ראשית, בתגובה לדבריה של רותי רציתי להבהיר משהו. אם הביטוי "כשר אבל מסריח" שבו השתמשתי מרמז שחשבתי שנירית מקבלת איזו שהיא טובת הנאה מתל השומר- הרי שודאי וודאי שזו לא היתה הכוונה. אין לי מושג מדוע הדבר הובן ע"י רותי בצורה כזו. הכוונה היתה כמובן לפתח דיון לגטימי לגבי המאבק הצודק של שיפור תנאי כלל היולדות בארץ, שכל אשה באשר היא תומכת בו אני מאמינה, והאם מתאים לכרוך אותו בד בבד עם מאבק להחזרת השר"פ. תל השומר, ולא ניכנס שוב לכל הטענות נגדו, לא נשמע לי כבית חולים שמתוך אידאולוגיה צרופה יצטרף למאבק לשינוי פני הילודה הכללית בארץ אלמלא היה מעוניין להחזיר את המזומנים השר"פיים לכיסו. היו לתל השומר מספיק הזדמנויות לשפץ ולייפות את מחלקת היולדות המזעזעת שלו, כמו שעשו בתי חולים אחרים, אבל לא. מה לעשות, לעתים שותפים יכולים להכתים את המאבק כולו. לא תמיד המטרה מקדשת את האמצעים. שוו בנפשכן למשל מאבק נגד פיטום אווזים (ולא, אני רומזת שנירית היא אווז, כנראה שצריך להבהיר זאת כבר עתה) שיובל על ידי אירגוני בעלי החיים, בצירוף חברת אינטרנט גדולה שבעליה הוא בעל חווה לגידול קופים לניסויים. האם הייתן מצרפות את השותף הזה, למרות היתרונות הגדולים שלו מבחינה מעשית? אני לא. זו רק דוגמא תיאורטית, לא השוואה כמובן, לשותפים כשרים אבל קצת... לא. לא היתה לי כוונה להתקיף את נירית אלא לפתוח לה נקודה נוספת למחשבה. אודה ואתוודה שביטויים כמו "תתעלי את האנרגיות שלך לאפיקים אחרים" או "מזדהה עם צערך" כאשר לא ביקשתי השתתפות בצער מאף אחת ובטח לא עצות אנרגטיות מוציאים ממני את המירע שבי, אבל אני מתנצלת בפני נירית, שכנראה מאותגרוּת התנסחותית היתה בעוכריה ולא כוונה רעה, באם פגעתי.
בכל מקרה, שוב אני מאחלת בהצלחה ללא שמץ ציניות למאבק על זכויות היולדת בישראל. הייתי שמחה להצטרף למאבק הזה באם הייתי מסכימה לגמרי עם כל היבטיו ושותפיו, אך מכיוון שלא זה המצב, אחזיק אצבעות מרחוק.
יעל
|
תוכן התגובה:
|