כמעט לא הגיוני לא לפחד במצב קשה שכזה, כשכל העולם בחוץ הוא בעצם לא נודע בשבילך. אבל הוא לא נודע. ממה את מפחדת? לא שואלת בציניות חלילה, ממש ברצינות. תעשי רשימה, בכתב ממש - לא מספיק בראש, פרטי אחד לאחד את כל הדברים שמפחידים אותך בעזיבה. החל מאיך העולם יתנהג אליך שם בחוץ (אבל לפרוט לפרוט!!!), דרך איך את אמורה לעזאזל להסתדר עם שני זאטוטונים לבד, ועד הפחד מהתגובה של בעלך. את יכולה לשתף ברשימה אותנו, את יכולה לעשות אותה עם עצמך, אבל בתור חובבת לאס וגאס, הייתי שמה כסף על זה שכשתראי את הרשימה מול העיניים ולא בתור מחשבות מפלצתיות שמשתקות את הראש, אלא טור מילים - כבר היא תיראה לך קצת פחות מאיימת. אחר כך תעברי עליה ותבררי מה מהמשפטים שכתבת באמת מפחיד עד כדי ויתור על חייך בעצם והמשך החיים בתור צל. אם תמצאי כאלה (ואני ממש מקווה שלא) נסי לחקור למה, תערבי איש מקצוע!!! את לא יודעת כמה שזה יכול לעזור לראות את הדברים מנקודת מבט שונה - זה יכול לשנות את הכל. אם לא תמצאי משפטים כאלה - כבר מצויין! עכשיו לכי משפט משפט ובדקי אותו: כמה הוא חמור, למה הוא חמור, אבל לרדת לקטנות קטנות. ועם עזרה!!! השלב הבא יהיה לחשוב: o.k, זה משהו קשה - מה עושים איתו עכשיו? את יודעת מה, אני חושבת שאני קצת נסחפת, אבל המטרה שלי היא שתפסיקי לעצור בגלל המילה הזו "מפחיד".
מה שמפחיד אותנו הוא לאו דווקא מה שרע לנו!!!
עשי כל שביכולתך להביא את הפחד למילים, לכי מהר מהר והשיגי עזרה. את הרמת את הרגל לקראת צעד - אל תביאי אותה לאחור, המשיכי לצעוד. אני בטוחה במליון אחוזים שאת יכולה לעשות את זה!!! בהצלחה!!! ליאתיתי.
|
תוכן התגובה:
|