אוהבת אוהבת אבל לא עוזרת ואפילו כמעט ולא מטלפנת. בעלי דווקא ניסה לדבר איתה ורמז לה בעדינות מירבית שתתקשר יותר, שתבוא לבקר לפעמים, אבל היא עיפה מאד. זה מפריע לי קצת אבל יש לי את אמא שלי שעוזרת מאד ואני משתדלת לא לפתח רגשות שליליים כי אני מתארת לי שבעתיד כשהבן שלנו יהיה יותר גדול ועצמאי הוא יפתח איתה מערכת יחסים שלא תלויה בי. חוץ מזה אני חושבת שהיא יודעת מה היא עושה, היא יודעת כמה היא משקיעה וזה בעצם שיקול שלה. אני, מלבד להיות סופר בסדר איתה לא יכולה לעשות כלום. כמו שאת אומרת - באסה, אבל אין מה לעשות. מצד שני, אם היה מדובר באמא שלי, אני חושבת שהייתי "מפילה" עליה את הבן שלי. הייתי בטח באה אליה כמה שיותר, משאירה אותו אצלה ביוזמתי ובקיצור - לא מחכה ליוזמות שלה.
|
תוכן התגובה:
|