר החלב"

בהנקה התינוק מוביל את התהליך לפי תחושת הרעב והשובע שלו ולא בהתאם לשעון חיצוני, שרירותי. בהתחלת החיים כאשר הצורך בהפעלת הרפלקסים הוא כה חיוני והישרדותי, סביר שהתינוק יינק זמן ממושך יותר. תהליך ההנקה אינו רק למטרת אספקת מזון. בתהליך ההנקה יש הפעלה מסיבית של רפלקס המציצה והתינוק מקבל את המזון שלו בכמויות קטנות הרבה פעמים ביממה תוך הפעלה טובה של השרירים הטבעתיים שלו ובהתאם ליכולת הקיבול והעיכול של קיבתו. בתוך כמה שבועות התינוק בעצמו יקצר את זמן היניקה. אין שום משמעות לקביעת זמן ליניקה - הדבר תלוי בתינוק בלבד.
הגבלת משך היניקה והעברת התינוק מצד לצד באופן שרירותי גורמים לחוסר באספקת חלב ופגיעה בתהליך יצור החלב אצל האם. המשפט: "לא היה לי מספיק חלב" הוא תוצאה של הנחיות האכלה שרירותיות מתוך חוסר הבנת התהליך הפיזיולוגי וצרכי התינוק בהתחלת החיים.
אין שום הוכחה בספרות שהגבלת משך ההנקה תורמת להפחתת הנזק בפטמה. הפגיעה בפטמה מתרחשת בד"כ כתוצאה מאחיזה לא נכונה של התינוק את השד.
כך שאם התינוק "לא מתלבש" נכון על השד, הנזק כבר נעשה. אין צורך לדחוף את הפטמה לפה של התינוק ואין צורך שכל העטרה תהיה בתוך הפה של התינוק (ראה הנחיות לאחיזה נכונה של התינוק).
כאשר האם מקבלת מסר שלילי בנוגע למשך הזמן של התינוק על השד זה פוגע בהנקה ובתחושת הביטחון שלה כאם מיניקה. הנקה זה הרבה מעבר להאכלה. בהנקה התינוק נמצא במצב "מוחזק" וגופו ממשיך לגעת ב"דפנות" כמו ברחם. הוא מסתגל בהדרגה לתחושות המרחב וכוח המשיכה, והוא יכול להפעיל את כל השרירים הטבעתיים בעזרת רפלקס המציצה.
ארגון הבריאות העולמי ממליץ שלא לתת לתינוק יונק מוצץ או פטמת בקבוק. הסיבה היא שמציצת המוצץ יכולה לספק את הדחף למציצה הקיים בתחילת החיים. התינוק יכול "לדלג" על ארוחות ובסופו של דבר לקבל פחות נוזלים ומזון, דבר המסוכן לבריאותו.
יש צורך לחכות לפחות 6-8 שבועות עד שרפלקס המציצה מתבסס, על מנת להציע לתינוק מוצץ אם רוצים, ולהיות בטוחים שהוא לא יבלבל בין רעב לבין הדחף למציצה.
תינוק יונק לא יהיה מעונין בדרך כלל במוצץ מכיוון שיש לו אפשרות טבעית בלתי אמצעית להפעיל את רפלקס המציצה. מוצץ זה דבר שמתאים לתינוק לא יונק.



"תינוק יונק את הארוחה שלו בעשר הדקות הראשונות של ההנקה"

בהנקה מתרחש תהליך הורמונלי אשר אחראים לו שני הורמונים:
פרולקטין - מופרש כתוצאה מגירוי השד ע"י התינוק ואחראי על יצור החלב.
אוקסיטוצין - מופרש כתוצאה מגירוי השד ע"י התינוק ואחראי לכווץ תאי שריר ולהזרים את החלב בצינורות החלב לפטמה. אוקסיטוצין מגיב גם לגירוי קולי ויזואלי ולא רק לגירוי על השד.
שני ההורמונים החשובים הללו מופרשים מבלוטות יתרת המוח והם מתנת הטבע לאם אחר הלידה להתמודד עם המטלות התובעניות של האמהות.
ברמה הפיזיולוגית פרולקטין הינו הורמון האמהות ואוקסיטוצין הינו הורמון האהבה, הורמון המאפשר לאם החדשה להתפנות מצרכיה האישיים האגואיסטים ולטפל בגורים.
החלב הזמין מידית ברגע שהתינוק מתחיל לינוק נקרא חלב קדמי, זהו חלב עשיר בלקטוז והוא יוצא מהפטמה בד"כ בקצב מהיר. תוך כדי שהתינוק ממשיך לינוק משתחררים ההורמונים של ההנקה. בבלוטות החלב מיוצר חלב הנקרא חלב אחורי והוא עשיר יותר בשומן וקצב ההגעה שלו לפטמה איטי יותר. הורמון האוקסיטוצין אחראי לכווץ תאי שריר סביב בלוטות החלב ולדחיפת החלב לכיוון הפטמה. זהו רפלקס שחרור החלב. ומכיוון שרפלקס זה תלוי באוקסיטוצין הוא מושפע מגורמים היכולים לעכב אותו, כמו כאב, פחד, חרדה, תחושת חוסר ביטחון וחוסר פרטיות. אצל כל אישה זמן השתחררות ההורמונים שונה. כאשר אנחנו מגבילים את משך זמן ההנקה אנחנו פוגעים בתהליך יצור החלב. אנחנו מגדילים את הסיכוי שהתינוק לא יגיע לאותו חלב עשיר בשומן אשר בד"כ מגיע בסוף ההנקה.
אין שום משמעות לזמן היניקה של התינוק. ישנם תינוקות המסוגלים לרוקן את השד בזמן קצר ביותר וישנם כאלה הזקוקים ליותר זמן. ככל שנמעיט להתערב בתהליך עדין זה כך יגדל הביטחון של האם ביכולתה להיניק בהצלחה.
בהתחלת החיים התינוק בד"כ יונק מצד אחד ונרדם או עושה הפסקה ובפעם הבאה יונק מהצד השני. ככל שיגדל יותר יתכן ויהיה מעונין לינוק משני הצדדים. כדאי ורצוי להתבונן בתינוק שלך ולקרוא את הסימנים שהוא עושה, ולא להכתיב לקיבה שלו את זמני האכלה ע"פ נורמות של מאכילי פורמולות.



"תוספת קטנטונת מהבקבוק לא תזיק להנקה"

בהמלצות של ארגון הבריאות העולמי חל איסור לתת לתינוק היונק תוספות מזון או שתייה אלא אם יש הוראה רפואית לכך. למרות זאת זהו מנהג נפוץ במחלקת ילודים לתת פורמולה, מי סוכר או מים לפני ההנקה הראשונה או כתוספות להנקה.
הסיבות למתן מי סוכר או מים מגוונות: כדרך להפחתת הצהבת הפיזיולוגית או כדי למנוע ירידה ברמות הסוכר. פורמולה ניתנת לתינוק כשהוא לא רגוע, ישנוני, מתקשה "להתלבש" על השד או נראה חסר שקט אחרי ההנקה, כשהאם חולה או כשאומרים לה שהיא צריכה לנוח או לישון בלילה, והרבה פעמים בלי שום סיבה, פשוט מחוסר מידע בסיסי כיצד פועל תהליך יצור החלב עם הלידה וחוסר אמון בתהליך.
שגרות כאלה בבית חולים קשורות בסיום מוקדם של ההנקה, בחשיפה של התינוק לזיהומים, לבעיות בהנקה בגלל בלבול בפטמה וכן חשיפה לאלרגנים הקשורים במחלות כמו אסטמה וסוכרת נעורים בגיל מאוחר יותר.
מתן תוספות מפחית את תדירות ההנקה ובעקבות זאת יש פחות גירוי לשד, וריקון השד לא יעיל. הדבר גורם לגודש יותר פתולוגי בימים הבאים ובסופו של דבר לירידה ביצור החלב.
ככל שהתינוקות יקבלו תוספות פורמולה בבי"ח כך יורדת הסבירות שהם ינקו הנקה מלאה בגיל 6 שבועות ועולה הסבירות שהתינוקות האלה לא ינקו כלל.
גם אם מחליטים שהתינוק זקוק להשלמת הארוחה יש דרכים להשלים מזון לתינוק שלא באמצעות הפורמולה והבקבוק. זאת האופציה האחרונה. הדרך לפתרון בעיות בהנקה אינה עוברת דרך הבקבוק.
כיצד יכולה האם להעריך את ההנקה ולדעת שהתינוק שלה מקבל מספיק נוזלים?
המטבוליזם של התינוק, דפוס השעון הביולוגי שלו, עוצמת רפלקס המציצה ואופן ריקון השד שונה מתינוק לתינוק וקשור בגנים שלו. כמו כן למהלך הלידה ולתרופות שהאם קבלה במהלך הלידה יש השפעה על התנהגות התינוק על השד אחרי הלידה.
בהנקה נכונה:
התינוק מוחזק כשגופו פונה אל האם, ראשו בגובה השד. האם יושבת נוח נתמכת בגב ולא רוכנת לתינוק. יד אחת מחבקת את התינוק עד עכוזו והיד השניה נותנת תמיכה לשד באופן שארבע האצבעות מופרדות מהאגודל ומחזיקות את השד מלמטה בבסיס השד והאגודל בחלק העליון של השד מושך בעדינות את השד לכיוון הגוף.
באופן הזה האיזור של ההילה והפטמה פרוסים בחופשיות לפני פה התינוק ויש לו מקום לעשות את ה"התלבשות" הנכונה על הפטמה. יש לרפרף בעדינות על השפה התחתונה שלו על מנת שיפתח פה גדול. יש לשים לב שהלשון שלו למטה.
האם מצמידה את התינוק אליה באופן ששתי שפתיו פשוקות, מופשלות למעלה ולמטה, והלשון עושה תנועות עיסוי על החלק התחתון של השד. באופן הזה אין שום לחץ על הפטמה, התינוק יוצר ואקום בפה שלו, הלסתות שלו מפעילות לחץ על רקמת השד ולא על הפטמה. האם לא תחוש כאב וההנקה תתנהל כתקנה.
התינוק יונק עד שהוא מפסיק בעצמו ושומט את הפטמה. הסימנים שתינוק עושה המצביעים על רצון לינוק: הכנסת האצבעות לפה, תנועות שפתיים ולשון וחיפוש הפטמה. בעקבות זאת האם מציעה לו את השד. התינוק חייב לבצע פעולה אקטיבית על מנת לינוק לכן אין חשש מהאכלת יתר. בהתחלת החיים פעולת היניקה היא תשובה לרוב צרכי התינוק. בהדרגה, כתוצאה מהבשלת מערכות שונות בגופו, התינוק ילמד דרכי הרגעה נוספות. האכלה מבקבוק לא מספקת לתינוק הזדמנות נאותה להפעיל את רפלקס המציצה כיוון שפעולה זו היא קצרה מאוד. כמות גדולה של מזון מגיעה לקיבה של התינוק בלי שיש לו שליטה על הקצב, על הכמות ועל הזמן.
"הכל בסדר" כאשר:
- התינוק נולד בריא ובמועד
- ניזון מחלב אם בלבד
- יורד עד 10% ממשקל לידתו
- יונק 12-8 פעמים ביממה
- משמיע קולות בליעה
- "מייצר" 7-5 חיתולים עם פיפי וקקי ביממה במהלך השבוע הראשון
- מחזיר את משקל לידתו עד גיל שבועיים לערך



מאמרים נוספים באתר הקשורים להנקה


הנקה מוצלחת!

מסטיטיס – דלקת בשד, גודש ומלאות בשד

צהבת הנקה וצהבת היילוד

שאיבת חלב-אם

מדריך קצר לאם המניקה שחוזרת לעבוד וגם שואבת

יועצות הנקה מוסמכות, תומכות הנקה, מרכזים טרטולוגיים

חטיפים בהנקה – מתכונים מאוזנים בעשר דקות

אוכל, שתיה, תינוק, אשה

ויטמינים ותוספי מזון בהריון ובהנקה

קריטריונים לבחירת חזיות הנקה

ההנקה כאמצעי מניעה טבעי

קישורים להמון תמונות הנקה מדהימות