את צודקת, אין דבר מדהים מזה, ולעניות דעתי גם כשהם יבואו במדים ויפרשו זרועות לחיבוק עם אמא נרגיש ככה, זו אהבה, לא משנה אם אנחנו מרכז עולמם או לא, הם תמיד יהיו מרכז עולמנו.
הלואי שהייתי מרגישה כמוך- "אין רוע, אין עצב, אין חולי, אין עוני אין צער אחד בעולם כולו, ולא רגש אחד מכביד או מייגע, אין טירדה או מועקה ולו הפעוטה ביותר, כאשר אתה מושיט אלי זרועות מתוקות לחיבוק ".
אני מרגישה בכל חלקיק שניה את החרדה מהרוע, העצב, החולי, העוני, והחרדה מכל צער בעולם רק שלא תינחת על אוצרי המושלם והמדהים (חמסה חמסה טפו טפו טפו)- בכל פרישת זרועות, בכל חיוך ובכל דמעה- רק שתישמרי ותהיי בריאה ומאושרת... רק שלא תדעי רוע, וחולי, רק שלא... רק שלא... אפשר לטבוע בים החרדות.
אימהות.
ת.
|
תוכן התגובה:
|
