|
29/10/2002 13:29
|
דובת גריזלי
|
מאת:
|
|
אני אלופת הפחדנים, וברגע האחרון קרה לי נס (במקום סיפור לידה)
|
כותרת:
|
הוי, כמה פחדתי. בחיים לא שאלתי את עצמי אם זה טבעי. בשבילי לפחד טבעי נקודה. תמיד. ממש מתי מפחד. ביקשתי משכנתי לרחוב ג'וני אבלמן לחזק אותי בטלפון ואף להיות תומכת הלידה שלי. חסכתי כסף לצורך העניין. בסוף קיבלתי ירידת מים ברורה ובד בבד גם צירים בליל ביעור חמץ באמצע ליבון מחבטות. הבנתי שמוכרחים לעזוב את הבית די בקרוב, מי יודע לכמה זמן וכל הפחדים שלי התרכזו בדבר קטן מאוד: פחדתי שיישאר חמץ בבית! התאמצנו לגמור את הניקיון ולהתכונן ליציאה בתוך שעתיים. במדרגות צחקנו והתבדחנו "מי ינהג"... לא העליתי על הדעת לקרוא לג'וני - ודאי גם היא מוכרחה לנקות! גם הרגשתי לפתע רוגע וביטחון שכל כך לא מאפיינים אותי בדרך כלל! כמובן השחרור הפתאומי עזר לי והלידה התקדמה יפה.
אחרי יומיים השתחררתי עם בתי מבית החולים וביציאה פגשנו את ג'וני שבאה לעזור ליולדת אחרת. היא הייתה כמובן מופתעת מאוד ועד היום אנחנו צוחקות על כל העניין.
הלקח שלמדתי מכל הסיפור הוא שלידה - מצב מיוחד במינו היכול לשנות אפילו את התכונות הבולטות ביותר של אופי האדם, ולפעמים לטובה.
הייתי ממליצה על הכנה מעשית ככל האפשר ללידה, למשל ההתעסקות באפי-נו ובעיסוי או כל דבר אחר שנראה לך טוב ומועיל - כך את מתרגמת את הפחד הכללי והמציף לדברים קונקרטיים וקטנים יחסית, וגם יוצרת בלבך הרגשה שעשית משהו. לידה קלה ומוצלחת!
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
