|
26/1/2003 10:43
|
Adi
|
מאת:
|
|
או דובת גריזלי יקרה אמא רוסיה הישנה והטובה כמה צרות עשתה לנו
|
כותרת:
|
את יודעת ילדים בקיבוצים בהם היתה נהוגה לינה משותפת לא בכו כמעט. (תמיד מדהים אותי שני שומרי לילה להמון ילדים מגיל ששה שבועות ועד כיתה וו). אומרים שגם בבתי יתומים התינוקות לא בוכים. תינוקות לומדים שאין מה לצרוח כי אף אחד לא יבוא והם בעצם לבד בעולם. לי באופן אישי זכור לילה אחד מפחיד עד אימה (אני מניחה שהייתי בת חמש או שש) כשאני מסתכלת בחלונות ומחכה לזריחה ולא אשכח כמה ניפלא היה כשפתאום ראיתי אור נידלק בחלונות המתפרה שהיו מול בית הילדים, יברך אלוהים את אותה תופרת חרוצה שהגיעה לעבוד בחמש בבוקר והדליקה אור אותו ראתה ילדה מבועטת מפחד בבית שממול. איזה מחיר שמשלמים על זה אח"כ כל הנוגעים בדבר (התינוקות והוריהם). מאחלת לך מעומק הלב חויה מתקנת כאם (ובעצם גם לעצמי)
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|