ה צ י ל ו !!!! אני יודעת שההצילו הזה כבר נשמע פה אלף פעמים ואפילו עלי הוא קצת נמאס, אבל...... הצילו!!!!!!! מחר אני לוקחת את בעלי ליומיים לספא זמארין בזכרון יעקב (הוא חוגג 30 בשבוע הבא). תכנונים נפלאים, וכייף, ופינוקים, מקום שאמור להיות מדהים, מסג'ים, שמנים... ואני כל מה שאני יכולה לחשוב עליו זה איך אני אתאפק שלא לבכות כל הזמן, כי- איך מיה תרדם בזרועות סבתא ולא בזרועותיי\תיו, ואיך היא תגיב כשתפקח את העיניים באמצע הלילה ואמא לא תהיה שם, ומה היא תחשוב בבוקר כשמישהו אחר ייגש אליה ויגיד לה בוקר טוב, ואז, כאילו הסיוט לא נגמר, היא תראה שמישהו בא לקחת אותה מהגן וזו לא אמא... ואז שנת צהריים בחוץ... אאאאאאאאההההההההה אני לא שורדת את זה. אוף. אני לא רוצה לא רוצה לא רוצה. אבל ראבאקקקק, הילדה בת שנה וחצי, איזה אמא קרציה אני, אני לא מסוגלת להתנתק!!! אבל אני צריכה, אנחנו צריכים, הוא צריך. כן, תרגיעו אותי. הילדה מכירה ואוהבת את הסבתות והסבים שלה מאוד מאוד. היא יחסית מסתגלת במהירות למצבים חדשים. אבל האמא לעומת זאת... בכיינית כרונית, דאגנית בטירוף, קשורה לילדה כמו קרציה לכלב, מאוהבת בכל ריס וציפורן, טוב, די, אני אתמודד, נכון? האם אני גם אהנה? שלום ותודה. תמי.
|
תוכן התגובה:
|