את דירת 5 החדרים שקיבלנו מתנה מסבתא שלו, בגלל התמוטטות העסק שלו ושל אחיו. בכל הבלאגן, האשמות שלי כלפיו, ה"אמרתי לך" ו"לא הייתי צריכה לחתום על המשכנתא" שסחבתי כמה שנים טובות והיה הטריגר לכל מריבה ביננו, בסוף הוא אמר לי באחת המריבות הבלתי נגמרות "אסתי, זה בסך הכל בית. לבנים,טיח, קירות. מה שחשוב זה מה שיש בתוך הבית. האהבה, הזוגיות, התמיכה, העידוד ושיתוף הפעולה". מצטערת לומר לך אבל המשפט הזה קנה אותי. עשה לי את זה. חשבתי על זה וזה נראה לי פתאום כל כך נכון. בסופו של דבר זה לא משנה מה היה לנו או מה היה יכול להיות לנו, אלא מה יש לנו עכשיו ואיך אנחנו מסתדרים איתו בצורה הטובה ביותר.
|
תוכן התגובה:
|