|
4/2/2003 11:41
|
אורלי_ו
|
מאת:
|
|
תמי, תאמיני לי כשתגיעי
|
כותרת:
|
תהיה עסוקה עם המקום ואישך וקצת תשכחי ממיה. סיפור אישי כשהייתי בהריון השני עם דנה השארנו את איל בן 2.5 עם הורי ל-6 ימים ונסענו ללונדון (נסיעה אחרונה לתקופה ארוכה) וגם אני כל הזמן חשבתי שיהיה סיוט, אני ארדם בוכה כל ערב, שאני אהיה כל הזמן בטלפון, אפילו ביררתי עם חברת הנסיעות עלות של חזרה מוקדמת, סוף הסיפור כבר כשישבנו באוירון התפשטה עלי נינוחות מדהימה, נזכרתי איך זה לקרוא ספרים בטיסה לשבת בשקט מוחלט בלי לקום פעם אחת, וגם בלונדון כל כך נהנתי אפילו בערב כשאלכס הלך להתקשר לאיל אמרתי לו שימסור ד"ש (טוב גם הייתי בתחילת הריון כך שהייתי די מותשת). כמובן שאיל היה מדהים, מאוד נהנה עם הסבים, השארנו לו מכתבים והפתעות לכל יום והמפגש בסוף היה כל כך מרגש (עד היום הוא שומר את אחד המכתבים שכתבתי לו כאילו מלונדון). בקיצור תעדכני ביום ראשון איך היה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|